המודל

רק אחרי שעה וחצי הבחנתי שמשהו פה לא בסדר. לכאורה, מחזה שגרתי הנראה כמעט בכל בית ספר. באולם התעמלות ענק של בית הספר צ'ונג פו בפרבר יי-שון בצפון סינגפור ישבו אלף ושבע מאות תלמידי בית הספר בצפייה רבת עניין רב במתרחש מול עיניהם. על הבמה הוצג באותה שעה מעין מחזמר לכבוד ראש השנה הסיני שחל למחרת. התלמידים ישבו על הרצפה, ברגליים שלובות, ובמשך יותר משעה וחצי איש לא קם, לא הסתובב, שום תלמיד לא העניק צ'פחה לחברו, שלא לדבר על כך שאיש גם לא צעק "שב, אתה מסתיר!". הם צחקו כשצריך, מחאו כפיים במקומות הנכונים, ושאגו בשמחה כל אימת שהעלילה על הבמה דרשה זאת. אבל מתנוחת הישיבה הקשה – לא זזו. הפעוטות מכיתה א', שעדיין לא למדו את הכללים וניסו לקום זכו מיד לנזיפה ידידותית מהמורה שישבה לא רחוק בעיניים צופיות והסבירה להם שהם מפריעים לחבריהם.

אם תהיתי עד אותו הרגע מהו סודה של המערכת המהווה מודל להערצה וקנאה בעולם, כולל בישראל, הרי שהתשובה החלה להתבהר מול עיני. מה שנותר לברר הוא מה המחיר שהחברה הסינגפורית משלמת עבור כל זה.

הגעתי לבית הספר כאורח משרד החינוך הסינגפורי. הנהלת בית הספר יצאה מגדרה כדי להעניק לי קבלת פנים מרשימה ומלאת כבוד. המנהלת, מדאם פו מוי צ'ו, סגניתה גברת פאווה מונג ג'י והמנהלת האדמיניסטרטיבית הגברת טאם לאי פנג הקדישו כמעט את כל יום העבודה שלהם לאורח מישראל. חלק משאלותיי הביכו אותן, חלק הצחיקו וחלק אחר זכה להתעלמות מנומסת.

מערכת החינוך בסינגפור היא המפתח להפיכתה למדינת קדמה, כלכלה ומסחר מהעשירות בעולם. ההצלחה מושגת במחיר משמעת אזרחית שזרעיה ניטעים בכל ילד סינגפורי דרך מערכת החינוך היסודית, התיכונית, האקדמית ועד היותו אזרח בוגר, עובד, מועיל לכלכלה ולחברה וכמובן, צייתן.

את הישראלים אמורה מערכת החינוך הסינגפורית לעניין שבעתיים. סינגפור כולה הרי נבנתה על-פי מודל ישראלי, כך מודה מקימה שליטה הבלתי מעורער, לי קוואן יו המדמה עצמו לא אחת לבן-גוריון. אומה קטנה, ללא משאבים שבתוך ארבעה עשורים הפכה לגן עדן מסחרי פורח. היא מוקפת מדינות מוסלמיות קיצוניות דוגמת מלזיה ואינדונזיה, שעל-אף היחסים הטובים עמן עדיין מהוות איום ביטחוני ולשם כך נבנה צבא חזק, העתק מדויק של צה"ל, על אגפיו, חילותיו ומטהו, שקציניו וחייליו מאומנים על-ידי מדריכים ישראלים עד היום הזה.

כיצד אם כן, ישאל השואל, במדינה שנתוני הפתיחה שלה שווים לישראל, זוכים תלמידיה במקומות הראשונים בעולם באולימפיאדות מדע ובתחרויות בינלאומיות במתמטיקה, בעוד שתוצרי החינוך הישראלי השתרכו שנים אי שם בין העשיריה השניה לשלישית (ורק בשנה האחרונה נרשמה עליה נאה במתמטיקה)? איך זה שאחוז בוגרי האוניברסיטה בה מגיע למספר מדהים – 80% כשבישראל רק 25% (ובארה"ב – 28%) מסיימים לימודים אקדמאיים?

כך למשל במבחני TIMSS האחרונים של הארגון הבינלאומי להערכת הישגים בחינוך תופסים תלמידי כיתות ח' בסינגפור את המקום הראשון או השני במתמטיקה ובמדעים. ישראל טיפסה מהמקום ה-24 למקום השביעי המכובד במתמטיקה ומהמקום ה-25 למקום ה-13 במדעים רק ב-2011. לא רע, אפילו טוב יותר מפינלנד המצוינת, ארה"ב ואנגליה, אבל עדיין לא סינגפור.

"התלמידים שלנו נמצאים מזה שנים בראש ההישגים הטובים בעולם בקריאה, מתמטיקה ומדעים" מציין בגאווה שר החינוך הסינגפורי הנג סווי קיט בראיון ל"מוספשבת". "התוצאות מראות שהישגינו משתפרים בהתמדה בכל המיומנויות. גם בתיכונים רואים הישגים הולכים ומשתפרים שמגשרים על הפערים שנוצרו בין רמת התלמידים בתיכון לבין רמתם האקדמית. הדבר מוכיח את רמת ההוראה הגבוהה בכל בתי הספר ואת העבודה הקשה המושקעת על-ידי המורים".

הנג סווי קיט (52) מכהן כשר החינוך מזה שנה וחצי. הוא בכלל בא מהמערכת הבנקאית, היה מנכ"ל הרשות המוניטארית וקודם לכן שימש מזכירו האישי של המנהיג הבלתי מעורער לי קוואן יו. הוא בעל תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת קיימברידג' ובמנהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד.

אדוני השר, האם אין בשיטה המקדשת את ההישגים סכנה שהחלשים יידחקו הצידה ושהיצירתיות והמקוריות ייעלמו?

"אני מאמין שחינוך משמעותו לעזור לכל אחד לגלות ולפתח את כישוריו, כישרונותיו, כוחותיו והאינטרס שלו. אנחנו עוסקים בפיתוח האישיות הכוללת, לאפשר לכל אינדיבידואל לנהל חיים מלאים, יצירתיים ובעלי משמעות. אנחנו רוצים לפתח יכולות המתאימות למאה ה-21 כמו כישורי מידע ותקשורת, חשיבה יצירתית והבנה אזרחית מעמיקה כמו גם מודעות גלובאלית וכישורים רב תרבותיים. הגישה שלנו היא גישה ממוקדת-תלמיד. אנחנו ערוכים לספק נתיבים לענות על צרכי כל ילד. אנחנו רוצים שכל אחד ילמד בקצב שלו, בסביבה תומכת שתאפשר לו למקסם את הישגיו".

מהו הסוד? אני שואל ולא מקבל תשובה חד-משמעית.