בית חולים חולה

מחאת העובדים שניהלו משא-ומתן עם זילברשלג ואף הביאו יועצים כלכליים ליו"ר המודאג הניבה פרי: ביוני 2009 מונה מוטי שטאובר, איש ניהול רפואי בעברו, למנהל בית החולים. על פניו נראה כי בית החולים משתקם: חדרי הלידה גדלו, מאזן התשלומים השתפר, ושטאובר אף החזיר את קיצוצי השכר של 2009, אם כי חתם על הסכם עם ההסתדרות הרפואית לפיו גם בארבעת החודשים הראשונים של 2010 יבוצעו קיצוצים.

"עד כאן הכול בסדר", אומר ד"ר הלפרין, "אלא שאז החל שטאובר לקלוט הרבה אנשי סגל חדשים שלא חשנו עד אז בחסרונם, וביוני 2010 הוא גילה שאין לו איך לשלם להם. הוא התפטר מתפקידו כשבית החולים בחובות של עשרות מיליונים".

גם גאידמק נזכר בבית החולים שלו, והגיש לבית החולים תביעת דמי שכירות על המבנים שברשותו, בסך 30 מיליון שקלים. זילברשלג הצליח עוד להביא את ינאי דגן כממלא-מקום המנכ"ל, אולם באוקטובר השנה הוא התפטר לאחר שב'ישראל היום' נחשפה פרשת העברת הכספים מ'ביקור חולים' ל'מאיר פנים'. פרשה שעדיין נמצאת בשלבי חקירה וטרם הוכרעה.

מי שנכנס לתפקיד יו"ר ועד המנהל של העמותה ומנהל-על לצד ינאי דגן, הוא ד"ר יורם בלשר, עד לאחרונה יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל ויו"ר ההסתדרות הרפואית העולמית ב-2008–2009. בלשר, שקיבל על עצמו את התפקיד כפוי הטובה בהתנדבות, ללא שכר, מצא בית חולים עם עובדים מקוצצי שכר ושבעי תלאות וגירעון של 24 מיליון ש"ח שנצבר תוך שלוש שנים בלבד. כעת הוא נותר לבדו לאחר שכל חבריו להנהלה התפטרו במחאה מול מדיניות האוצר.

ד"ר בלשר, למה לקחת את זה על עצמך?

"לקחתי את זה כי יש לי שריטה במוח...", הוא צוחק. "אני למדתי ב'ביקור חולים' כסטודנט, הייתה להם אז מחלקת ילדים מפוארת, ובית החולים זכור לי לטובה. המפגש הבא שלי עם בית החולים היה כשייצגתי את הרופאים כיו"ר ההסתדרות הרפואית בזמן הפירוק והמכירה לגאידמק, שיש להודות לו מאוד על הכסף שהזרים בשעתו.

"לאחר שהמנכ"ל הקודם הודיע ביולי 2010 שהגירעון הצפוי הוא 24 מיליון ש"ח והתפטר, פנה אליי דודי זילברשלג על-מנת שאסכים לעמוד בראש ועדת איתור למנכ"ל חדש. הסכמתי לכך, ולבסוף הציעו לי להיות יו"ר הוועד המנהל ולתפקד כמתווה מדיניות, כמבקר וכמסייע.

"כעת ברור שהמצב אינו טוב. העניינים לא התנהלו כסדרם בתקופתו של זילברשלג, לרבות חוב של 1.6 מיליון ש"ח שעברו מ'ביקור חולים' ל'מאיר פנים' ולא ברור איך כמה ולמה, כולל איזו התחייבות לזק"א – פרטים שבגללם רשם העמותות לא נתן אישור ניהול תקין לעמותה.

"לפי תוכנית ההבראה שלנו, אם המדינה תיתן מענק חד-פעמי – ואני מדגיש: חד-פעמי – של 30 מיליון ש"ח עד סוף 2011, נוכל להביא את בית החולים לאיזון ולאחר מכן אף לרווחיות".

אלה הבטחות שנשמעו גם בעבר. המדינה התערבה ב-2007 והעבירה מיליונים. מה יום מיומיים?

"ההבדל הוא שאז לא עשו דברים נכון. אני מאמין שאני וינאי דגן ננהל טוב יותר, ואם לא – שיפטרו אותנו. אם המענק הזה לא יינתן, בית החולים ישקע, העובדים יעזבו, והוא ייסגר.

"זה ככל הנראה החלום הרטוב של האוצר – כך גם הבנתי בשיחה שלי עם נציג אגף התקציבים. מבחינתם, שבית החולים ייסגר או יהפוך למחלקה של אחד מבתי החולים הקיימים – הדסה או שערי צדק. אני יודע, מיֶדע אישי, שגם הדסה וגם שערי צדק יסרבו. הם אינם צריכים את זה. לבית החולים יש ערך כבית חולים שלם".

למה? אולי בכל זאת הוא מיותר כיום?

"מעולם לא נסגר בית חולים בישראל, מה עוד שמקומו של בית החולים הוא ייחודי – אין תחליף לבית חולים במקום כזה עם כלים לטיפול בנפגעי טראומה ופיגועים, לא עלינו. אין לי ספק שאם הוא ייסגר, זה יהיה חומר לוועדת החקירה הבאה. צריך גם לזכור שאחרי הכול, זה בית חולים פרטי שחי מתרומות ולא על חשבון משרד הבריאות".

מה עם התביעה של גאידמק?

"הוא יכול לתבוע; לדעתי אין לו סיכוי. מה גם שהבניינים עוקלו על-ידי נושיו, והחברה שהקים כדי לרשום אותם על שמו טרם רשמה את כל הרכוש על שמה. אנחנו אלה שמכינים תביעה גדולה נגדו, על שלא עמד בהתחייבויותיו ברכישה להזרים כספים באופן שוטף, דבר שהביא את בית החולים למצב שבו הוא נמצא כיום. הוא התחייב להזרים חצי מיליון דולר בחודש, והזרים אותם רק עד נובמבר 2008, כשהתפקח מחלומותיו להיות ראש עיריית ירושלים".

מי ינהל את בית החולים, בהנחה שיתקבל המענק? מי יערוב לכך ששוב לא ינוהל המוסד בידי עסקנים?

"אני יו"ר הוועד המנהל של עמותת 'ביקור חולים', ואני אחליט מי ינהל".

מאמציהם של העובדים להציל את בית החולים אינם תמיד מובנים. חלק מהם, וודאי הרופאים הבכירים והאחיות המנוסות, יכולים למצוא עבודה במקומות אחרים, יציבים ובשכר טוב.

"אני חלק מהצוות הזה. אני נלחם בשחיתות ומשלם מחיר אישי על זה", מסביר ד"ר הלפרין. "שואלים אותי, 'בשביל מה כל זה?'. התשובה שלי היא שיש לי רישיון עבודה בארה"ב, שם התמחיתי ושם הייתי מקבל לפחות פי חמש. אנחנו חיים בישראל כי אנחנו אוהבים אותה, כי אנחנו ציונים.

"אותו דבר אפשר להגיד על 'ביקור חולים' – אני ורבים מאנשי הצוות מרגישים שזה הבית שלנו, שאנחנו מגישים שירות רפואי טוב. אנחנו יכולים לתת לחולים מה שאי-אפשר לתת בבית חולים אחר, למשל: ייעוץ נינוח, ליווי של רפואה מונעת ועוד. ובכלל, הצוות המקורי שעבר את התלאות האלה הוא 'שרוט', זו העבודה שלנו, ואנחנו רוצים להמשיך לעבוד פה".

ואולי אין צורך בעוד בית חולים?

אנחנו חושבים שכן. יש צורך גם ב'ביקור חולים' וגם במיקומו הנוכחי. אבל אני יודע שיש אנשים שאינם מסכימים איתנו. אני יודע שעמדת האוצר היא שבית החולים ייסגר. למה? ככה. זה כמו שהם חשבו שאין צורך במטוסי כיבוי או בכבאיות חדשות. אנשי האוצר הם אנשי כלכלה שאינם מבינים את הצרכים של המדינה – הכבאות מצד אחד והבריאות מצד שני. אם נפעיל עליהם לחצים, ה'לא' האוטומטי שלהם לא יהפוך ל'כן'. הדרישות שלנו, אחרי הכול, צנועות מאוד: לקום בבוקר לעבודה, לרפא חולה ולשחרר חולה, ולצאת לפנסיה בכבוד".

ד"ר בלשר, חבריך כבר עזבו, מה אתך?

"אם לא יהיה קול וקשב ממשרד האוצר גם אני אתפטר, אולי עוד לפני האחד בינואר".

רק לפני שלוש שנים נראה הכול אחרת: ערב ההסכם עם האוליגרך הססגוני גאידמק, התבטא מנהל בית החולים ברי בר-ציון, שמוּנה על-ידי כונס הנכסים, באופטימיות. כך גם רופאים במוסד. הצלת הפנסיות וצמצום החובות היו רק חלק מהתמונה. גאידמק דיבר על השקעות, על פיתוח יחידות חדשות ומשוכללות, בהן מחלקת לב ברמה גבוהה שתמשוך מטופלים מרחבי הארץ. בר-ציון היה בטוח שבית החולים יהפוך עוד רגע לרווחי. בלחץ הימים ההם, איש לא התעכב על פרט מעניין אחד: גאידמק התחייב בחוזה לתקופה של חמש שנים בלבד.

התקווה הייתה שהוא לא יסגור את הברז שבעזרתו מתקיים בית החולים ושלא יתבע את נכסיו בתום חמש השנים שאליהן התחייב. איש לא שיער שגאידמק יתנתק הרבה יותר מהר מכל חובותיו לבית החולים, ואף יתבע 30 מיליון ש"ח דמי שכירות מהמוסד הרפואי שהנהלתו החדשה, בראשות איש התקשורת החרדי דודי זילברשלג, הביאה אותו לפשיטת רגל טוטלית.

ביום רביעי, כאמור, התפוצץ המשא-ומתן עם האוצר, המסרב להזרים תקציב לבית החולים. הוועד המנהל החדש התפטר, למעט היו"ר ד"ר יורם בלשר. בעיני ד"ר אפי הלפרין, יו"ר ועד הרופאים ומנהל היחידה למחלות זיהומיות, ההכרזה הזו אינה אלא פתיחתה של מלחמה חדשה מצד העובדים למען בית החולים: "יום קשה עבר על כוחותינו, אבל ממשיכים את המאבק. נאלץ להחריף את המאבק ונוודא שמי שאחראי על הכסף – האוצר, ובמידה מסוימת גם משרד הבריאות וועדת הכספים – יעביר אותו בסופו של יום. כל ההתנהלות של סגן שר הבריאות מפתיעה אותנו, מכיוון שהוא תומך בנו, לפחות במילים, אבל אנחנו מאמינים שיש לו יכולת להפעיל לחץ שיביא גם לעזרה כספית. אנחנו תמהים מדוע הוא לא עושה זאת".

מה העובדים יעשו?

"אנחנו נשנס מותניים ונצא לדרך חדשה"

איזו אופטימיות!

"כל עוד יש מלחמה קל להיות אופטימי, כך אין לנו זמן להיכנס לייאוש ולפחד".

הלפרין עובד בבית החולים כ-17 שנים. הסיפור שלו הוא סיפורם של העובדים שמזה שנים עובדים בחוסר וודאות ובהקרבה אישית כדי לקיים את המוסד למשך עוד שנה. ככל עובדי המוסד, הוא מביט כל חודש בתלוש המשכורת ורואה הורדה בסך 25% מהשכר שלו אותה "לווה" ממנו בית החולים. ה"הלוואה", עירוי פיננסי אלים למניעת קריסתו של בית החולים, היא פרי התנהלותו המוזרה של זילברשלג הנמצאת כיום בחקירה בידי רשם העמותות. הלפרין מחזיק בידיו, לטענתו, ראיות להתנהלות זו.

"אם רשם העמותות לא יגיש תלונה למשטרה, אני אגיש אותה", הוא אומר. כוונתו לפרשת העברת הכספים מ'ביקור חולים' ע"י יו"ר עמותת 'ביקור חולים' החדשה, זילברשלג, לעמותה אחרת שבראשה הוא עומד, 'מאיר פנים', ופדיית הכסף מ'מאיר פנים' היישר אל כיסיו של אותו זילברשלג, על-ידי שימוש בצ'קים סיבוביים. הפרשה, שפורסמה ב'ישראל היום', חמורה אמנם, אבל לד"ר הלפרין שׁבע המאבקים ברור שלאו-דווקא היא זו שהביאה את בית החולים בשנית לפשיטת רגל.

"בכל הדרך הארוכה הזו", מזכיר ד"ר הלפרין, "העובדים הם ששילמו את המחיר. האיזון הכלכלי של בית החולים, שהושג בידי בר-ציון בזמן, בא על חשבון הפנסיה של העובדים ומקיצוצי שכר – זה לא שבית החולים התייעל כל כך. בית המשפט כפה על העובדים קיצוץ בשכר, וכסף זה הצטבר בקופת בית החולים.

"גם הכסף שהגיע מיו"ר ועדת הכספים דאז יעקב ליצמן למען הפנסיה של העובדים, לא הגיע אל הגמלאים. שליש מהכסף שיועד לפנסיה נשאר בקופה של בית החולים כדי לאושש את מצבו. רק אחרי שגאידמק רכש את בית החולים לאחר הפירוק, הכסף שלו כיסה רטרואקטיבית את הפנסיה של הפנסיונרים ואפשר הקמת קרן פנסיה לעובדים בפועל, החל מ-2008. כלומר גמלאי בית החולים מקבלים היום 80 אחוזים מהפנסיה שהיו אמורים לקבל, והעובדים קיבלו פנסיה צוברת בגובה של 65 אחוזים מהפנסיה".

בשעתו, שמחים ומאושרים בהצלת עתידם המקשיש ועתיד בית החולים – כך חשבו, ברכו הכול על עסקת גאידמק, וב-1 בינואר 2008, החל בית החולים ללכת בדרך חדשה, כשהוא מאוזן תקציבית.

לאחר מספר חודשים עזב בר-ציון את משרת הניהול בבית החולים, והניהול עבר למעשה, לידיו של זילברשלג, שלמותר לציין, היה חסר כל ניסיון בניהול רפואי. "הכול נראה ורוד", נזכר ד"ר הלפרין. "בהתחלה גאידמק הזרים מדי חודש כספים לקידום בית החולים, עד שבבחירות לעיריית ירושלים ב-2008 הוא נחל השפלה מבישה. לאחר מכן הוא הפסיק להזרים כספים לבית החולים, ועזב את הארץ. כנראה בית החולים נועד להעניק לו תמיכה ציבורית. כשנכשל, הוא איבד את העניין".

לא העדפתם מסגרת יציבה יותר מאשר אוליגרך שהתחייב להחזיק בית חולים לחמש שנים?

"ודאי שהעדפנו מסגרת יציבה יותר מאשר להיות בית חולים של גאידמק, אבל זו החלטת בית משפט, ולנו לא נותר אלא לקוות לטוב".

לאחר שגאידמק התאדה, לפי שעה, לא נותר לבית החולים אלא להתנהל מהכנסות המוסד. אלא שבית החולים נותר ללא מנהל בעל ניסיון: כאמור, דודי זילברשלג, יו"ר עמותת 'ביקור חולים', נטל לידיו את הניהול בפועל של המוסד. "מהר מאוד בית החולים נכנס לגירעון תקציבי", אומר ד"ר הלפרין. "בינואר 2009 דודי הבין שאי-אפשר להמשיך להתנהל כך, והודיע ששוב מקצצים בשכר העובדים קיצוץ חד-צדדי של 20 אחוז. זה עומד בניגוד להסכמים הקיבוציים שעליהם הוא חתום".

"סגן שר הבריאות, הרב יעקב ליצמן מודע לחשיבות המשך הפעלתו של בית החולים 'ביקור חולים' בשל מיקומו האסטרטגי במרכז העיר ירושלים, כגוף רפואי ציבורי המשמש רבבות אזרחים מזה שנים רבות במסירות ראויה לכל שבח... קיומו של בית החולים במרכז העיר ירושלים חיוני ביותר ולכן ייעשה כל מאמץ להשאיר את בית החולים על-כנו במקביל לניסיונות לפתרון הבעיות... כל תוכניות ההבראה שהיו בבתי החולים הציבוריים עד היום מומנו מתקציב משרד האוצר ולא מתקציב משרד הבריאות".