השופט: גיל קרזבום, בית המשפט לתעבורה בחיפה

המועד: יום חמישי, 30.5.13, שעה 10:00

הנושא: תיקי תעבורה פליליים

להנהלת בתי המשפט יש יוזמה ברוכה: כיתות של תלמידי תיכון מסיירות בבתי משפט וצופות בדיונים. כיתה כזו נכנסה לאולמו של השופט גיל קרזבום, אשר בהצלחה רבה ניווט בין ניהול יעיל של הדיונים לבין מתן הסברים קצרים וממצים לבני הנוער, מבלי שהאולם יהפוך לזירת מופעים ומבלי שהוא יהפוך לשחקן. על כך מגיע יישר כוח בפתח הדברים, הן להנהלת בתי המשפט והן לקרזבום.

בתיק הראשון מבקש קרזבום לראות את כתב האישום; כאשר מוטלים על שופט עשרות תיקים ביום, אין זה סביר שהוא יקרא ויזכור מראש את הכל. הנאשמת מודה בחציית צומת באור אדום וגרימת תאונה, וקרזבום מוודא כיאות שהיא מודעת למשמעות הודאתה. הטיעונים לעונש קצרים מאוד, וקרזבום שם לב לכל פרט. כאשר הסניגור מבקש לכבד את הסדר הטיעון, מזכיר לו קרזבום שבעצם אין הסדר כזה ולכן עליו לומר "אני מצטרף לחברי ומבקש להסתפק בפסילת המינימום". קרזבום שואל את הנאשמת, סטודנטית, מה היא לומדת ובמה היא עובדת, וגם האם היא מעוניינת לשלם את הקנס בתשלומים - בקשה שסניגורה לא טרח להעלות. הוא גוזר עליה קנס של 1,000 שקל בחמישה תשלומים ומעיר, שבדרך כלל במקרים כאלו קנס המינימום הוא 1,500 שקל.

קרזבום שולל את רשיונה של הנהגת לתקופת המינימום של שלושה חודשים, ונוקט מהלך טכני מוצלח שחוסך זמן: מאחר שהנאשמת הגיעה ללא רכבה, היא מפקידה את הרישיון כבר בידיו. "בעוד שלושה חודשים תוכלי לגשת עם האישור שתקבלי במזכירות בקומה 2 למשרד הרישוי ותקבלי אותו חזרה", הוא מסביר לה. גם את עונש הפסילה על תנאי הוא מנמק באוזניה: "שלא יקרה עוד פעם". וקרזבום מסיים: "תודה רבה לך, שיהיה בהצלחה".


שקט שאינו אופייני


הלאה: נהיגה במהירות של 109 קמ"ש בכביש בו המהירות המירבית היא 70 קמ"ש. הצדדים מגישים הסדר טיעון: פסילה על תנאי וקנס לפי שיקול דעתו של בית המשפט. טיעונים קצרצרים לעונש, קרזבום מעיין בגליון ההרשעות (11 כאלו, האחרונה ב-2001) ומשתף את התלמידים: "אין לו תאונות, אין לו נהיגה בשכרות, אבל הוא מדבר הרבה בטלפון". לאחר גזר הדין מסביר קרזבום לנאשם, כי הפסילה על תנאי חלה גם על עבירות קודמות אם הוא יוזמן לבית המשפט.

הקליינט הבא של קרזבום נעזר בקביים וקרזבום מתיר לו להישאר במקומו בשורה הראשונה של ספסלי הקהל. הנכות הזמנית הזו רלוונטית לעניין וקרזבום מבקש פרטים, שכן הנאשם נהג ללא רישיון על אופנוע; יש לו רישיון למכונית. "למה נהגת?", שואל קרזבום. הנאשם: "הייתי חייב, הייתה לי בעיה עם האוטו". קרזבום: "מה הייתה הבעיה?". הנאשם: "המנוע התחמם". קרזבום: "אתה יכול לנהוג במצבך? לאן נסעת?".


קרזבום מתחיל להכתיב את גזר הדין וקובע שמתחם הפסילה הראוי מתחיל בשישה חודשים. הוא פוסל את רשיונו של הנאשם לתשעה חודשים, שוב מבקש ממנו להפקיד בו במקום את רשיונו, אך מציין שמותר לו לנהוג עד השעה 7 בערב כדי שיוכל לחזור לביתו. אבל אז מתעוררת בעיה: הרישיון נמצא ברכב. "שיפקיד אותו מחר", מתקן קרזבום את ההחלטה, אבל אז הוא נזכר שיום המחרת הוא יום שישי, ולכן מתקן שוב: "ביום ראשון". בין לבין, קרזבום משתיק את עורכי הדין המשוחחים ביניהם - דבר המסביר מדוע באולמו שורר שקט שאינו אופייני לאולמות בתי המשפט לתעבורה.

דומה שהטיפול בתיק הסתיים, אבל קרזבום עושה חושבים. "הנכות שלך זמנית? קיבלת אישור לרכב ניידות? לאשתך יש רישיון?", הוא שואל את הנאשם. התשובה לשתי השאלות הראשונות היא חיובית ולשלישית היא שלילית. לאור זאת מפחית קרזבום את הפסילה לשישה חודשים, ומבצע מהלך בעייתי: הוא מתקן אחורה את מתחם הענישה וקובע שהמינימום הוא שישה חודשים. הדבר לא רק בעייתי - משום שהוא מלמד שהמתחם פיקטיבי למדי - אלא מיותר: בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם הענישה במקרים מיוחדים, ואין ספק שנכות היא מקרה מיוחד.


"יעני הסדר?"


כעת שם לב קרזבום לבן-דודו של נאשם שניגש שלוש פעמים לתובע, והאחרון מבקש מקרזבום שיורה לאיש לחדול מכך. הבן-דוד מסביר שהסניגור לא הגיע "מסיבות שלו", וקרזבום מחליט לטפל מיד בתיק הזה. הוא מזמין את הנאשם לשבת, שואל מי עורך דינו והלה מבקש דחייה. קרזבום דוחה להקראה נוספת ואחרונה ב-3.9.2013, ואומר לנאשם בערבית - שהיא שפת אמו - מהו התאריך שקבע.

הנאשם הבא אינו מיוצג וקרזבום נוטל על עצמו, במידה המתאימה, את תפקיד הסניגור. "אתה יודע למה אתה כאן?", הוא שואל. הנאשם: "כן". קרזבום: "למה?". הנאשם: "הייתי בבית חולים ומיהרתי לרופא". קרזבום: "איך אתה מרגיש עכשיו? אתה מרגיש בסדר? אז אתה מודה בעובדות?". האיש מודה והתובע מגיש את גליון ההרשעות שלו: 79 הרשעות מאז 1959. קרזבום קצת מופתע: "מה זה, אתה נהג מונית? אתה נוהג על משאית?". האיש היה נהג משאית, מצבו הרפואי אינו מאפשר לו לעבוד, וקרזבום מכתיב בשמו: "אני חולה לב והיום אני לא עובד, אני מבקש שבית המשפט יקל עלי". לנוכח העובדה שהאיש חי מקצבאות ביטוח לאומי, מסתפק קרזבום בקנס של 750 שקל בחמישה תשלומים. הוא מסביר לנאשם מהו העונש, והלה מרוצה: "אני מודה לך מאוד, שיהיה לך יום טוב". קרזבום משיב: "גם לך".

בתיק הבא אומר הסניגור: "יש לנו מעין הסדר". קרזבום לא קונה את המושג הזה: "יעני הסדר? לכתוב את זה כהסדר או לא כהסדר?". הנאשם מודה בעובדות, וקרזבום מוודא שהאיש מבין שהוא מודה באחריותו לגרימת תאונה. אין הסכמה על העונש, ולאור זאת קרזבום מתעניין מתי מתגייס אותו צעיר בדואי והיכן הוא מעוניין לשרת. לאור עובדות אלו, מסתפק קרזבום בפסילה המינהלית שכבר ריצה (חודשיים) וקונס אותו ב-1,200 שקל.

השורה התחתונה: שופט יעיל וערני, שלעיתים שם לב לנסיבותיהם של הנאשמים יותר מאשר הסניגורים שלהם. התיקון בדיעבד של מתחם הענישה צורם מאוד ומקלקל את הרושם החיובי בתחום המזג השיפוטי.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 6.