הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
כתבות
ראשי  /   אנשים  היסטוריה  מדיני/פוליטי  עיתונאי-אורח 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
המלחמה בלוב תימשך
02/08/2017   |   אריאל י' לוין
 
 
 
מרצ נגד יורם שפטל
02/08/2017   |   בעז שפירא
 
 
 
אני מאשים
02/08/2017   |   אהרון שחר
 
 
 
37 הסנטים החסרים
02/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
המשורר הפרטיזן אבא קובנר
02/08/2017   |   חנינא פורת
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
הסמל של ההתיישבות
איש אמת ויושר. הרב פורת [צילום: משה מילנר/לע´´מ]

פורת האמין עד הרגע האחרון שניתן למנוע הקמת מדינה פלשתינית. כשהסבתי את תשומת-לבו לכך שגישה כזאת עלולה להביא לקרע ביחסינו עם ארצות הברית, עמד על דעתו: "אמריקה היא לא מדינה טוטליטרית ואפילו הנשיא אובמה איננו בה כל-יכול

בעידן של התערטלות מערכים, דבק הרב חנן פורת עד תום בעמדותיו רוויות אהבת הארץ לפני שנה וחצי התראיין ל'מקור ראשון', סיפר על התחנות המרגשות בחייו ושוחח בגילוי לב על ההתיישבות, הפוליטיקה, מחשבותיו על ההנהגה הנוכחית וחזונו הנרחב והמרגש לשנים הבאות

>
>
>
▪  ▪  ▪
חנן פורת ניצב ב'בית עדות', המוזיאון לתולדות גוש-עציון, בקיבוצו, כפר-עציון והצביע על צילום קבוצת ילדים מראשית ההתיישבות בגוש. "זה אני!" הצביע על אחד מהם. ביציאה מהמוזיאון, שהוקם מעל הבונקר שבו נפלו אחרוני הלוחמים במקום בתש'ח, ניבטה מצילום אחר דמותו של פורת הבוגר בין מחדשי המשק, באלול תשכ'ז, כיישוב הראשון שהוקם מעבר לקו הירוק. כל מילה נוספת הייתה מיותרת. הילד שפונה מקיבוצו במלחמת העצמאות היה לסמלה של ההתיישבות ביהודה ושומרון וממחולליה. השבוע, שנה וחצי לאחר ראיון מקיף ונוקב בעיתוננו, החזיר פורת את נשמתו לבוראו והוא כמעט בן 68.

אסור שתפרוץ מלחמת אחים!

בעידן של התעטרלות מערכים, דבק פורת עד תום בעמדותיו רוויות אהבת הארץ. "במרוצת שנות ההתיישבות ביש'ע ידענו מאבקים קשים מבית ומבחוץ ועמדנו בגבורה מול הטרור והאינתיפדה שביקשו להשמיד בדם ובאש את בית חיינו", אמר בראיון. "אך עתה אנחנו עומדים בפני המערכה הקשה מכל אל מול תוכניות פוליטיות, הקוראות בגלוי לעקור את מרבית היישובים ביהודה ושומרון ולגרש את יושביהם מבתיהם".

כששאלתיו מה הוא מציע, השמיע את צוואתו הרעיונית: "עלינו לעמוד כצוק סלע איתן נוכח כל המבקשים לגרשנו מבתינו וכעמוד ברזל - להתברזל!, אם לצטט את שירו של המשורר אברהם ברוידס. אסור לכפוף ראש. לפעמים יש להתעקש. להיות איתן. בשום פנים ואופן לא להתרשם מכל רוח מצויה ולאבד את הצפון. אסור ליפול ליאוש. צריך להיות חזקים. זה להתברזל".

בכל מחיר? - הקשיתי.

"חלילה מכך", התחלחל. "לא נכלה את אחינו. עצמנו ובשרנו הם. מה שלא יקרה, אסור שתפרוץ מלחמת אחים! זהו הקו האדום שבשום מקרה אסור לחצות אותו, כי מלחמת אחים בתוך העם היהודי משמעה חורבן. אבל יש לזכור שכל פינוי איננו לגיטימי ומבייש מבחינה מוסרית ולאומית. אעשה הכל שטראומת ההינתקות מגוש-קטיף לא תחזור. בעקבות מה שקרה שם, חילחלה בי ההכרה שאסור לערב את הצבא בדברים האלה".

ולא היה כפורת לדעת צבא מהו. הוא, בוגר ישיבת מרכז הרב, לחם במלחמת ששת הימים כצנחן בירושלים והיה בין הראשונים שהגיעו לכותל המערבי. "אלה היו ימים מהגדולים בחיי", העיד. "היו בהם רגעים נוראי הוד. דמעות זלגו מעיני חבריי הלוחמים שהיו רחוקים משמירת תורה ומצוות".

כשהזכרתי לו שאז ישראל אלדד האשים אותו ואת חבריו בהעדפת הכותל על הר הבית, הגיב: 'עשיתם קפנדרייה היסטורית', הטיח אלדד בפניי. השבתי לו שככל שצדק, למרות הכרזתו של מוטה גור שהר הבית בידינו, שאיפתנו הייתה להגיע אל הכותל, כותל הדמעות והכיסופים. זה היה המקום שלו היינו ראויים באותה שעה. הר הבית היה גבוה מהמושגים שלנו".

מי הרשה לך לסחור בארץ-ישראל?

אמנם זה היה פורת האיש, אבל הוא זוהה בעיקר עם הנושא המדיני. כששאלתיו אם ויתורו של ראש הממשלה בגין על סיני היה אות לבאות, השיב: "ללא ספק! לא הבנתי אותו אז, גם כשהעניק לי את ספרו, 'המרד', עם ההקדשה לאחי, ידיד נפשי, חנן פורת' ואינני מבין אותו כעת. הרי כאשר השמיע את הצהרתו 'עוד יהיו הרבה אלוני-מורה!', האמנו לו והשתדלנו בשבילו שיעלה לשלטון. אבל האכזבה טפחה על פנינו".

כאן חשף סיפור כמעט בלתי ידוע. זה קרה לקראת שיחות השלום עם מצרים. באותו זמן הוא הגיע עם צבי סלונים לסאן-פרנציסקו בשליחות 'גוש אמונים'. כשנודע להם שבגין בניו-יורק, בדרכו לשיחות עם הנשיא קרטר בוושינגטון, עלו השניים על המטוס הראשון שהזדמן להם ותפסו את בגין במלון 'וולדורף אסטוריה', שם התפתחה ביניהם שיחה מתוחה. "מי הרשה לך לסחור בארץ-ישראל?" התריס פורת הצעיר כלפי בגין ונענה - "אתה לא תלמד ראש ממשלה אהבת הארץ!"

הופתעת באותה שיחה? - תהיתי.

"לא לגמרי", ענה. "כשבגין רק עלה לשלטון והחל להכביד עלינו בנושא ההתיישבות, הגעתי אליו לפגישה מיוחדת במעונו בירושלים. הוא הצביע על עיתונים כמו 'וושינגטון פוסט' ו'ניו-יורק טיימס' שהיו מונחים אצלו. 'הבט מה שהם כתבו', התלהב איך שנכתב כי דווקא הוא, בגין, שממנו ציפו שבעקבות עלייתו לשלטון תפרוץ מלחמה, הוא שיביא שלום'. למשמע דבריו אלה, נדלקו אצלי כל הנורות האדומות. הבנתי שנותרה אצלו מוטיבציה להוכיח שהוא לא מה שחשבו עליו".

בגין רצה להיכנס להיסטוריה? - הוספתי ותהיתי.

"בוודאות!" השיב נחרצות. "מיד לאחר המהפך הסתמנו אצלו כבלי השלטון. אבל לזכותו ייאמר שהוא היה ישר ולא מניפולטור. אף אחד לא ייקח ממנו את מניעת מלחמת האחים בעקבות פרשת 'אלטלנה'. מתישהו הרגשתי שהמחשבה שהוא ייכנס להיסטוריה האפילה על שיקול הדעת המפוכח שלו".

נוכח הערתי שבגין הביא לנו שלום, אמר פורת: "השלום עם מצרים הוא פועל יוצא של העוצמה הפנימית של מדינת ישראל ושל הכרתו המפוכחת של הנשיא סאדאת בעקבות כשלנו במלחמת יום כיפור, כי במלחמות לא יצליח. עצם הרעיון להגיע לשלום עם מצרים היה מבורך, אבל על התקדים הנורא של פינוי סיני עד הסנטימטר האחרון ועקירת כל יישובינו שם אנחנו משלמים מחיר עד היום".

גם משרון התאכזב מרה. "לא האמנתי שאריק שרון יתדרדר עד כדי חורבן גוש קטיף", חצב דברים מדם לבו. אני זוכר אותו בא אלי אחרי פינוי ימית ואומר לי - 'טעיתי; אני חוזר בי!' למרות זאת, לא רק שלא למד את הלקח הקשה, אלא שבגד שוב והחריב גם את גוש קטיף, מה שנשאר אצלי כפצע פתוח. אריק הוא הדוגמה הגרועה ביותר לכך שהפוליטיקה עלולה להאפיל על החזון. אומרים עליו שהוא היה מפא'יניק ונשאר מפא'יניק ואני אומר שהיו מפא'יניקים טובים ממנו. הוא בייש את עצמו. הוא בייש את כולנו!"

כשנתניהו ביקר אשתקד בכפר-עציון, נמנע פורת מלהשתתף בקבלת הפנים שנערכה לו וציין שהקפאת הבנייה דאז ביהודה ושומרון הייתה יותר גרועה מההגבלות בימי חומה ומגדל. "איזו צביעות!" קבל. "מצד אחד הוא הקפיא את הבנייה ומצד שני הוא בא לנטוע אצלנו עץ..."

בדירתו של פורת מצאתי ספרייה תורנית גדולה. אחדים מהספרים שם היו מפרי עטו, כולל ספרו האחרון 'מעט מן האור', שהוקדש לספר שמות. שמו התנוסס על הספר ללא כל תואר נוסף. מאז פרישתו מהפוליטיקה, היו שכינו אותו, המוסמך לרבנות מישיבת כרם דיבנה, הרב חנן פורת. "תמיד השתדלתי שלא להתהדר בתואר הזה", הבהיר פורת שהתמסר בשנותיו האחרונות לחינוך. "היום, כשכל אחד אוחז בתואר, גם אם איננו ראוי לו, אני יכול להסתדר בלעדיו".

הוא הביט מהצד בתוגה על המתרחש בפוליטיקה. "אני מאוד כואב ומצר על הפיצול במחנה הימין", שיתף אותנו ברגשותיו. "הירידה לדקויות היא שגיאה גדולה בשעה של מאבק על כל הקופה. כשהליכוד, בהנהגת נתניהו מייצג בעצם את המרכז, נדרשת מפלגה לאומית גדולה וחזקה שגם אם לא תהיה מיד בשלטון, תוליך את קול ההתנגדות למדינה פלשתינית. זה נייר הלקמוס שלנו. בעת הזאת יש לשלב את הכוחות השונים במחנה הימין תוך כדי התגברות על המשקעים האישיים".

פורת האמין עד הרגע האחרון שניתן למנוע הקמת מדינה פלשתינית. "אני מאמין בכך בכל לבי", רצה שנדע. "מדינה שמאחוריה ניצב החמאס היא סכנה קיומית למדינת ישראל שלא תוכל להימנע בשלב מסוים מלצאת למלחמה נגדה. הרי תקשור קשרים עם סוריה ועם אירן ותהפוך את החיינו לבלתי נסבלים. מה שקורה סביב רצועת עזה הוא רק דוגמה מיניאטורית לגבי מה שעלול לקרות ביהודה ושומרון. אסור לנו לוותר להם בשום דבר!"

כשהסבתי את תשומת-לבו לכך שגישה כזאת עלולה להביא לקרע ביחסינו עם ארצות הברית, עמד על דעתו: "אמריקה היא לא מדינה טוטליטרית ואפילו הנשיא אובמה איננו בה כל-יכול. לא הייתי מתאמץ לבוא לידי עימות איתו, אבל אפשר להסביר לו שאנחנו לא קולוניאליסטים ויהודה ושומרון איננה ארץ נוכרייה שאנחנו שולטים בה".

פורת דיבר בנחישות, אבל המחלה כבר ניכרה בדיבורו. הוא הודה בכך וגם הודה שהתקשה בכתיבה ובהליכה, דבר שלא ניכר בו בסיור שערך לנו בכפר-עציון. הסתקרנתי אם מה שאירע לו הביא אותו לידי חשבון-נפש. "אני חי עם הרבה ביטחון, שמחה ואמונה", סיפר. "הכל לטובה בעזרת השם יתברך. כל משבר הופך אצלי לאתגר. אין לי ולו טענה אחת כפי בורא עולם. אני ערוך להתמודדות בהתרוממות-רוח. גם אם זה יישמע מוזר, זה אפילו משמח אותי..."

הוא היה אופטימיסט חסר תקנה. "הבה ניהנה לפני הכל מחצי הכוס המלאה", הציע. "אשרינו שזכינו להיות בדור הזה, עם הקמת המדינה שהיא ראשית שמחת גאולתנו ולמרות כל הקמים עלינו, היא עצמאית וריבונית. אנחנו זוכים בדור התקומה שלנו למה שלא זכו קודמינו במשך אלפי שנים. אם נפנים זאת, אולי זה יכניס לפרופורציה את כל הביקורת המושמעת השכם והערב".

ציון, אל יפלו ידייך!

לאחר שהיה, כאמור, ממחדשי ההתיישבות בגוש, הקרבות הבאים - הפציעה הקשה במלחמת יום הכיפורים והקמת 'גוש אמונים' - ירדו עליו כשהם כרוכים זה בזה. "נפצעתי ביום האחרון של המלחמה", שחזר. "אנחנו, הצנחנים, היינו בדרך לאיסמעיליה, מעבר לתעלה, כשמטר של פגזים נחת עלינו. אחד מהם שבר לי את היד. רסיסים חדרו לי לריאות וריסקו לי חמש צלעות. באותו רגע חשבתי שגמרתי עם החיים. לאחר עירוי דם וניתוח לב פתוח בסיני, הוטסתי לתל השומר, שם הייתה לי החלמה מופלאה. אם זה היה תלוי בי, הייתי מעניק צל'ש לחיל הרפואה".

אז נכונה לו המערכה הבאה. "היו שחשבו אז כי מדינת ישראל הלכה פייפן", סיפר על נסיבות הקמת 'גוש אמונים'. לא הבנתי את המתייאשים. הרי ניצחנו ניצחון אדיר. 'ציון, אל יפלו ידייך!' אמרתי לחברים שביקרו אותי. לא הסתפקנו במילים. למזכיר המדינה האמריקני, הנרי קיסינג'ר, היו מניות בהקמת התנועה. כשהתחיל בלחצים שלו, החלטנו להגיב במפעל התיישבות משלנו.

"מה שקרה ביהודה ושומרון היה התגשמות של חלום. כשהעלינו תוכנית של הקמת מאה נקודות-יישוב, אמרו עלינו שאנחנו פנטזיונרים. היום אותן נקודות-יישוב קיימות!"

אלה היו פרקי השיא בחייו של פורת שלא מצא את גאולתו הפרטית בחיק הפוליטיקה. רבים סבורים שהוא היה מסוגל להרחיק לכת מתפקיד השיא שלו בכנסת - יו'ר ועדת חוקה, חוק ומשפט. הוא, מבכירי בניה של הציונות הדתית, נבחר ב-81' לכנסת העשירית מטעם מפלגת 'התחייה' שנמנה עם ממייסדיה, בצוותא עם יובל נאמן וגאולה כהן, לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים. "אני בעד ללכת יחד", הסביר את בחירתו בשילוב דתיים וחילוניים במפלגה אחת.

ברם, הניסיון במפלגה זו הסתיים מבחינתו באכזבה. כשחש שלא בא שם לידי מימוש, פרש וחבר לפורשי המפד'ל שהקימו את מצ'ד. אבל שלא כפורשים אחרים שמטיילים עם המנדט שלהם מסיעה לסיעה, פורת, איש הערכים, החזיר את המנדט שלו. כעבור זמן שב לכור מחצבתו, המפד'ל וכיהן מטעמה בשלוש כנסות.

למרות הדימוי שלו כנץ-שבניצים, טען: "עם כל מאבקיי למען ארץ-ישראל, אף פעם לא ראיתי את עצמי כאיש של נושא אחד. מבחינתי, עיקר פעילותי בכנסת היה בתחום החברתי שראוי כי יושם עליו דגש, למרות שנראה כי איבדנו את הרגישות שלנו".

פורסם במקור: מקור ראשון
תאריך:  06/10/2011   |   עודכן:  06/10/2011
יעקב בר-און

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
הסמל של ההתיישבות
הודעות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
הניה
6/10/11 16:46
פורום: מקור ראשון כתוב הודעה
+
משה פלאם
18/12/15 03:04
+
שלום ח
21/10/15 22:18
+
עופרק'ה
21/06/15 14:07
+
אהבת הארץ
29/05/15 09:49

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
תכנון מקדים ימנע תקלות לגבי מרחב שלא חושב מראש, גווני הבית המשלימים, ואף תאורה למשל, המעניקה תחושת מרחב לשטחים במטבח קטן ומסוגלת לצמצם מטבח גדול יחסית.
06/10/2011  |  רועי אקרמן  |  כתבות
כתבה זו נכתבה לפני שמונה שנים עבור ממון של ידיעות אחרונות. מאז העפילה אפל בפרט בשנתיים האחרונות לפסגת החברות המצליחות בעולם הטכנולוגי. סטיב ג'ובס שמת צעיר ושבע הצלחות ומחלות, נכנס מרגע זה לפנתיאון גאוני המחשוב והחדשנות של המאה ה-21 . נערץ, משאיר אחריו ג'ובס שמת הלילה בגיל 56, חברה שנמצאת בפסגת הטכנולוגיה, העסקים, הרווחים וההערצה הכללית של אזרחי העולם. לבעלי אייפון (ואייפד) הרבים להלן ההיסטוריה של אפל ומייסדה האגדי שהלך לעולמו:
06/10/2011  |  שולמית קיסרי  |  כתבות
בדברי הימים של הקולינריה הישראלית שמור מקום של כבוד לשורת מסעדות, שאומנם כבר הלכו לעולמן, אבל היו אלה שסללו לה את הדרך ושהטביעו עליה את חותמן. השפים שלהן היו עלומי-שם ולא נמנו עם הסלבריטיס נוסח היום, אבל הארוחות שבישלו שמו בכיס הקטן את אלה המוצעות במסעדות הצמרת העכשוויות. הן לא היו פלצניות, ומאחורי התפריט שלהן לא הסתתרו שמות מפוצצים, שבינם לבין המוגש בצלחת אין שום דבר משותף. כולן התאפיינו בייחודיותן ומהן ינקו מסעדות העילית של היום את תורת הבישול שלהן.
06/10/2011  |  ראובן לייב  |  כתבות
צרכן התקשורת הישראלי מכיר היטב את רני רהב, יודע מיהו אייל ארד, ואולי עוד כמה יועצי תקשורת בולטים. אבל ספק אם הוא מזהה את השם צ'רלי לוין, או שמע על חברת הייעוץ התקשורתי והאסטרטגי שלו, Lone Star. מי שמכירים היטב את האיש והחברה הם בעיקר הכתבים הזרים המוצבים בארץ, ולא פחות מכך פוליטיקאים, משמעון פרס ומטה, הנעזרים בשירותיו מדי פעם כדי להגיע לתקשורת העולמית.
06/10/2011  |  רפי מן  |  כתבות
שלחתי ל-120 חברי הכנסת את המכתב הצנוע הבא:
05/10/2011  |  אהרון שחר  |  כתבות

פורומים
אנשים
היסטוריה
מדיני/פוליטי
מקור ראשון
עיתונאי-אורח
כתבות מקודמות
מלון כורש
כורש - מלון בוטיק חדש
עופר מ' כהן
חיסכון לכל ילד: צעד אחרי צעד
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט