לימוד אודסה

"א וייער איז די מזוזע" (היכן המזוזה) זו השאלה שעמדה במרכזו של סיור, במסגרת פסטיבל לימוד לדוברי רוסית, באתרים יהודיים שונים באוקראינה.

את סיורנו התחלנו בנחיתה בשדה התעופה של קייב. הכיוון ברדיצ'ב או בשפתו של שלום עליכם נחתנו ביהופיץ והתגלגלנו לכתרילבקה. אומנם במיני ואן חדיש אך הנוף בדרך ובעיקר עגלות רתומות לסוסים המשמשות עדין ככלי תעבורה יוצרות אצלנו את הרושם שכל רגע אולי נפגוש את טוביה החלבן .וכך הנושא המרכזי בנסיעה הוא האם קיימת עיירה בשם אנטבקה. התשובה, אגב, היא לא . זו הומצאה על-ידי שלום עליכם כמו רבים מהשמות שהמציא שלום עליכם.

אנו קבוצה קטנה של משתתפים ב"לימוד ברה"מ לשעבר" - אותה התנסות חוויתית של צעירות וצעירים יוצאי ברה"מ לשעבר המתכנסים ליומיים של יהדות על קצה המזלג: חיים צ'סלר, היו"ר המייסד של לימוד ברה"מ לשעבר, עורך אתר של פילנתרופיה יהודית, דן בראון, עורך אתר האינטרנט של הסוכנות היהודית, נתן רועי ואדי דוקס, כתב של עיתון ישראלי החי באוקראינה.
בדרך אנו חולפים על פני שוק דגים. ממש כמו פעם. עשרות סוגים של דגים מעושנים תלויים על ווים במבנה מט ליפול. בחוץ בגיגיות קטנות שטים להם קרפיונים הממתינים למי שיגאל אותם ממקומם הצר ויעבירם אחר כבוד לצלחת. בעיני אני רואה מאות יהודים בימי חמישי ממתינים לתורם לקנות דגים לשבת. רובם, אגב, בהקפה.

מגיעים לז'יטומיר. מתחילים במה שהיה ביתו של חיים נחמן ביאליק במשך שנים. לא מעט משיריו כתב במקום בו חיי עם אמו. בית ישן, דלת ברזל וחצר משותפת עם דיירים נוספים. עזובה. בבית מתגוררות מספר משפחות. אחת, אגב יהודית. המקום נראה כאילו הזמן עצר מלכת וכל רגע תצא אמו של ביאליק ותגער בבנה : " חיים נחמן בוא לאכול ותפסיק לקרוא לרגע קט". על החבל תלויה גופייה שיש בה יותר קרעים מבד. שלום עליכם היה מיטיב לתאר זאת (אגב, שלום עליכם כתב: תמונות ז'יטומראיות). בעלת הבית יוצאת אלינו ומסבירה פנים ומראה היכן גר ביאליק. צ'סלר מתקרב ופורץ בצעקות ווירע איז די מזיזה?" ואכן מזוזה- יוק. אני מחפש עקבות מסמרים שחיברו אותה לדלת, אך גם את אלו מחק הזמן והשלטון הקומוניסטי. בחוץ מנקים את הרחוב. גם זה כאילו ביאליק הנער עדיין שם.

אין מי שישלם

זקנה עם מטאטא עשוי מעלים ירוקים רכונה על הרצפה ומנסה לשווא לנקות את העלים שבשלכת. אני בטוח שעוד רגע ביאליק יצא עם עפרון ונייר ויכתוב משהו.

אנו משוכנעים שבחוץ נמצא שלט המעיד כי ביאליק חיי במקום ואולי בית משירו "המתמיד" שנכתב שם. המדריך, אדי דוקס, מספר לנו שהזקנה, זו שהאירה לנו פנים הודיעה כי היא מבקשת תשלום עבור הצבת שלט על קיר ביתה. הואיל ולא נמצא מי שישלם, לא הממשלה האוקראינית, לא העירייה ואפילו לא הארגונים היהודיים שאחד מהם, הג'וינט, משקיע 100 מיליון דולר ביהודי אוקראינה. אז בז'יטומיר אין מזוזה לדתיים ואין שלט קטן לחילוניים. אנו ממשיכים בסיור בז'יטומיר שהייתה מרכז של חיים יהודיים ומגיעים לבניין הנחשב ליפה ביותר בעיר. בית מרהיב ביופיו בצבע ירקרק בסגנון בנייה ייחודי ומעניין. תלמוד תורה שכן במקום. יופי גשמי עם עושר רוחני.

אנחנו ליד הפתח וצ'סלר שוב: "א וייער איז די מזיזה?" ואכן גם כאן אין מזוזה ואין שלט. שכר דירה עבור שלט לא ביקשו אבל גם לא מצאו מי שיממן שלט.

ממשלות ישראל יכלו ללמוד מהשלטון הצארי בענייני היחס לחרדים, ראשית הקימו שתי מכללות ללימודי צורפות ועבודה בכלי כסף. שלא רק ילמדו תורה אלא גם יוכלו להתפרנס, חשב הצאר ועשה. ועוד, הקים בית ספר לרבנים ללימוד רוסית. לא ייתכן, אמר הצאר שרבנים- מורי דור- לא ידעו את שפת המקום בו הם חיים .אני נזכר במקצת מרבנים במאה שערים שיודעים אידיש על בורייה אבל עברית, שפת המקום, היא בגדר איסור. אנו רואים את בניין המכללה. נטוש. כרגיל, אין שלט ואין סימנים למזוזה.

אין אפילו שלט אחד

משם שמים פעמינו למבנה גדול וישן. בית דפוס כתוב עליו גם היום. מסתבר כי כאן הודפס הש"ס ועוד לא מעט כתבי קודש. מחפשים שלט- כמובן אין. מזוזה- בודאי שלא. הבניין שייך לאחד גיאורגי מטריצקי - גוי שחקר את יהדות ז'יטומיר וגילה את ביתו של ביאליק אך גם לקח לביתו את הארכיון היהודי המקומי על האוצר הבלום בו ואין מי שדורשו ואין משיב.

200 בתי כנסת היו בז'יטומיר בתחילת המאה ה-20 ואפילו שלט אחד או מזוזה אחת לא מצאנו לרפואה. הקהילה המתחדשת, בכל זאת, הקימה אחד חדש.

מז'יטומיר אנו ממשיכים לברדיצ'ב-כתרילבקה.

בלילה בלי ירח חשוך ירדנו מהכביש ומצאנו עצמנו מול שער כניסה ישן ולידו אדם מכורבל במעיל ובצעיף עבות, פניו חרושות קמטים. זהו, כך התברר לנו, שומר בית הקברות היהודי בברדיצ'ב. אורות המכונית מאירות לנו את הדרך בינות לשברי מצבות שעל כולן כיתוב בעברית. "פ"נ האישה החסודה", "כאן נטמן הצדיק ר' ישראל בן מרדכי'" ועוד ועוד.

ולפתע מבנה לבן חשוך. הזקן פותח את הדלת ולנגד עינינו מתגלה קברו של לוי יצחק מברדיצ'ב המכונה "סנגורם של ישראל". זה האיש שידע תמיד להגן על יהודים ולבקש מידת רחמים עבור כל חוטא.

הואיל והבטחתי לשכני הדתיים כי אשא תפילה עבורם על הקבר אני לוקח את ברכת הזיווג ומתפלל עבור ילדיהם של שכני. גם מילה על ילדי הגנבתי בתפילה מנייר כתוב באידיש. אני שובר את שיניי אבל אולי זה שווה את זה. אם לא יעזור בוודאי שלא יזיק. ברדיצ'ב היא כתרילבקה אצל שלום עליכם שפעה אתרים יהודים. רוב תושביה היו יהודים וכרגיל אצל יהודים מספר עצום של בתי כנסת, בתי מדרש, תלמודי תורה ומקוואות.

לבושים בפיג'מות פסים

הקבר של לוי יצחק הוא חריג בנוף של מה שהיו ה"שטייעטלך" באוקראינה. בית העלמין אומנם הרוס בחלקו אך הקבר מסודר יחסית אם כי צנוע ומאפשר התייחדות עם בורא עולם. כל יתר האתרים היהודים לא שרדו את הנאציזם ואת הקומוניזם. הנאציזם השמיד פיזית והקומוניסטים ניסה להשמידנו רוחנית.

מקבר ר' לוי יצחק אנו עוצרים בבית הכנסת המשוקם. בכניסה מקבלים את פנינו קבוצת חסידים והרב המקומי. הוא רב ברויאר, חסיד סאטמר מארה"ב והם תלמידי ישיבת "תולדות אהרון" מירושלים. נראה שהאווירה האוקראינית של לפני כמאה שנים ויותר מפילה מחיצות. האברכים הנראים בעינינו לבושים בפיג'מות פסים. "רבאהרלך" - כך מכנה צ'סלר בחיבה את תלמידי "תולדות אהרון" יוצרים עמנו קשר חם ואפילו מצטרפים אלינו לשיר ולריקוד של "עוד אבינו חי" ולאחריו ל"כל העולם כולו גשר צר מאוד". הם אפילו מחייכים כאשר הם מכונים "סיקרקים",. "לא נכון הם משיבים, אנחנו מתונים. וכך במחזה סוריאליסטי נראים חילוניים כמונו מפזזים יחד עם רב חסיד סאטמר ואברכים מ"תולדות אהרון" בהתלהבות גדולה.

מסענו מקייב (יהופיץ ) טרם הגיע לקיצו. עוד מאות קילומטרים בפנינו עד אודסה מקום ההתכנסות של לימוד.

אנו מגיעים לויניצה.

כאן מחריפה עוד יותר שאלת המזוזה. אנו מגיעים לבניין שנראה די עזוב. "מה בפנים?" אנו שואלים. "מכון כושר" אנו מקבלים תשובה. "ומה היה כאן?" בית הכנסת המרכזי שבו התפלל גם מגלה הסטפטרומיצין וחתן פרס נובל, אברהם זלמן וקסמן, יהודי שחי גם במקום. בפנים מכון כושר עלוב, טרמפולינה ומתקן אחד. העלייה לעזרת הנשים נשמרה . בכותל המזרח סימני טיח ישנים לסתימת השוחה בקיר שנכרתה עבור ארון הקודש. הלב נקרע ואנחנו ממהרים החוצה. "נישט דו כע מזוזע" (אין מזוזה) אני מעדכן ומוסיף שראיתי משהו שנרה כמו שני חורים של מסמר שהצמידו מזוזה למשקוף. בחוץ אין שום אזכור פרט לכך שהבניין נבנה בשנת 1903. ההיסטוריה היהודית נמחקה.

הפיכת בתי כנסת למוסדות ציבור הייתה נפוצה בימי הקומוניסטים. גם כנסיות. אלו חלקן נשתמר ואחרות זכו לשיקום על חשבון המדינה או לפחות לשלט זיכרון. אצלנו גם חור של מסמר אין.

באזור אחר של היישוב אנו מוצאים שכונה יהודית טיפוסית מהמאה ה-18 וה-19. הבתים העלובים נשתמרו. למעלה העסק למטה הבית. ממש עסקים קטנים במונחי היום.

שם באזור גם הציב הטלר בונקר שאליו הגיע כדי לפקד על צבאו לאחר הסתבכותו במבצע ברברוסה.

הכל ברור

מעירו של לוי יצחק אנו בדרכנו לבעל שם טוב במז'יבוז'. כאן מעט יותר מסודר. מקומית מסבירה לנו איך להגיע ולעינינו מתגלה אחוזת קבר הסמוכה לבית קברות. אנו נכנסים לבית הקברות. המדריך, אדי דוקס, המשמש כשליח אחד העיתונים בארץ לפרנסתו אומר לי בדרך :"אני מת למצוא זכר להרשל'ה מאוסטרופול". "זו אינה אגדה?בכלל היה אדם כזה?" בודאי משיבים הידענים רועי ודוקס . הוא היה ליצן החצר של אחד הרבנים ואומרים שנקבר כאן במז'יבוז'. דוקס המקומי ממשיך ומספר לי כי היה בבית העלמין לא פעם ולא הצליח למצוא את קבר הרשלה. אני לא מתעצל ומתחיל לנוע בים חצאי המצבות וגלי האבנים ולפתע מגלה שלט קטן "כאן קבור צבי מאוסטרופול" ומתחתיו ביאור זהו הרשלה האוסטרופולי המפורסם. דוקס נרגש מהגילוי וכך גם אני. חידוש גדול למבקר היהודי במז'יבוז'. כבר לא רק קברו של מייסד החסידות ,אלא גם של ליצן החצר.

הרב גבאי רבה של אחוזת הקבר מקבל אותנו. כיאה למז'יבוז' של המאה ה-18 אנו מקבלים שתייה חמה ועוגה יהודית טיפוסית שרק יצאה מהתנור. באתר אנו רואים גם קבוצת נשים, כמו פעם, לשות בצק ומכינות עוגיות לאושפיזין. ריח המאפה מטריף את החושים. מחשש שגם אינסולין מרוכז לא יעזור אנו ממהרים לצאת ומסיירים בכפר. בסמוך לאחוזת הקבר מראים לנו הרב גבאי ואנשיו מבנה ישן משופץ. "זה היה בית כנסת מימי תחילת החסידות שהוסב לתחנת כיבוי אש ואשר רכשנו ומשפצים. לידו חפירות כמו ארכיאולוגיות. כאן מגלים בית כנסת נוסף- עתיק של הב"ח. אנחנו מחליטים להיכנס דווקא לביה"כ העתיק בו התפלל הבעש"ט ולוחשים מילות תפילה בדיוק במקום בו עמד. בית הכנסת משוחזר לפרטי פרטים. בדרכנו החוצה אני שואל והיכן התגורר הרשלה כשעבר כאן. האברכים מצביאים, בלי היסוס, על בית קטן הצבוע ירוק ואומרים "כאן".

ממזיבוז אנו ממשיכים בדרכנו לאודסה ומחליטים לעצור לרגע קט באומן. שם אני מרגיש שנקלעתי למעברה של בני ברק לפני שנים ולא לעיירה קטנה במזרח אירופה. האתר נראה גם די ממוסחר, מלא בשלטים ובחנויות מזכרות ותשמישי קדושה. ממש קריית צדיקים מתועשת. החלטנו להיכנס לרחבת הקבר. שם האווירה אחרת. קבוצה קטנה מתפללת בחרדת קודש ואנחנו שואלים את רבי נחמן מברסלב: היכן המזוזות? לאן נעלמו?

לי, אגב, הכול ברור. בשובי לארץ אשתדל למצוא פתרון לבעיית השילוט. אולי באמצעות הממשלה האוקראינית שנשיאה אמור לבקר בישראל בתחילת דצמבר או כל גורם אחר. כך להעלים מאות שנות היסטורייה יהודית לא מתקבל על הדעת.

עוד 3 שעות נסיעה ואנו באודסה. מגיעים למלון ויקטוריה הפשוט בו כבר נמצאים כ-700 צעירות וצעירים יהודיים שהגיעו לכנס לימוד . הלובי הומה אדם ומלא שמחת חיים. כליזמרים מנגנים בקצה אחד ואחרים מנהלים דיון על המטבח היהודי במקום אחר. על כל ההמולה מנצחים אוסיק אקסלרוד וגלינה המקומיים.

בכניסה שואל שוב צ'סלר במעין שאלת קונדס: וער איז די מזוזע? ואני משיב בלי היסוס "דוס איז די מזוזע" - די יונגע מענטשן געקומען צו פאַרזוכן פון יידישקייַט נאָך 70 יאר פון קאָמוניסט זענען טשאָוקינג מעזוזע -הצעירים האלו שבאו לטעום טעמה של יהדות אחרי 70 שנות מחנק קומוניסטי הם המזוזה.