אנחנו והם

"צה"ל כבר ניצח", כותב מוטי בסוק ב"דה-מרקר". "ההערכה הרווחת היא כי כמו בכל השנים שבהן עמד נתניהו בראשות הממשלה או משרד האוצר, ללא יוצא מהכלל, גם הפעם הוא יבוא לקראת מערכת הביטחון – ויגדיל את תקציבה". אם הקרב כבר הוכרע, מדוע כוחות הצבא מסתערים קדימה? גם לפי הדיווח של בסוק התוצאה הסופית ידועה, אך שאלת המחיר עדיין פתוחה. במלים אחרות, תקציב הביטחון יגדל, אולם עדיין לא הוחלט בכמה. בצבא דורשים תוספת של 4.5 מיליארד שקל, אם כי בכירים אומרים לבסוק ש"היו חותמים" גם על תוספת של 3 מיליארד. במשרד האוצר מתנגדים.

מיליארד יותר או פחות אינו עניין של מה בכך. "גנץ: 'לא אתן לחבוט בזכויותיהם הבסיסיות של משרתי הקבע'", נכתב בכותרת שבראש שער "ישראל היום". "גנץ נגד האוצר: כל פגיעה באנשי הקבע כמוה כפגיעה בביטחון ישראל", נכתב בכותרת הראשית של מעריב. הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות, לבן על-רקע ירוק-זית, מצטטת נגד בחיל-האוויר העומד בפני פיטורים ("זורקים אותנו, לאן נלך?"). רק הארץ אינו נותן ביטוי בשערו למערכה הציבורית של צה"ל למען תוספת לתקציבו.

אם נתניהו אכן אמור להכריע לטובת תוספת לצה"ל, כפי שמעריך בסוק, יש לצפות כי "ישראל היום", דף המסרים של לשכת ראש הממשלה העטוף מדי יום בשכבת עיתון דקה, יתמוך בדרישות הצבא. ואכן, בראש שער "ישראל היום" הבוקר, לצד הציטוט הבולט של הרמטכ"ל, מודפסת הפניה לטורו של העורך עמוס רגב בזו הלשון: "הקו האדום הדק: צה"ל זה כוחותינו".

"אין לנו על מי לסמוך, אלא עליהם. על כוחותינו", כותב העורך שבעיתונו אכן מתייחסים מדי פעם בדיווחים חדשותיים לחיילי צה"ל כאל "כוחותינו". לדברי רגב, "כאשר הממשלה באה לדון בתקציב הביטחון, עליה לזכור כי הלוחם והמג"ד שעלולים להיפגע הם האנשים ששומרים עלינו לאורך הגדרות, והם האנשים שאליהם נישא עינינו ביום פקודה. אסור לשלוח אותם לקרב ברכב משוריין שזה מכבר האויב מצויד באמצעים לחודרו, ואסור להשפילם כאילו כל מטרתם להתעשר על חשבון קופת המדינה".

הפרשן הצבאי של "ישראל היום", יואב לימור, מספק לקוראים באופן נאמן את עמדת הצבא. באופן נאמן לצבא, לאו-דווקא לקוראים. לפי לימור, תוספת התקציב עלולה להכריע את גורל המלחמה הבאה (אתם רוצים לחיות או לא?), צה"ל מגיע לדיון "בידיים נקיות" והאוצר – ובכן, "טוב יעשה האוצר אם יחרוג פעם אחת ממנהגו, ייכנס מתחת לאלונקה וייתן יד". לדברי לימור, "אין בסיפור הזה טובים ורעים, הם ואנחנו".

בידיעות אחרונות כותבים קודם כל על עצמם. אומנם היום ייערך "קרב מכריע על הקיצוץ בביטחון", אולם הקרב הזה יוצא לדרכו "לאחר חשיפת 'ידיעות אחרונות' על פיטורי אנשי הקבע". יוסי יהושוע, שדיווח אתמול על פיטורי אלפי אנשי קבע הצפויים בשנה הקרובה, כותב הבוקר כי הפיטורים הפכו ל"שיחת היום" בצבא. "חשיפת 'ידיעות אחרונות' [...] טילטלה את צה"ל", נכתב בכותרת המשנה (במעריב מזכירים כי כבר לפני עשרה ימים דיווחו בכותרתם הראשית על התוכנית לפטר אלפי אנשי קבע ועובדים בתעשיות הביטחוניות. העיתון עושה זאת בלי התהדרות ב"חשיפה" בכותרת הגג, המשנה והפסקה הפותחת, בלי לדווח על העימות התקציבי הנוכחי כשכולו טבול בהתהדרות ב"חשיפה". רק גזיר עיתון עם הכותרת מלפני עשרה ימים והכיתוב "הפרסום הראשון" תחתיו. זהו אינו העימות היחיד הבוקר בין שני הטבלואידים על ראשוניות בפרסום, כפי שיתואר להלן).

בשונה מיואב לימור, הכתב הצבאי של ידיעות אחרונות, יוסי יהושוע, מפרסם טור תחת הכותרת "לא חסר מאיפה לקצץ". בין היתר מזכיר יהושוע "את כלי הרכב של צה"ל – סוגיה שנחשפה באחרונה ב'ידיעות אחרונות'". לאחרונה אכן הקדיש יהושוע כמה פרסומים לבזבוז בצי כלי הרכב הצבאי. בתחילת החודש כתב על אירוע ספורטיבי בצה"ל תוך שהוא מדגיש כי "הקצינים עשו ספורט – הנהגים חיכו להם באוטו עם מזגן דולק". למחרת פירסם ידיעה נרחבת שלפיה "קציני צה"ל משתמשים בנהגים האישיים שלהם כדי לבצע סידורים אישיים".

מה שנראה אולי כגילוי עניין מקרי בסוגיה מקבל היום, בדיעבד, מאפיינים של קמפיין מתוכנן. אתמול כתב שאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט" כי משרד האוצר מבקש לצמצם 70% מצי הרכב של אנשי הקבע. הדיווחים של יהושוע מהשבועות האחרונים בוודאי סייעו להכין את הקרקע בדעת הקהל.

"שימוש מתון בנהגים הצמודים יכול לחסוך מיליונים רבים, שלא לדבר על כך שאין כל סיבה לתת לכל קצין בדרגת רב-סרן מכונית צמודה", כותב הבוקר יהושוע בידיעות אחרונות. בגליון "גלובס" שחולק אמש למנויים יצא שי ניב נגד היוזמה של משרד האוצר. "ייתכן מאוד כי קיצוץ בצי הרכב של צהל אפשרי ואפילו ראוי. אבל קיצוץ כזה צריך להיות חלק מתוכנית כוללת בשירות המדינה ואפילו במשק בכלל, במטרה להפחית את גודש התנועה, לעודד תחבורה ציבורית וכן, גם להתייעל קצת", כתב. בהמשך ציין את האפשרות שהג'ובניק מהקריה שרכבו יילקח ממנו "אחראי בין היתר ובמידה לא מועטה לחיסול המוצלח של רמטכ"ל חמאס, אחמד ג'עברי", ומזהיר כי הרעה בתנאיהם של משרתי הקבע תוריד את רמת האנשים המוכנים לשרת בצבא הקבע של מדינת ישראל (אתם רוצים לחיות או לא?). כותרת הגג של רשימתו מתמצתת את עמדתו: "ההתלהמות נגד אנשי הקבע היא תולדה של העדר שקיפות ובריחה מקיצוצים פחות נוחים".

בבלוג הפרטי שלו משיב שאול אמסטרדמסקי, שסיקר בימים האחרונים כמה מתנאיהם של אנשי הקבע בצה"ל, לטענת ההתלהמות. " זה אולי לא דיון נוח, אולי לא מידתי, אולי לא מנומס, אבל דיון. לדעתי חשוב שהדיון הזה יתקיים. גם אם הוא אינו נוח, מידתי או מנומס, זה עדיף על פני דממה מוחלטת בנושאים האלה", הוא כותב.

הכותרת הראשית של הארץ הייתה יכולה גם היא לעסוק בצה"ל, או לפחות בתנאי הפנסיה של בכיריו לשעבר, אלמלא נמנע הצבא מלהעביר לעיתון את הנתונים. "הפנסיה התקציבית נחשפת: בכירי מערכת המשפט מקבלים כ-80 אלף שקל בחודש", נכתב בכותרת הראשית שמספק חיים לוינסון. הדיווח המלא, ב"דה-מרקר", כולל טבלה של 39 "מולטי-פנסיונרים", שופטים, דיינים ויועצים משפטיים לשעבר, שמקבלים (או ששאריהם מקבלים) בין 51,210 שקל בחודש ל-86,510 שקל בחודש. "בסך-הכל מקבלים מאה השיאנים 68 מיליון שקל בשנה. העלות של 300 השיאנים היא 158 מיליון שקל בשנה", כותב לוינסון.

הנתונים שבכתבה, כך נכתב, מבוססים על מסמך שהגיע לידי העיתון ואינם כוללים את נתוני הפנסיה התקציבית של מערכת הביטחון ובנק ישראל. "'דה-מרקר' פנה לדובר צה"ל השבוע וביקש ממנו את הנתונים המקבילים, אך דובר צה"ל סירב לתת אותם", מצוין.

"תזרים חודשי קבוע של עשרות אלפי שקלים בחודש מאפשר לא רק חיי רווחה, אלא גם יכולת תכנון לטווח ארוך ותמיכה כלכלית בדורות הבאים", כותב סמי פרץ בטור פרשנות נלווה. "אלה החומרים שמהם יוצרים אי-שוויון גדל והולך".

ב"כלכליסט" מראיין אורי פסובסקי את פרופ' בריאן נולן, שצפוי להציג היום בירושלים ממצאי "מחקר בינלאומי חסר תקדים בהיקפו" על אי-השוויון בעולם. "אין כל ראיה כי קיים טיעון כלכלי משכנע לכך שעלייה באי-שוויון נחוצה כדי לתמוך בצמיחה בתעסוקה", אומר פרופ' נולן. ובכל זאת, לפי המחקר, עליית אי-השוויון בשנים האחרונות אינה מאפיינת עוד רק מדינות כמו ארה"ב ובריטניה, אלא גם מדינות בסקנדינביה. פרופ' נולן מוסיף כי במחקר לא נמצא קשר ישיר בין עלייה באי-השוויון לבין תופעות חברתיות שליליות כגון ירידה בבריאות הציבור או עלייה באלימות. לעומת זאת, יש ראיות לכך ש"אי-שוויון מטה את האופן שבו עובד התהליך הפוליטי". במדינות אי-שוויוניות במיוחד, הוא אומר, שיעורי ההצבעה בבחירות נמוכים במיוחד.

במוסף "ממון" של ידיעות אחרונות, ובעיתונים אחרים, מדווח הבוקר על דוח שפירסמה אתמול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ולפיו הפערים בין עשירים לעניים בישראל ממשיכים להתרחב. גד ליאור מדווח כי הכנסתם של שני העשירונים העליונים בישראל כיום היא בשיעור של כמעט 40% מסך ההכנסה הכספית נטו של כל משקי הבית, בעוד שהכנסות שני העשירונים התחתונים הן כ-7% בלבד מסך ההכנסות. לפי הלמ"ס, בשנה האחרונה ירדו ההכנסות של העשירון התחתון, בעוד שההכנסות של העשירון העליון עלו.

ב"ישראל היום" הדיווח על הפערים הגדולים והגדלים מצומצם מאוד ומתמצה בידיעה בת פסקה אחת המתפרסמת בעמ' 25. הידיעה המרכזית במדור הכלכלי מוקדשת לדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו ב"ועידת ראש הממשלה" שנערכה אתמול. התצלום הנלווה מציג את נתניהו מאחורי דוכן הנואמים, מניף יד בהחלטיות. "הנגב והגליל זוכים לפיתוח אדיר", מצוטט המנהיג בכיתוב התצלום. בידיעה עצמה נכתב כי נתניהו אמר ש"חלק גדול מהצמיחה יבוא משילוב של אזרחי ישראל מהמגזר הערבי בכלכלת ישראל". אכן, משימה נכבדה. במיוחד אם לוקחים בחשבון שהעיתון של ראש הממשלה, "ישראל היום", עדיין לא הצליח לשלב את אזרחי ישראל מהמגזר הערבי בסקרי דעת הקהל שלו.

ב"כלכליסט" מדווח דני רובינשטיין על מצב הכלכלה הפלשתינית על-פי דוחות שפירסמו לאחרונה ארגון המזון והחקלאות הבינלאומי והלשכה לסטטיסטיקה של הרשות הפלשתינית. 74% מהמשפחות בעיר עזה קיבלו תמיכה מגופי סעד. בקרב 57% מהמשפחות בעיר שורר חוסר ביטחון תזונתי.

הנתונים הללו מספקים רקע הולם לדיווח המתפרסם הבוקר בשער הארץ, מאת צבי בראל, על תסיסה בעזה. "תנועת 'תמרוד עזה', שהעתיקה את שמה מתנועת מרי הצעירים במצרים שחוללה את המהפך ביולי השנה, מכינה הפגנות מחאה ענקיות שצפויות להתקיים ב-11 בנובמבר, יום השנה למותו של יאסר ערפאת", מדווח בראל. לדבריו, "כשחמאס במצוקה קשה כל-כך, וכשעזה איננה על סדר היום המדיני הערבי, היא עלולה לנסות למשוך תשומת לב בהפרת הפסקת האש ובירי טילים, כדי לחולל את התגובה הישראלית האוטומטית".

"הרעש שמקימה בימים אלו השדולה הישראלית נגד שחרור האסירים הפלשתינים עומד בסתירה לעניין המוגבל שמגלה הציבור הפלשתיני עצמו לקראת השחרור הצפוי הלילה", כתבה אתמול עמירה הס, ודבריה מתפרסמים בעיתון הארץ הבוקר, אחרי שחרור האסירים.

כרגיל, מומלץ מאוד לקרוא את דיווחה של הס מרמאללה, צוהר בודד להבנה טובה יותר של מערך הכוחות בחברה שעימה נלחמת מדינת ישראל זה עשרות שנים. "בראיונות עם הורי האסירים ועם העסקונה שמתפרנסת זה 20 שנה מ'תיק האסירים' ומתראיינת תמיד, אמצעי התקשורת של הרשות הפלשתינית מנסים ליצור אווירה של התרגשות ושמחה", היא כותבת. "הדוברים הרשמיים שוב מבקשים להציג את השחרור כהישג גדול של הרשות ובמיוחד של מחמוד עבאס, וכעוד צעד בדרך לסיום הכיבוש. אבל האדישות הכללית לא נסדקה. ההשתתפות המובנת מאליה בשמחת המשפחות של המשוחררים היא לא מוחצנת ולא המונית".

בשער הארץ מתפרסם תצלום של פלשתינים ברצועת עזה, "ממתינים להגעת האסירים". בשער ידיעות אחרונות מתפרסם תצלום של אדם מחופש למחבל ערבי עם ידיים מגואלות בדם. זהו אחד המפגינים שמחה אתמול מחוץ לכלא עופר נגד "שחרור רוצחים עם דם על הידיים". בשער "ישראל היום", המגושם מבין כל כלי התקשורת המוטים בישראל, מדגישה הכותרת הראשית את הפיצוי שמציע ראש הממשלה למתנגדי השחרור – בניית 1,500 יחידות דיור חדשות בשטחים.

ב"רעש" שמקימה השדולה נגד שחרור הפלשתינים נכללו גם פרובוקציות. אתמול מול כלא עופר הונף שלט הנושא את הכיתוב "ביבי! על מה אחיך נרצח?!", וזאת על-אף שסא"ל יונתן (יוני) נתניהו נפל בעת שהוביל מבצע צבאי.

ניסיון אחר לעורר "רעש" הוביל את מתנגדי השחרור להציב שלטי "מותך היה לשווא" ליד קברי חיילים בהר הרצל. מבצע זה זוכה לתגובות חריפות בעיתונים. בידיעות אחרונות מגדירים זאת "פרובוקציה על קברות החללים" ומצטטים בכותרת המשנה לידיעה אב שכול האומר: "לא מפגינים במקום קדוש שכזה". ב"ישראל היום" מדווחות אפרת פורשר ועדנה אדטו כי בארגון יד-לבנים שלחו מכתב תלונה למפכ"ל המשטרה בדרישה שיפתח בחקירה בגין "חילול הקברים". מזכ"ל שלום-עכשיו שלח מכתב ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, בדרישה להורות למשטרה לפתוח בחקירה פלילית.

עקיבא נוביק ותלם יהב מדווחים בידיעות אחרונות כי "השלטים הונחו לצורך צילום בלבד ונאספו מיד לאחר מכן". אם כך הדבר, כיצד קורה שבכל העיתונים מתפרסמים התצלומים של השלטים על קברי החיילים, ומדוע לאף אחד מהתצלומים הללו לא נלווה קרדיט לצלם? המשך הידיעה בידיעות אחרונות מבהיר את התמונה. לפי הדיווח, מארגני ה"מיצג" שלחו הודעה לתקשורת באמצעות איש יחסי-הציבור רונן צור. ממשרדו נמסר לעיתון כי אנשיו "עשו את שירותי ההפצה והפרסום בהתנדבות מלאה, אך לא יזמו את הקמפיין ולא היו שותפים במעשה עצמו".

במדור הדעות של ידיעות אחרונות קורא איתן הבר לקצוץ את ידיהם של מניחי השלטים על קברי החיילים.

גזיר העיתון בכפולה הפותחת של ידיעות אחרונות, שמציג את "חשיפת 'ידיעות אחרונות', אתמול" על פיטורי אלפי אנשי הקבע, אינו היחיד שמודפס בעמודי החדשות של העיתון.

לידיעה מאת ירון דורון ודני אדינו אבבה על חקירת זיופים בבחירות בבית-שמש מצורף שער מוסף "24 שעות" מלפני יומיים, ובו הפניה לכתבה על עדויות לזיופים בבחירות. גם במעריב מדווח הבוקר על הנעשה בבית-שמש וגם עיתון זה מזכיר את הפרסום שלשום לטענות בדבר זיוף הבחירות ביישוב. ההבדל – במעריב הבליטו את הפרסום בעמודי החדשות בזמן אמת. בידיעות אחרונות החביאו אותו.

("רק מנויי 'ידיעות אחרונות' נהנים מכל המוספים, הטורים והתחקירים של מיטב הכותבים", מבטיחה מודעה לעיתון המתפרסמת הבוקר ב"כלכליסט". ידיעות אחרונות יכול להתהדר במוספים ובטורים שהוא מפרסם, אולם עיתון שאינו מתקצב כראוי את מחלקת התחקירים שלו ונמנע באופן עקבי מלתחקר יחסי הון-שלטון בישראל אינו יכול לנפנף במחלקה כדי לפתות מנויים פוטנציאליים.)

ידיעה מאת יובל קרני על היוזמה לאפשר לזוגות חד-מיניים להינשא בנישואים אזרחיים מקבלת את כותרת הגג "בעקבות פרסום 'ידיעות אחרונות'", וכוללת את הכותרת שפורסמה אתמול בעיתון, שלפי העיתון "חשפה את הפרשה". "אתמול פורסמה ב'ידיעות אחרונות' הצעת החוק המהפכנית של יש-עתיד שאמורה לאפשר נישואים אזרחיים למי שאינו יכול להינשא ברבנות", מציין קרני. אולם במעריב דווח על היוזמה לפני שבוע. אריק בנדר מדווח הבוקר במעריב על ההתפתחויות האחרונות. לצד דיווחו מודפס תצלום של הכותרת בעיתון זה מה-24.10.13. בלי "חשיפה" ובלי "בעקבות פרסום 'מעריב'".

אביב הורביץ שמע אתמול מגורם בעיתון שאינו מאפשר לכתביו לדבר עם עיתונאים לציטוט ולייחוס כי הידיעה בידיעות אחרונות כללה פרטים נוספים, מעבר לידיעה של מעריב, ועל כן ראויה לתואר "פרסום ראשון".

א. לפני כשבועיים תהה איתמר ב"ז באתר זה כיצד הגיע לידי משה ליכטמן, עיתונאי "גלובס", סקופ עולמי על פרויקט סודי של חברת גוגל לפיתוח טכנולוגיה שתוזיל את עלויות הבנייה. אתמול התברר מנין, ככל הנראה, הגיע המידע הבלעדי. "האדריכל אלי עטיה: גוגל גנבה את עבודת חיי", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". ליכטמן מביא בהרחבה את הטענות של האדריכל, ולפיהן גוגל הזמינה אותו לפתח יחד עימה את המצאתו, ובהמשך דחקה אותו החוצה והשתלטה עליה.

"מדוע אינך מגיש תביעה משפטית נגד גוגל?", שואל ליכטמן את האדריכל. "אני לא יכול לצאת למלחמה משפטית נגד אחת המעצמות הכלכליות הגדולות בעולם. לכן החלטנו להביא את הסיפור לידיעת הציבור הרחב, שהוא המקור לעושר ולכוח של גוגל – והציבור ישפוט". זו תשובה מוזרה, גם בגלל ההנחה שאם הציבור ישתכנע מטענות האדריכל, הוא יעבור להשתמש בתיבת הדואר של יאהו ובמנוע החיפוש בינג.

ב. ועדת הכספים של הכנסת תצביע היום בצהריים על סעיפים שונים ב"חוק הריכוזיות", בין היתר על הסעיף שיקבע אם החוק יחול על הרדיו האזורי, חברות הכבלים והלוויין וערוץ 24. ב"דה-מרקר" מתפרסמת על כך ידיעה בראש עמ' 8, מאת צבי זרחיה. הידיעה תופסת מעט יותר ממחצית העמוד, אינה מלווה בטור פרשנות וחסרה אזכור בשער. ידיעות וכתבות שכן מופיעות בשער: הפנסיה התקציבית; התוספת לתקציב מערכת הביטחון; סכנה למונופול חניונים ליד העיר העתיקה בירושלים; תחקיר "כלבוטק" על התעללות בבעלי-חיים במפעל זוגלובק; תשע מכוניות מומלצות לצעירים; שכרם של עורכי-הדין השכירים נשחק; והתפטרות של דירקטורים בבית-החולים הדסה.

בעבר ליווה "דה-מרקר" את הדיונים בכנסת על "חוק הריכוזיות" בקמפיין נמרץ, לעתים קרובות בוטה. עם או בלי קשר למעבר של מייסד העיתון גיא רולניק ללימודים בארה"ב, סיקורה של הסוגיה הצטמצם במידה רבה.

אופיר דור מדווח ב"כלכליסט" כי יו"ר רשות השידור אמיר גילת מנסה לגייס את תמיכת מליאת הרשות להדחת המנכ"ל יוני בן-מנחם ("גילת מנסה להציל את עורו", טוען חבר מליאה).

במעריב משוחחת דליה מזורי עם רונן בר, התחקירן שאחראי לכתבות "כלבוטק" על משחטת אדום-אדום ומפעל זוגלובק ("מי שמכיר את התעשיה הזו לא מופתע", הוא אומר).

רן רהב חתום הבוקר על מכתב למערכת ידיעות אחרונות, בתגובה למאמר שפירסם רענן שקד על הזמר אייל גולן ("עד שבית המשפט יאמר את דברו, אגן בכל גופי ונשמתי על גולן", הוא כותב).

אורלי וילנאי מתראיינת למוסף "זמנים מודרניים" של ידיעות אחרונות ("עשינו הסכם שאם רק אחד מאיתנו ייבחר – השני יהיה העוזר הפרלמנטרי שלו", היא אומרת בתשובה לשאלה על העתיד הפוליטי שלה ושל בן-זוגה, גיא מרוז).

במדור הרכילות של "גלובס" מדווח כי במסגרת הכנס "ניהול סיכונים בעולם של סיכויים" הדף אילן פלטו, מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות, את השמועות כי האיגוד שהוא עומד בראשו הוא זה שעומד מאחורי הקמפיין שמתנהל נגד יו"ר הרשות לניירות ערך שמואל האוזר. "זו לא דרכו של האיגוד להסתתר מאחורי קמפיינים עלומים", אמר פלטו.