הקדמת הגיל לקבלת רישיון-נהיגה למכונית טומנת בחובה סכנות מרובות - עד כדי כך שהיא בעצם מעניקה רישיון להרוג.
יחסית למספר תושביה ולהוציא את ספרד הצועדת בראש, מחזיקה ישראל בשיא תאונות הדרכים. רובן הן נחלת הדור הצעיר הנוהג בפזיזות ושיותר מכל מופגנת קלות-דעתו על הכביש. נהיגה פרועה, נעדרת-בלמים, היא הרי סימן ההיכר של בני התשחורת.
הדעת נותנת שבמדינה מתוקנת, שבה הקטל בדרכים זועק לשמיים, נדרשות היערכות ודריכות מותאמות. בישראל, לעומת זאת, קורה ההיפכא מסתברא; במקום להקשות - רק מקלים. ועדה ממלכתית, שביקשה לשנות את מתכונת לימודי הנהיגה לצעירים - נדחתה על הסף בבושת-פנים. כל שחבריה המליצו היה להקדים את גיל הלומדים ל-17, תמורת חונכות של מחצית השנה בבטיחות על הכביש במצבים מסוכנים, בנהיגה בגשם, בלילה ובכביש הררי.
טעות בזמן
על סמך הניסיון שנצבר, יש בהקדמת גיל הרישוי משום טעות אנכרוניסטית קשה וסביר בהחלט להניח שהיא תגבה מחיר כבד ביותר על הכביש. כאילו שלא די לנו בתאונות הרבות שמעטרות כבר את הסטטיסטיקה השנתית - עכשיו יתווספו עליהן עוד כהנה וכהנה רק בשל קלות הראש של הרשויות המוסמכות.
אז נכון, אומנם, שיש בעולם מדינות המתירות נהיגה כבר בגיל 15. אלא שבהבדל מישראל, הדברים אמורים במדינות שאין בהן בעיה של צפיפות ובקושי אף מצויה בתחומן תחבורה ציבורית.
למרות הכל, יש גם איזשהו יתרון בהקדמת גיל המורשים לנהיגה במכונית. סביר להניח שיימצאו לא מעט נערים שייאותו בכך לוותר על רישיון לקטנוע או לאופנוע. אחרי ככלות הכל - רכב דו-גלגלי מסוכן הרבה יותר, ויש לכן בכך משום נחמת-עניים.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
