התמודדות נכונה עם קונפליקטים משפחתיים

הקונפליקט מתחיל כבר בשלב של תכנון החג. מעבר לויכוח הקבוע של איפה עושים את החג כשלכל אחד מבני הזוג אג'נדה משלו, קיימים לבטים רבים אם לארח או להתארח.

למרות שנהוג לחשוב שעיקר הלחץ הוא על המארח, דווקא הלחץ הזה הוא לחץ מצבי שלרוב חולף ולא משפיע או מעורר משקעים ישנים. הלחץ המצבי אפילו מסייע בהדחקת משקעים אחרים. המארח, באופן מודע או לא מודע, נוטל לעצמו כוח רב, בשל יכולתו לקבוע את רשימת המוזמנים, התפריט, סידור הישיבה, מהלך ה"טקס" וכדומה.

הקונפליקט בדבר "הצד" שאליו ילכו בארוחת החג, הוא קונפליקט המפגיש בין פנטזיה של חזרה לילדות לבין המציאות של הצורך בהתחשבות בבן-הזוג. ההבדלים בין המשפחות שכמעט תמיד יהיו מהותיים, בשל ההטרוגניות של החברה בישראל, עלולים להעלות משקעים ופערים תרבותיים, עדתיים ודתיים שאינם מורגשים במערכת היחסים ביום יום.

לאותם אלה הסובלים מחרדות, מומלץ להתחיל טיפול מונע מבעוד מועד ולא לחכות לרגעי המשבר. המניעה יכולה להתבסס על ביצוע הרפיות והורדת מתח לבד בבית, על טיפול קוגניטיבי התנהגותי המתמקד בהפגת לחץ או טיפול פסיכולוגי ארוך יותר.

במקרים בהם החרדה מציפה ולא נותנת מנוח, ניתן לשלב בטיפול נוגדי דיכאון וחרדה אשר ידועים כבטוחים לשימוש. תרופות ממשפחת SSRI, מעלות את רמת הסרוטונין במוח, מוליך עצבי האחראי בין היתר על מצב רוח ושקט נפשי.

מעבר לכך, כדאי להקפיד על מספר דברים נוספים על-מנת לשמור על התא המשפחתי והיציבות הנפשית בהתמודדות עם הקונפליקטים השונים:

• בצעו שיחה ולבנו בעיות וקונפליקטים זמן רב לפני החגים על-מנת להגיע לתקופה זו עם מתחים מינימליים;

• הימנעו מניתוק: ניתוק מבני המשפחה רק מחריף את הקונפליקט ככל שהזמן עובר. אפשר לתת למצב להירגע, אך יש להימנע מתקופות "ברוגז";

• התחשבו בבן-הזוג תוך מתן עדיפות למסגרת המשפחתית הגרעינית, על-מנת שלא ליצור מתחים שישפיעו על הקשר הזוגי והילדים;

• גלו רגשות סלחניים: גם אם יש כעס על החמה, הגיסה או האח, זה הזמן ללבן. כדאי לנסות לסלוח ולהשאיר את הדברים מאחור;

• גלו מעט גמישות במסורת ובטקסיות ונסו להסתגל לשינויים, תוך התאמה למארח ולאורחים;

• היו ריאליים: לא כולם יהיו מאושרים כל הזמן במהלך החגים. תמיד יצוצו משקעים ישנים ותחושות אמביוולנטיות כלפי אנשים, מסורות ומנהגים;

• נתחו מראש אילו דפוסים חוזרים על עצמם בתקופה זו במטרה לחזות מבעוד מועד מתחים ובעיות העלולות לצוץ כמו גם גורמים חיוביים כגון מפגשים שהיו מהנים עבורנו;

• במידה ובני הזוג גרושים, לא מומלץ להעמיד את הילד במצב בחירה, אלא לקבוע עבורו אצל מי יבלה את החג תוך חלוקה הוגנת. כמובן שנדרש גם לתת לילד להביע את רגשותיו.

לבסוף, חשוב לזכור כי מקשיים וקונפליקטים אפשר לצאת מחוזקים. תקופת החגים מהווה הזדמנות לשקם יחסים, לפתור קונפליקטים ולייצר משמעות ומסורת משפחתית חדשה.

לאחר שהוחלט על מתכונת הארוחה, נכנס לתמונה גורם מתח נוסף שעיקרו הוא המיקום בתא המשפחתי. ההשוואה הבלתי נמנעת המתרחשת במפגש שכזה מעוררת חשבון נפש ושיפוט עצמי בפרספקטיבה חיצונית, תהליך שעלול לעורר בושה. המתח הנובע מהרצון והציפייה לקבל הערכה, מקרין על כל בני המשפחה. מעמד זה עלול להפוך לסוג של תחרות סמויה בין הילדים על תשומת הלב, ההערכה וההוקרה של הוריהם (הסבא והסבתא) באמצעות הישגי הנכדים.

תהליך נוסף שמתרחש במפגש המשפחתי הוא חזרה לעבר על כל המתחים ורגשי הנחיתות המאפיינים אותו. כל מילה, כל מחווה, כל פעולה במפגש המשפחתי, טעונים רגשית. במידה ובני המשפחה לא השלימו כל אחד עם מקומו הוא ומקומו של האחר, מטענים אלו עלולים להיות נפיצים.

עבור אותם אנשים המגיעים לארוחת החג ממקום של חוסר שביעות רצון מחייהם כמו גם ממקום של בדידות, התקופה הזו קשה שבעתיים. המתח הפנימי כתוצאה מהסתירה בין השמחה של הסובבים והציפייה של הסביבה לשמחה לבין העצב השורר בפנים, מעוררת לעיתים רגשות שליליים של קנאה, החמצה, אשמה על כך שפוגעים באווירת החג ותחושה שאוהביהם אינם מבינים את מצוקותיהם. כשהתחושות קשות מנשוא, חלק מן האנשים מעדיפים להימנע - למשל לנסוע לחו"ל או לארוחה עם חברים. אחרים מצהירים שלא יגיעו, דבר שעלול לעורר מסכת של תחינות מצד בני המשפחה. חלק עושים זאת שלא במודע כדי לקבל את תשומת הלב הזו ולהפוך ל"אורחי כבוד".

רבים מהאנשים הסובלים מחרדות מרגישים את תחושות החרדה עולות על-פני השטח טרם הארוחות המשפחתיות של החגים ולקראת המפגש המשפחתי הכה צפוף, שלעיתים אף מרגיש מאיים. הכינוסים המשפחתיים בחגים יכולים להוות "טריגר" להתפרצות החרדה אצל אנשים חרדתיים, משום שמדובר בצירוף של גורמים שבדרך-כלל אינם מיטיבים עם אנשים אלה: צפיפות, חשיפה לביקורת, חדירה פתאומית למרחב האישי ועוד. לאחר תקופה זו, הם חשופים לדיכאון הנובע מניתוח שלילי שהם מבצעים להתנהגותם במשפחה ומתחושות קשות של החמצה וכעס עצמי.