פעילות גופנית לאחר אירוע מוחי

לאירוע מוחי ולמחלת לב כלילית, גורמי סיכון זהים הניתנים לשינוי. בין הגורמים: יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, עישון, חוסר בפעילות גופנית, השמנה וסוכרת.

עקב הסיכון המוגבר לאחר אירוע מוחי לפתח סיבוכים לבביים משניים ושבץ מוחי חוזר, פרק הזמן שלאחר האירוע מוחי חשוב במיוחד ליישום תוכנית לאורח חיים בריא, כדי למנוע אירוע חוזר. שילוב של שינוי מקיף באורח החיים, הכולל פעילות גופנית, תזונה מאוזנת, הפסקת עישון וטיפול תרופתי מתאים, חיוני למניעת מניעת אירועים מוחיים חוזרים ואירועי לב אקוטיים באנשים שכבר עברו שבץ מוחי.

השפעתה המיטיבה של פעילות גופנית על הכושר הגופני ותפקודה של המערכת הקרדיו וסקולרית (לב וכלי דם) ידועה היטב. מחקרים מראים, כי עיסוק בפעילות גופנית אירובית, סדירה ומבוקרת, מקטין בכחצי את הסיכון למחלות אופייניות לעולם המודרני.

עבור אנשים שעברו שבץ מוחי, יש חשיבות רבה בביצוע פעילות גופנית מותאמת ומבוקרת, אולם לשם כך נדרשת הדרכה של אנשי מקצוע, בעלי ידע וניסיון בכל הקשור בתוכניות לפעילות גופנית באוכלוסיה זו.

באופן מסורתי, תוכנית השיקום של חולים לאחר שבץ מוחי, מסתיימת בתום מספר חודשים לאחר האירוע וזאת מכיוון שהיה נהוג לחשוב שרוב ואפילו כל התפקוד המוטורי שיכול להשתפר, משתפר בפרק זמן קצוב. ואולם, מחקרים שנעשו לאחרונה הראו, ששיקום אינטנסיבי מעבר לזמן המקובל היום, הכולל פעילות על מסוע, עם או בלי נשיאת משקל, מעלה את הכושר האירובי, והתפקוד התחושתי-מוטורי. בנוסף, הראו המחקרים, כי חולים שעברו שבץ מוחי, מסוגלים להעלות את הכושר הקרדיווסקולארי שלהם בסדר גודל דומה לזה של אנשים בריאים העוסקים באימוני סיבולת.

לדוגמא, במחקר שכלל חולים שעברו שבץ מוחי וסובלים מנוקשות של צד אחד של הגוף (המיפלגיה) הראה, כי שישה חודשי אימון אירובי על מסוע, הפחיתו באופן משמעותי את ההוצאה האנרגטית במאמץ תת-מקסימלי. הפחתה זו המשיכה עם התקדמות משך תקופת האימונים.

הנתונים מראים, שאימון אירובי והשיפור בכושר הקרדיווסקולארי, מאפשרים ביצוע פעילויות יומיות עם הוצאה אנרגטית פחותה, דהיינו המאמץ הנדרש מחולים אלו בביצוע פעילויות יומיומיות פוחת. עובדה זו משליכה באופן ישיר על תפקודם ועל איכות חייהם.

באופן דומה, מחקרים אחרים מראים שתוכנית אימונים הכוללת אימון אירובי, אימוני כוח וגמישות, שיפרה את הכושר האירובי, את הכוח ותרמה לעליית מסת השריר והורדת אחוזי שומן הגוף אצל חולים אלה.

מאידך, מחקר שבדק את המאמץ הקרדיווסקולארי היחסי בזמן טיפול פיזיותרפי וריפוי בעיסוק בחולים שעוברים שיקום מצא, שהזמן שבו חולים אלו מעלים את קצב הלב שלהם לטווח קצב המטרה הנדרש לאימון, הינו קצר ביותר ואינו מספק מאמץ וגירוי קרדיווסקולארי מספיק להפקת יתרונות מהאימון הגופני.

יש להתייעץ עם איש מקצוע: רופא ספורט, פיזיולוג של המאמץ או פיזיותרפיסט שקיבל הכשרה מתאימה לקבלת תוכנית אישית.

באופן כללי התוכנית צריכה לכלול:

• פעילות אירובית (כגון: הליכה, מסילה, אופני רגליים נייחים, אופני ידיים נייחים וכדומה). יתרונות: מעלה עצמאות בפעולות יומיומיות, מעלה מהירות ויעילות הליכה, מעלה סיבולת לביצוע פעילויות גופניות ממושכות, מקטינה סיכון למחלות קרדיווסקולאריות;

• כוח (מכשירי כוח, משקולות חופשיות, פעילויות עם נשיאת משקל). יתרונות: מעלה מסת שריר, שיווי משקל ויכולת לבצע פעילויות יומיומיות באופן עצמאי. כמו-כן, משפר גם גורמי סיכון למחלות קרדיו וסקולריות;

• גמישות. יתרונות: הגדלת טווח התנועה, מניעת התכווצויות;

• עצב שריר, פעילויות של קואורדינציה ושיווי משקל. יתרונות: שיפור רמת הבטיחות בזמן פעילויות יומיומיות.

• תדירות ומשך האימון יקבעו בתוכנית אישית.

לסיכום, בנוסף לתפקידה של הפעילות הגופנית בהפחתת גורמי סיכון, הסיכון לאירועים חוזרים ולסיבוכים, החיסכון הכלכלי מוערך במיליוני שקלים (אשפוזים, ניתוחים, תרופות וימי היעדרות ממושכים מהעבודה).

למרות כל היתרונות הללו, בפועל, בניגוד לשיקום לאחר אירועי לב אשר מסובסד על-ידי סל הבריאות, חולים שעברו שבץ מוחי ומעוניינים לשפר את מצבם הבריאותי לאחר תקופת השיקום הראשונית, עדיין נאלצים לעשות זאת באופן פרטי.