"ליברמן הוא לא רק אדם, הוא תופעה"

טענותיהם של מתנגדי האירוע אינן מופנות רק למארגנות התערוכה ולאמנים שהשתתפו בה. "הגלריה הזאת שייכת למכללת בית-ברל, מוסד אקדמי מוכר שמכשיר מורים בישראל. איזה חינוך ואיזה מסר מקבלים מורים עתידיים כשהמוסד שלהם נותן חסות לתערוכה מהסוג הזה?", מתרעם נחי אייל.

כפי שפורסם ב'מקור ראשון', הפורום המשפטי פנה ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לבחון האם תוכן התערוכה עובר על חוקי המדינה, ובפרט על הסעיף האוסר העלבת עובד ציבור. כמו-כן, הפורום ביקש להורות על פתיחת חקירה פלילית בעניין.

מכתבים בנוסח דומה נשלחו גם לשר החינוך גדעון סער ולנשיאת מכללת בית-ברל, פרופ' תמר אריאב.

בתגובה לפניית 'מקור ראשון', נמסר מבית-ברל: "המכללה כמוסד אקדמי חרתה על דגלה הקניה של ערכי סובלנות, רב-תרבותיות ומחשבה ביקורתית, ואנו סבורים שהתערוכה הזו עולה בקנה אחד עם ערכים אלו ומזמינים את הציבור לבוא ולהתרשם בעצמו. התערוכה מדברת בעד עצמה, אך עם זאת אוצרת התערוכה היא אדם פרטי והתבטאויותיה בתקשורת מביעות את דעותיה הפרטיות-האישיות ולא בהכרח משקפות את עמדת המכללה".

קרוב ל-100 איש באו לפתיחת התערוכה. בנוסף לשוחרי אמנות ולחבריהם של האמנים השתתפו באירוע נציגים של כלי תקשורת רבים מהארץ ומחו"ל. אביגדור ליברמן עצמו לא הוזמן לאירוע. "לפי מה שאני יודעת, האיש הזה לא ממש מתעניין באירועי תרבות. מנהלי גלריות שאיתם שוחחתי אמרו לי שהוא אף פעם לא מגיע לאירועים מהסוג הזה. החלטנו לשלוח הזמנות רק לאלה שהנושא באמת מעניין אותם", אומרת לויטה הרטן.

שר החוץ סירב להתייחס לאירוע, אך מסביבתו נמסרו הדברים הבאים: "כשם שאמנות נשארת אמנות גם אם היא מוצגת במזבלה, כך זבל נשאר זבל גם כשהוא מוצג בגלריה".

ביציאה מהגלריה פגשתי את דורית לויטה הרטן עומדת מוקפת חברים וזר פרחים בידיה. "אני חושבת שצריך לשלוח את הזר הזה לאביגדור ליברמן, שבזכותו כל כך הרבה אנשים וכלי תקשורת מתעניינים בתרבות ובאמנות". פעיל ליכוד שעמד בסמוך אמר לי: "אני לא חושב שליברמן יהיה ראש ממשלה בישראל, אך עוד כמה תערוכות כאלה ובבחירות הבאות הוא עובר את 20 המנדטים בלי שום בעיה. התערוכות הקיקיוניות האלה רק בונות אותו".

אז מי אמר שאין קשר בין פוליטיקה לאמנות?

יוסי ניצן (64), תושב תל אביב, לא משתכנע מטענות האוצרת. "אתה באמת מאמין שעקומת הפעמון באוכלוסיית הימין שונה משמעותית מאשר בשמאל?" הוא שואל. "העניין הוא פשוט: עמדות מפתח בתחום הזה נמצאות בידי אמנים מהשמאל. הם קובעים את הטון ולכן ככה הדברים נראים".

ניצן הגיע לאירוע הפתיחה של התערוכה כשהוא לבוש גופייה שעליה מתנוססת כתובת: "אמנות או שמאלנות?" הוא לא מערער על הלגיטימיות של התערוכה, אולם לדעתו ישנם מועמדים שראויים לא פחות לחשיפה מהסוג הזה. "אתה מתאר לעצמך תערוכה דומה שעוסקת, למשל, בשמעון פרס? הרי מדובר באישיות שהשפעתה וכוחניותה בוודאי לא פחותות מאלה של ליברמן".

לשאלתי מדוע בחרו דווקא את דמותו של ליברמן, עונה לויטה הרטן: "בחרנו פוליטיקאי שהוא מעניין. תסכים איתי שאין עוד בארץ איש שמציג עמדות כל כך מורכבות באופן כל כך פשוט, שלא לומר פשטני, ושם אותן על השולחן. אין לי ספק שליברמן לא טיפש. הוא אדם חכם, ודווקא בגלל זה אני תוהה לפעמים אם הוא עצמו מאמין לעמדות שהוא מציג. אני חושבת שהוא פשוט אומר לאנשים את מה שהם רוצים לשמוע וכך מתקדם. למה אנשים רוצים לשמוע את מה שליברמן אומר להם? זו כבר שאלה אחרת. על כל פנים, הוא ללא ספק אדם מרתק ומעניין שמייצג תופעות עמוקות בציבור הישראלי, ובגלל זה הוא הפך לנושא התערוכה. לצורך העניין, נתניהו, שגם אותו אני לא מי יודע מה אוהדת, פשוט לא מעניין".

היית מציגה תערוכה דומה על שולמית אלוני או על יוסי שריד? שניהם ללא ספק אנשים מרתקים שמייצגים זרמים ותופעות בציבור.

"אין לי כוונה להפוך את התערוכות על אישים פוליטיים לעיסוק המרכזי שלי. יש לי פרויקטים אחרים שלאו-דווקא קשורים לנושא הזה ובהם אני רוצה להתמקד".

כאמור, האירוע יוצא הדופן עורר סערה עוד לפני שנפתח. "אין בין התערוכה הזאת לבין אמנות ולא כלום", אומר נחי אייל, יושב-ראש הפורום המשפטי למען ארץ ישראל. "מדובר בתערוכת תועבה, שטנה ושנאה, שכל המטרה שלה היא להכפיש את שר החוץ של מדינת ישראל באופן הכי אישי והכי נמוך שרק אפשר".

אייל דוחה את טענת חופש הביטוי. "כאן לא מדובר בביטוי אלא בהסתה ושנאה בסגנון אנטישמי. כאשר רב כזה או אחר מפרסם ספר על יחסים בין יהודים לגויים עוצרים אותו ומביאים לחקירה, ושום הסבר של חופש הביטוי לא עוזר לו".

מארגנות התערוכה אינן מסתירות את שביעות רצונן מהמהומה סביב הפרויקט שלהן. לויטה הרטן: "אני לא רק מודעת לרעש מסביב לתערוכה אלא שמחה שהוא קיים. הרעש הזה הפך לחלק מהתערוכה. המטרה שלנו הייתה לעורר דיון ציבורי, והנה הוא מתעורר".

מה את אומרת על הטענות שהתערוכה שלכם גובלת באנטישמיות ובהסתה?

"לצערי הרב, זה הפך למנהג קבוע ופסול - בכל פעם שמושמעת ביקורת כלפי משהו שקורה בישראל משתמשים בתירוץ האנטישמיות. אני חושבת שהדרך הזאת להתמודד עם הטענות היא לא נכונה ולא בריאה. בנוגע להסתה, זה מגוחך. האמנות לא יכולה להסית. אני מבטיחה לך שהאמנות לא משפיעה כהוא זה על המציאות. פשוט אין לה כוח כזה. אנחנו מעלים סוגיות לדיון והולכים הביתה, והעולם ממשיך להתנהל. אני חושבת שהתערוכה שלנו לא תשנה כלום בפוליטיקה הישראלית וליברמן ימשיך להתקדם".

"זאת לא תערוכה על ליברמן האיש ואפילו לא על העמדות הפוליטיות המוצהרות שלו", אומרת כרמית בלומנזון, אחת המארגנות של האירוע. "המטרה שלנו הייתה לאפשר לאמנים, שכל אחד מהם חי פה וחווה חוויות של יומיום ישראלי, להביא את התפיסה שלו ביחס לאיש החזק, הנחוש, היודע מה הוא רוצה והשׂם את הדברים על השולחן". היא מסרבת בתוקף "להיגרר לפוליטיקה", כלשונה. "כאן זה אירוע תרבותי ואני מעדיפה להישאר בנושא האמנותי בלבד".

כמובן, קשה להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לדלת הזכוכית של הגלריה כשמדובר בתערוכה המוקדשת לדמותו של אחד הפוליטיקאים הבכירים בממשלה. העבודות המוצגות מדברות בעד עצמן. "גנן גידל גזען בגן" נכתב על ציור כמו-ילדותי. ממול נראה איש בדמותו של ליברמן הניצב בעמדה מאיימת מול אדם אחר, כשהמפגש ביניהם מתקיים ביער האוקראיני (ליברמן, אגב, עלה בכלל ממולדובה, אך כנראה יש כאן חופש אמנותי).

"נכון, יש בתערוכה הזאת אמירה מעבר לאמנות גרידא, אך היא לא קשורה בליברמן דווקא", מוסיפה האוצרת והיוזמת של התערוכה, דורית לויטה הרטן. היא עזבה את ישראל לפני כמעט שלושים שנה ומתגוררת מאז בגרמניה, אך ישראל בכלל והחיים הציבוריים בארץ בפרט ממשיכים להעסיק אותה. "ליברמן הוא רק טריגר שדרכו אנחנו מקווים להעלות לדיון הציבורי תופעות הרבה יותר משמעותיות מאשר איש כזה או אחר.

"ליברמן זה לא רק אדם, זאת תופעה. אני לא יכולה להגיד שאני יוצאת נגדה בכל הכוח, אבל קיומה בחברה הישראלית בהחלט מפריע לי ומכעיס אותי". לויטה הרטן לא נמנעת משימוש בכינויים חריפים. "כולנו נולדים נאצים במידה כלשהי, אך השאלה היא האם הצלחנו להתגבר על היצר הזה או לא. אני טוענת שליברמן לא הצליח".

כיצד הגעת לאמנים שמשתתפים בתערוכה?

"פניתי לכ-25 אנשים והצעתי להם להציג עבודות שיבטאו את ההתייחסות שלהם לתופעה עצמה ולכל מה שמסביב לה. אני מאוד שמחה שרוב מוחלט מאלה שפניתי אליהם הסכימו ואכן מופיעים כאן. היו כאלה שניסו להפיק משהו אך לא הצליחו, ואחד התנאים שלנו היה שהתערוכה תהיה חדשה ולא יוצגו פה עבודות ישנות. היו כאלה שסירבו כי לא רצו להזדהות פוליטית, וזה בסדר גמור מבחינתי. כל אחד אחראי לבחירות ולהחלטות שלו. אבל גם אלו שהסכימו הם לאו-דווקא אמנים פוליטיים. הנושא פשוט עורר אצלם עניין. אכפת להם".

למרות ניסיונות המארגנות לשוות לאירוע אופי תרבותי יותר מאשר פוליטי ולהרחיב את היריעה מעבר לאישיות של פוליטיקאי ספציפי, חלק מהאמנים כלל לא טרחו להסתיר את עמדותיהם הברורות. "ליברמן פשיסט", אומר לי אוהד פישוף, אחד האמנים המשתתפים בתערוכה. "כל האידיאולוגיה שלו וההתנהלות שלו הן פשיסטיות. אני לא יכול לומר שזאת תופעה שמעסיקה אותי כל היום, הסכמתי להשתתף בתערוכה יותר מתוך אהבה לדורית (האוצרת) מאשר מתוך איזשהו דחף ציבורי או חברתי, אך ברור לי לגמרי שרצוי שתופעה כמו ליברמן תיעלם מהנוף הציבורי שלנו".

למעשה, כל העבודות שהוצגו בתערוכה משקפות רוח אחידה. גם העבודות המופשטות יותר לא משאירות מקום לספק לגבי היחס של האמנים לאישיות העומדת במרכזה של התערוכה. אלה שאולי יכלו להציג פן אחר או להשמיע קול אחר נשארו מחוץ לגלריה.

"לא עשינו שום סינון אידיאולוגי או פוליטי כשבחרנו את האמנים שישתתפו בתערוכה", מספרת לויטה הרטן. "יתרה מזאת, פנינו לכמה אמנים שמזוהים עם הימין כדי שיציגו מבט נוסף על הנושא, אך זה לא הסתייע. היו כאלה שהציגו דרישות בלתי אפשריות ליישום והיו כאלה, לצערנו, שרמת היצירה שלהם לא התאימה לאירוע. אנחנו פשוט לא הסכמנו לרדת מתחת לרמה מסוימת".