טיול של פסח לפטרה

היה זה משה רבינו שקילל את פטרה, העיר המדברית החצובה בסלע, ואת האדומים, מייסדיה, על שסירבו להניח לבני ישראל לחצותה בדרכם אל הארץ המובטחת.

מאז זרמו מים רבים בירדן ונדרש לפחות יום תמים כדי לעבור ברגל את 90 המטרים הרבועים של חורבותיה. אלה כוללות למעלה מ-800 חזיתות חצובות בסלע, עם עמודים נישאים וקווי גגות הדורים, המסתירים חדרים שוממים, שהיו בעבר קברים עתירי-אוצרות, לפני ששודדים קדומים בזזו אותם עד תום.

מסתבר שהעמודים עדיין נחים במקום שבו נפלו לפני 1,600 שנים. רחובות, מקדשים, בתי-ספר ושווקים, שהיו בעבר שוקקי-אדם, אינם היום אלא גבעות נרחבות של צבעוני-בר ואבנים מנותצות, זרועות שברי-חרסים; ומה שנראה לכאורה כסלע הוא, למעשה, חלק ממפתן מגולף, בדמותו של פרח עדין.

לרועי העדרים הבדואיים, יושביה היחידים של פטרה מאז מסעות הצלב, יש סיפור משלהם: כד שבור הוא זה שנתן ל"אל חזנה" את שמו. על-פי הסיפור, אחד הפרעונים, ששלח את ידו בקסמי-חרטומים, העביר את כל אוצרו לתוך הכד, שגובהו כארבעה מטרים ואשר ניצב בראש החזית המגולפת.

דורות של קלעים בדואים קבעו את הכד כמטרת-ירי, בתחילה בחיצים ולאחר מכן בכדורי-רובה, בניסיון לשחרר את אוצרותיו האגדיים. הכד בנוי מסלע מוצק וגשם הנדבות היחיד שירד ממנו היה רסיסי אבן וחול.

טעם המדבר

מעבר ל"אל חזנה", בקירבת האמפיתיאטרון הרומי, קבוע גרם-מדרגות-אבן, המוביל למקום הפולחן המקודש. הנבטים קטמו את כל פסגת ההר והפכו את המישורת למזבח הראשי, עם ספסלי-אבן לצופים ותעלת-ניקוז לדם של בעל החיים שהועלה לקורבן. שלט המוצב במקום אומר שמטיילים יכולים להגיע לפסגה ב-35 דקות, אלא ששעתיים תמימות, עם הפסקות תכופות, הן זמן סביר יותר.

דומה שבפטרה מתמזגים יחדיו הרקע הקדמי והרקע האחורי, וכל שכבת הגבעות והקברים הופכת לכיסוי של צבע בוהק: קלף שכבה אחת ותתגלה שכבה אחרת, רחוקה יותר ומסתורית יותר.

הכפר הזעיר רום נמצא שעתיים בלבד צפונית למלונות הפאר של עקבה, העיר התאומה של אילת, לחוף הים האדום. ברום יש מספר גמלים שכמעט ואינו נופל ממספר האנשים בו.

מוצב החוף משמש כמפקדה לכוחות משטרת המדבר, שהוקמה לפני 70 שנה. באותה עת שמרו חיילים רכובים על גמלים על הסדר בקרב השבטים הבדואיים חסרי המנוחה. היום הם שומרים מפני תיירים תועי-דרך. זקיף בודד ניצב על משמרתו בגלימת-חאקי ארוכה, בכפייה משובצת אדום ולבן, חגורת-תחמושת לאורך החזה, פגיון ואקדח במותניים ורובע על הכתף. מאחוריו מתרווח חיל המצב מתחת לעץ אקליפטוס ענף ומציע את קבלת הפנים הבדואית המסורתית של קפה שחור עם הל ומספר אינסופי של ספלוני תה מתוק.

קל יותר להוביל תיירים מאשר לשרת כחייל, בעיקר לאור העובדה שרק זרים מעטים מעוניינים במעט יותר מאשר לחוש את טעם המדבר. סיורים מאורגנים על גבי גמלים והסעה בג'יפים מעניקים שעה או שעתיים של חוויית-מדבר בלתי-נשכחת.