שרה פון שוורצה הייתה כבר הכל - עוד מאז החלה את הקריירה שלה כבוגרת צעירה של "בית צבי", כשחקנית בתיאטרון באר שבע (בשנים שהיה הטוב בארץ), כבר הלמה בנו כזקנה במחזה "סיד" ובשאר מיטב המחזות. בקאמרי, בו היא נמנית על השורה הראשונה של השחקנים, הייתה כבר מלכה שגיאה ב"המלט", ב"חלום ליל קיץ", ב"אכזר מכל המלך", ומאידך-גיסא - כיכבה בקלאסיקות של צ'כוב, איבסן וכאם שתלטנית ואכזרית ב"האב" של סטרינדברג, או כקצבית ב"עניין של גברים" בתיאטרון "תמונע”. יש בה משהו חזק מאד, שבצירוף יופייה והחביבות והמתיקות שהיא מקרינה, היא כובשת את הקהל בהינף יד בכל תפקיד שלה.
במחזה שהיא כתבה מחומרים ששאובים מחייה-עצמה, היא מגיעה לשיא חדש בשרשרת שיאי הישגיה. שרה היא בת לאב גרמני גוי שהתגייר, חי בארץ עם אשתו ובתו, ובהמשך, עזב כשהוא משאיר אחריו את חותמו בעולם האמנות בצורת ציורים מרהיבים, בסגנון אכספרסיוניסטי (סגנון שבארצנו לא מוערך דיו, בגלל חוסר שייכות לקליקה השלטת של אמנות הכלום). כל תסכוליה כבת לאב אציל גרמני ששם משפחתה מעיד על כך, התגיירותו, וחזרתו לגרמניה ששמה בלבד כה טעון וממלא אותה ברגשי אשמה - וכל רגשי האשמה של גיבורת המחזה שכביכול אשמה בהרג שלא היה בעבודתה כצלמת צבאית - כל אלה מתפרצים במלוא עוזם על הבמה. והבמה מלאה סערה.
שאובה מן המציאות
המחזה מורכב מאוד, ומפתיע בכל רגע בהתפתחויות שבו. לא נפרט מדי כדי לא להפחית מעוצמת החוויה בצפייה. פון-שוורצה בונה דרמה עסיסית, שכוחה הוא מכך שהיא שואבת מהמציאות. כדי להעצים את התקרבותו לדת של אביה, גם בדירתו בגרמניה, בחר המעצב פאול לרכבאומר לעטר את קירות הרקע בהצגה בסדרת צילומי חסידים, שמוכרים למי שצפה בתערוכת "חסידים - לא רק בשחור-לבן" שבמוזיאון ישראל בירושלים. ככלל, עיצוב הבמה שלו חכם ויפה, והבימוי של מנפרד לאנגנר (מנהל תיאטרון השאושפילבינן בשטוטגרט) הוציא משלושת השחקנים את המיטב שבהם, ויצר ביחד משהו מושלם.
אלי בורנשטיין בתפקיד אביה של הגיבורה רות, עושה כאן תפקיד מזהיר. המקצועיות שלו, היותו מבית של דוברי גרמנית, ויכולתו לנוע בתוך ההצגה מעברית לגרמנית וחזרה, כמו גם שרה פון שוורצה עצמה, מעניקים להתנהלות צבע אותנטי מוצלח. לעומת זאת, קורנליה הייזה כ"זאבינה", הייבוא כתוצאה משיתוף הפעולה בין הקאמרי לשאושפילבינן משטוטגארט, כאשתו השנייה של אברהם (אלי גורנשטיין), מדברת כל הזמן בגרמנית צחה וברורה, כיאה לשחקנית מהמעלה הראשונה, שכיכבה במיטב הקלאסיקות באירופה. איזו תרבות של משחק שהיא מפגינה - ממש מעדן.
התרגום מעל הבמה לשתי השפות, מאפשר את הצגת המחזה שכבר עלה בגרמניה, עם שחקן גרמני בתפקיד אברהם. אלי גורנשטיין הכה מוכשר, נכנס לתפקיד עם מעט מאוד חזרות, הודות ליכולות המופלאות שלו.
הצגה מרטיטה, מסעירה, שנוגעת בלב כל אחד, הודות לתוכנה, להיותה דרמה משובחת, ולמשחק הכה נפלא של שלושת השחקנים. שאפו!
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
