שלושה סיפורי הופמן

האופרה הישראלית מעלה כעת את האופרה "סיפורי הופמן" מאת ז'אק אופנבך. זו ההפקה השלישית של אופרה זו באופרה. האופרה הוצגה בפריז בבכורה בשנת 1881; בפעם הראשונה הוצגה באופרה הישראלית בשנת 1989.

אופנבך נולד בגרמניה (1819-1880) כיהודי בשם יעקב אברשט לאביו החזן, עבר לצרפת בהיותו בן 14 בה חי רוב חייו. עשר שנים לאחר מכן התנצר ומת בפריז כקתולי. רוב חייו כתב אופרטות קלילות שזכו להצלחה רבה לא רק בצרפת. הוא הפך למלך האופרטה בפריז.

אופנבך היה מתוסכל כי לדעתו לא העריכו אותו מספיק כמלחין.
בסוף חייו החליט לכתוב משהו ריציני יותר וכתב את האופרה היחידה שלו "סיפורי הופמן" המבוססת על דמות אמיתית שהייתה קיימת.

דמות זו הנה של סופר ומוזיקאי בשם א.ת.א.הופמן. ה"א" השנייה בשם הוספה על-ידי הופמן כהוקרה למוצרט (אמדאוס) אותו העריץ.

אופנבך לא הספיק לסיים את האופרה, לה גירסאות שונות. יש האומרים ש"סיפורי הופמן" הם בעצם שלוש אופרות שונות-אולימפיה, ג'ולייטה ואנטוניה, אך סברה זו אינה נכונה וכנראה גם אינה תואמת את המציאות כי זה בעצם סיפור אחד בו יש ערבוב בין הקומי לטראגי המספר על סטלה -אהובתו של הופמן המגולמת ע"י שלוש נשים שהמוזה שלו חיברה בדמיונו כאשר כל אחת מהן מגלמת פן אחר של סטלה.

זהו סיפור של סטודנט שהוא אמן הצריך להתמודד עם הקונפליקטים שלו עם מה שקיים מסביבו.מה היחס בין יוצר והיצירה שלו ומה חשוב יותר שיהיו ליוצר יחסים נורמליים או האומנות שלו.

אופנבך לא ראה את העלאת האופרה בחייו והיא הועלתה זמן קצר לאחר מותו.

יש גירסאות רבות לאופרה עד כדי כך שבחלק מהן יש פגיעה ברעיון המרכזי של האופרה.מבחינה דרמטית ומוסיקלית אין שתי הפקות זהות.

הרעיון של המוזה של האמן שהמוזה היא הכח הנלחם עם האמן כדי שיוכל לעבוד, היה מקובל מאוד והתפתח במאה ה-19.

האופרה מספרת על אמן המנסה ליצור ובעזרת המוזה שלו הוא חי מחדש שלושה סיפורי אהבה עם שלוש נשים שונות ונכשל בכל הסיפורים הללו, כפי שהופמן האדם, כפי הנראה, נכשל בכל אהבותיו.היצירה -האמן מצליחים. האמנות חיה למרות שהאמן נכשל.

התוכן מספר על אולימפיה אישה-בובה שאין לה רגשות אינה מסוגלת לאהוב בצורה אמיתית ובסוף מתפרקת לחלקיה. האישה השנייה הנה ג'ולייטה יצנית המנהלת נשפי חשק בונציה ואנטוניה זמרת הסובלת ממחלה ממארת. הופמן פוגש שלוש נשים אלו המזכירים לו את סטלה-אהובתו האמיתית.

יש שתי אפשרויות להציג את האופרה

האחת, אותה בחר הבמאי של ההפקה הנוכחית, דרק גימפל על-פי ההפקה בבימוי של הארי קופפר, להציג, שבכל סיפור וסטלה התפקיד של האישה מבוצע ע"י אותה זמרת.יש הפקות בהן התפקיד מבוצע על-ידי זמרת שונה בכל אחת מהסיפורים .התפקיד דורש תכונות שונות מהזמרת .אופנבך התכוון, כנראה, שהתפקיד יבוצע על-ידי שלוש זמרות.

בהפקה הנוכחית התפקיד מבוצע לסרוגין ע'י הזמרת הרוסיה האורחת ליובוב פטרובה ו האורחת מארה"ב טאליסה טרוביניו.

שתיהן בעלות קול טוב מאוד. ראיתי את שתיהן. הן בעלות קול סופרן קולורטורי נהדר אך יש הבדל גדול בעיקר בביצוע התפקיד של אולימפיה ובמשחקם בכלל. ליובוב היא בובה מכנית מתנועעת כבובה אמיתית תנועות קצובות מקוטעות מכניות ביצוע מקסים. טאליסה מבצעת את הבובה בצורה שונה לגמרי.

בתפקידים בסיפורים האחרים היא רומנטית יותר וליובוב בעלת נוכחות במה מרשימה. שתיהן מעולות, שתיהן מצויינות אך העדפתי האישית היא על ליובוב. קשה למצוא זמרת המסוגלת לשיר קולורטורה וגם להיות באותו הזמן סופרן לירי ומצו. שתיהן בהפקה זו עשו זאת היטב.

הופמן הוא התפקיד המרכזי בעצם באופרה. הוא נמצא בכל מקום. רוב האריות והשירה הם שלו. הוא נמצא על הבמה רוב הזמן. הוא התפקיד החשוב ביותר באופרה.

בהפקה הוא מבוצע לסרוגין בין האורח גוסטבו פורטה שכשמו גם קולו חזק,נעים ביותר לאוזן ומשחקו נהדר. בימים אחרים מגלם את התפקיד יותם כהן.גם הוא טוב מאוד אך קולו חיור יותר, חלש יותר אם אני משווה בין שניהם.משחקו מעולה ואלה שלא שמעו את מקבילו יהנו ממנו ביותר.

הופמן הוא בראש ובראשונה אמן. עבורו הנשים שמתוארות באופרה הם כישלון טוטאלי. העיקר היא המוזה שנותנת לאמן ליצור, לשיר, לחבר והתופסת תפקיד מרכזי וחשוב בחיי האדם האמן. היא-המוזה החלק המשלים של האמן היוצר.

התפאורה לפי העיצוב של הנס שאוורנוך שתואמה ע"י סוזנה בהם מרשימה אם כי להרבה פעלולים לא מצאתי הסבר סביר המקשר אותה לעלילה.התאורה טובה מאוד עוצבה על-ידי הנס טולסטדה. התלבושות עוצבו על-ידי אלקה אקרדט-שרם לפי עיצוב של ריינהארד היינריך.

הצוות שהופיע בבכורה עמד כולו על רמה גבוה. בנוסף לגוסטבו פורטה וליובוב פטרובה שכבר הזכרתי הופיעו עוד רובם בכמה תפקידים יונוץ פאסקו בריטון-בתפקיד המוזה שבדרך כלל מבוצע על-ידי זמרת מצו סופרן אך הפעם הבמאי העדיף שיבוצע על-ידי בריטון, גיבן נקוסי והישראלים ולדימיר בראון שהיה מצויין, גיא מנהיים שהיה הפן הקומי של האופרה בתפקיד המשרת וזכה בצדק למחיאות כפיים סוערות על ביצוע תפקיד זה, עודד רייך, יאיר פולישוק, נח בריגר וסבטלנה סנדלר שהופיעה בתפקיד אפיזודי קצר כרוח אמה של אנטוניה.

תפקיד חשוב ביותר היה למקהלה המעולה של האופרה הישראלית בהדרכתו של איתן שמייסר שינצח גם על כל האופרה בחלק מההופעות.
תזמורת האופרה-התזמורת הסימפונית הישראלית רשל"צ בניצוחו של פרדריק שאזלן הייתה טובה מאוד והודרכה היטב על-ידי המנצח.

לראות או לא לראות: אופרה יפה, ביצוע יפה, בימוי טוב, קיצבי, מיוחד. לדעת רבים מהקהל אפשר היה לדלק על קטעים מסוימים ביחוד באנטוניה. כדאי מאוד לראות.