המסמך המרשיע ביותר <br>

לשונו של המסמך מלאה בשיבושים המלמדים שמחברו הושפע מאנגלית. יש בו טעויות עובדתיות וחוסר היגיון על ימין ועל שמאל. המספרים הנקובים בו דמיוניים. שרשרת הפיקוד המצוינת בו נוגדת את כללי המינהל התקין. נכללות בו הצהרות כוזבות. מקורו של המסמך לוט בערפל. המסמכים הנלווים אליו מלאים טעויות כרימון. המסקנה האפשרית היא אחת ויחידה: מדובר בזיוף!

על פני לא פחות מ-20 עמודים מונה יוהנס פיטר ניי את הפגמים, הטעויות והליקויים שמצא בפרוטוקול ועידת ואנזה, בהזמנות לוועידה וביתר המסמכים הקשורים אליה. ניי איננו מכחיש שואה, חס וחלילה; הוא רק "היסטוריון רביזיוניסט" המבקש לגלות את האמת מתוך עיון מחודש ומעמיק במסמכים, בלא דעות קדומות כלשהן. ככזה הוא מגיע כאמור למסקנה הנחרצת לפיה הפרוטוקול, אחד המסמכים המפורסמים ביותר בתולדות השואה, אינו אלא זיוף.

מדוע הקדיש ניי מאמצים כה רבים להכחיש את פרוטוקול ואנזה? התשובה פשוטה: משום שזהו המסמך המרשיע ביותר שהגיע לידינו בנוגע לתכנונו וביצועו של הפתרון הסופי. מבין מאות אלפי המסמכים העוסקים בגורלם של יהודי אירופה, אין כמו הפרוטוקול להוכחת התכנון המוקדם, הכוונה הרצחנית והביצוע המדוקדק של רצח העם היהודי.


"יינתן טיפול מתאים"


יוזם הוועידה ומי שישב בראשה, מפקד משטרת הביטחון והס"ד, ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך, ריינהרד היידריך, הציג ל-15 הנוכחים טבלה מפורטת של מספר היהודים בכל ארצות אירופה, שהסתכם ב-11 מיליון. לאחר מכן הבהיר מה יעלה בגורלם:

"תחת הנהגה מתאימה יש, במהלך הפתרון הסופי, להוביל באופן מתאים את היהודים לגיוס עבודה במזרח. אותם היהודים הכשירים לעבודה יובלו לשטחים אלה בפלוגות [עבודה] גדולות, תוך הפרדה בין המינים, כסוללי כבישים; חלק גדול מהם יאבדו ללא ספק בתהליך ההתמעטות הטבעית. אלה שייוותרו עד הסוף, הם בלי ספק אותו חלק שיש לו כושר התנגדות גדול ביותר, ולו יינתן טיפול מתאים, כי הוא מהווה ברירה טבעית, ובמקרה של שחרור ישמש כגרעין לבניית יהודי חדש (ראה ניסיון ההיסטוריה)".

נניח בצד את השאלה, מה יעלה בגורלם של מי שאינם ראויים לעבודה. מי שירצה, יוכל לטעון שמאחר שלא נאמר דבר - אולי לא ייעשה להם דבר. אך ההמשך ברור כשמש: מי שלא ימות תוך כדי עבודת הפרך - יקבל "טיפול מתאים" כדי להבטיח שלא ישרוד. זה לא רמז לרצח; זו הוראה לרצח.

מעבר לכך, הפרוטוקול מהווה עדות מצמררת למה שהפך את השואה לאפשרית: שילוב של אידיאולוגיה רצחנית, יעילות פקידותית ויכולת תעשייתית. האידיאולוגיה הגזענית-אנטישמית הפכה את היהודי לתת-אדם מזיק ומסוכן, שחובה להיפטר ממנו על-מנת להגן על העם הגרמני. היעילות הפקידותית הייתה חיונית לצורך ביצועו של מבצע ענק וחסר תקדים ביבשת הנתונה במלחמת עולם. היכולת התעשייתית איפשרה להשמיד בצורה מהירה, ואפילו כדאית מבחינה כלכלית, 6 מיליון בני אדם.

כאן עלינו להתייחס לצד הפקידותי של השואה. הממשל ברייך השלישי - בניגוד למה שמקובל לחשוב - היה סבך של אינטרסים, אינטריגות, סמכויות כפולות ומשולשות, מאבקי כוח בלתי פוסקים. התוצאה הייתה, שנודעה חשיבות עצומה ליכולתם של הפקידים - נאצים נאמנים גם הם - לבצע את המדיניות שכן הותוותה. אלו בדיוק היו האנשים שנאספו בווילה שברחוב אם גרוסן ואנזה 58-56 בבוקרו של יום חורף, 20 בינואר 1942.


המקום בו הושג התיאום החיוני


היידריך כינס את הוועידה משום שביקש להבהיר לכל הנוכחים - שייצגו גופים שגם להם היה עניין ב"שאלה היהודית" - שהוא-הוא הסמכות העליונה בנושא רב-חשיבות זה. כל האחרים - משרד הפנים, המשרד לשטחים הכבושים במזרח, הממשל בפולין הכבושה והיתר - צריכים לשתף עימו פעולה. וזה אומר: להישמע להוראותיו ולהעניק לו את כל הסיוע האפשרי בדרך לביצועו של רצח העם.

הוועידה גם הייתה המקום בו הובטח התיאום שהיה חיוני לביצוע ההשמדה. מאות אלפי יהודים נרצחו בחודשים שקדמו לה, אך לעוסקים בכך היה ברור שלא ניתן להמשיך בשיטה של הוצאות להורג המוניות ביריות. זה היה פומבי מדי, לא יעיל ובעל השפעות שליליות על המְבצעים בשטח. המעבר לרצח עם שיטתי ותעשייתי במחנות ההשמדה, חִייב שיתוף פעולה רב-זרועי; בלעדיו, השואה לא הייתה יוצאת לפועל, ודאי לא במימדים הנוראים בהם התבצעה. דווקא בשל התוהו ובוהו ששרר ברייך השלישי, הייתה חובה שהרצח יבוצע בצורה המסודרת ביותר. ואכן, התיאום שהושג בוואנזה עמד במבחן המציאות והתוצאה.

ועידת ואנזה - אירוע של שעה וחצי בסך-הכל, שהותיר אחריו מסמך בן 15 עמודים - לא הייתה המקום בו הוחלט על השמדת העם היהודי. ההחלטה על כך התקבלה בשלבים, בין מאי לנובמבר 1941. ההזמנות לוועידה, שנועדה להתקיים במקור ב-9 בדצמבר 1941, יצאו בסוף נובמבר - לאחר שאדולף היטלר הורה להשמיד את העם היהודי כולו. מטרתה הייתה לתאם ציפיות, לארגן את המבצע ולקבוע את שרשרת הפיקוד: היטלר-הימלר-היידריך. דחייתה של הוועידה, בשל ההתקפה היפנית על פרל הרבור וכניסתה של ארצות הברית למלחמה, לא שינתה את מטרתה ואת תוצאותיה.

הלקח מוועידת ואנזה הוא, שלא תמיד פני הרצח הם של היורים בבאבי-יאר או של מפעילי תאי הגזים בבירקנאו. הרוצחים מאחורי שולחן הכתיבה, אשר ישבו אל מול האח ודנו בשלווה בגורלם של 11 מיליון בני אדם; יושב-ראש הישיבה, שסיים את יומו המוצלח בלגימת קוניאק; רושם הפרוטוקול, שמיהר להפוך את המשפטים הטכניים למציאות עקובה מדם - כל אלו היו הגלגלים שהניעו את מכונת ההשמדה. בלעדיהם לא היו הפושעים שבצמרת (היטלר, הרמן גרינג, היינריך הימלר וחבר מרעיהם) יכולים ליישם את תוכניותיהם האכזריות, ובלעדיהם לא היו מפעילי מכונות הירייה ומחדירי הציקלון-בה מחסלים בקור רוח נשים וגברים, זקנים וזקנות, ילדים וילדות.