טורקיה היום

טורקיה היא אחת המדינות הדינמיות באזורנו, בעלה היסטוריה מורכבת פתלתלה ועשירה. מדינה מרתקת שעניינה בעבר ומעניינת גם היום חוקרים משלל תחומים.

המרכז למחקר ולמידע מודה לד"ר גליה לינדנשטראוס שנאותה לשתף פעולה והשיבה לשאלותינו בעניין מצבה של טורקיה היום.

האם את רואה בארדואן סוג של רפורמטור?

יש נטייה להשוות בין ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן לבין מייסד הרפובליקה הטורקית, מצטפא כמאל אתא-טורק מבחינת ההשפעה שהייתה להם על טורקיה. בעוד שייתכן שמוקדם לשפוט האם באמת לשני מנהיגים אלו אותה מידת השפעה, הרי שארדואן, לפחות זה של תחילת הדרך, היה בהחלט רפורמטור. הוא הצליח לתת ביטוי למגזרים שחשו שהאידיאולוגיה הכמאליסטית, שהייתה מאמץ מלמעלה ליצור זהות טורקית חילונית/מערבית, פגעה בהם ולא נתנה להם ביטוי מספיק. בפרט, חלק מהרפורמות שארדואן קידם, היו נתינת אפשרות לביטוי רב יותר לאמונות דתיות במרחב הציבורי, כמו למשל הזכות של עובדות לעטות רעלה במוסדות ציבור וכך גם סטודנטיות באוניברסיטאות. ארדואן, שבעברו היה ראש עיריית איסטנבול, הינו מאמין גדול בחשיבות שיפור השירות עבור האזרח. ואכן בתקופת שלטונו נבנו פרויקטים תחבורתיים גדולים וכן מערכות התברואה והבריאות השתפרו בצורה משמעותית. מעבר לכך, התל"ג לנפש בטורקיה גדל פי שלוש במהלך שנות שלטונה של מפלגת הצדק והפיתוח, המפלגה שארדואן עומד בראשה.

ב-2023, תחול שנת המאה של היווסדות הרפובליקה הטורקית, ולרגל האירוע ארדואן כבר מתכנן שלל פרויקטים גרנדיוזיים. מעבר לכך, הוא אפשר את תחילתו של תהליך שלום עם נציגי מפלגת הפועלים הכורדית, ה-פ.ק.ק. (שיש לה את כל המאפיינים של ארגון טרור, ולכן לא מעטים בטורקיה ביקרו צעד זה). המיעוט הכורדי בטורקיה, המונה כ-20% מאוכלוסיית טורקיה, נמצא במאבק אלים מאז סוף שנות השבעים עם הממשלה המרכזית שבמהלכו נהרגו כ-40,000 איש. אומנם עוד אי-אפשר לומר שתהליך שלום זה יסתיים באופן חיובי, אך הבעיה הכורדית היא בין הנושאים הכי חשובים העומדים על סדר היום בטורקיה, והגישה של ארדואן, בהשוואה לעבר, הייתה במידה רבה שבירת טאבו.

היכן את רואה את טורקיה של היום בתנודות המטוטלת בין מערב למזרח?

טורקיה מעצם מיקומה הגאוגרפי, כאשר מרבית האוכלוסייה מתגוררת בחלק הנמצא ביבשת האסייתית ואילו מיעוט בחלק הנמצא ביבשת האירופית, היא מדינה החצויה בין מערב ומזרח. לכאורה היא במאבק אבוד בניסיונה להתקבל ל"מועדון הסגור" של האיחוד האירופי וגם לא רווה נחת באזורים האחרים בהם היא גובלת (המזרח התיכון והקווקז). עם זאת מצב זה אינו טומן בחובו רק חסרונות אלא חבויים בו גם יתרונות. כך למשל, הניסיון להתקבל לאיחוד האירופי הוביל לשורה של רפורמות ליברליות שקידמו את הפתיחות בחברה הטורקית, ורבים טוענים בטורקיה שיותר משחשובה התוצאה הסופית, חשובה הדרך אותה טורקיה עוברת (ואף מתריעים מהליכה אחורה בחלק מהתחומים בעת האחרונה). שר החוץ הנוכחי של טורקיה הכיר ביתרונות של מיקומה הגאוגרפי של טורקיה וטען שלמעשה הדבר מעניק לה "עומק אסטרטגי". מעבר לכך, הוא הדגיש שלטורקיה, כמו מדינות אחרות שהיו אימפריות בעברן, יש השפעה לא מבוטלת על האזורים שהיו חלק מהאימפריה ומחויבות כלפיהם. חשוב גם לציין שניתן לראות שבני אדם מסוגלים לחיות בשלום עם מספר זהויות, וזה מה שבמובנים רבים הופך את התוצרים התרבותיים של אותה חברה להיות בעלי פוטנציאל משיכה רב יותר.

מהם לדעתך האינטרסים החשובים ביותר של טורקיה ברמה האזורית?

טורקיה ככלכלה משמעותית וצומחת (ה-17 בגודלה בעולם) צריכה משאבי אנרגיה הולכים וגדלים כמו גם שווקי סחר חדשים. לטורקיה כמעט ואין משאבי אנרגיה משל עצמה, והיא מייבאת כ-90% מהאנרגיה אותה היא צורכת. בנוסף, היא מעוניינת לשמש כמרכז להעברת אנרגיה, ומאמינה שאם תצליח במטרה זו, יהיו לכך יתרונות אסטרטגיים וכלכליים לא מבוטלים. טורקיה שנמצאת בסביבה אסטרטגית לא פשוטה כמובן גם מעוניינת בביטחון ובמהלך השנים סבלה בצורה לא מבוטלת גם מטרור של גורמים כורדים וגם מטרור של ג'יהאד עולמי. מעבר לכך שהדבר מהווה איום ומטרד לאוכלוסייה המקומית, טורקיה כ"מעצמת תיירות" (כ-35 מיליון תיירים הגיעו אליה ב-2013), מפחדת שהתגברות בפיגועי הטרור במדינה ירחיקו ממנה את התיירים. מעבר לאינטרסים כלכליים וביטחוניים, טורקיה אף שואפת להגביר את השפעתה במערכת הבינלאומית. היא רואה את עצמה, על-אף שיש טוענות אחרות לכתר, כנציגת העולם המוסלמי בפורומים בינלאומיים, ומתרעמת למשל על העובדה שבין הנציגות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם אין ייצוג למדינה מוסלמית. מעבר לכך, טורקיה שמה דגש רב יותר על סיוע הומניטרי והיא כיום המדינה הרביעית בעולם מבחינת היקף הסיוע הכספי אותו היא מעניקה. כתוצאה ממלחמת האזרחים בסוריה, יש כיום כ-700,000 פליטים מסוריה בטורקיה, והיא זכתה לשבחים מהקהילה הבינלאומית על אופן קליטתם.

האם טורקיה מצליחה להתקדם למימוש מוצלח של האינטרסים הללו?

עד 2013 ובפרט מאז תחילתו של האביב הערבי, נראה היה שרבים במערב ובמדינות המזרח התיכון שעברו טלטלה מתלהבים מ"המודל הטורקי" (שהוא אומנם מונח עמום, אך מתייחס לשילוב הקיים בטורקיה בין איסלאם, דמוקרטיה וקפיטליזם) ומעוניינים ללמוד אותו. עם זאת, התהפוכות בעולם הערבי הביאו לעצירה של חלק מהמגמות החיוביות שמהן נהנתה טורקיה בשנים האחרונות, כגון שיפור משמעותי ביחסיה עם סוריה ורגיעה בגבול בין שתי המדינות, וכן צמיחה עקבית בהיקף הסחר שלה עם מדינות מזרח תיכוניות. מעבר לכך, התפתחויות שליליות בטורקיה עצמה, כאשר נראה שלארדואן יש נטיות אוטוריטריות גוברות; שהוא, חלק מחברי מפלגתו ובני משפחתו מואשמים בפרשות שחיתות רחבות היקף; שיש מגבלות על אמצעי התקשורת ועל השימוש ברשתות החברתיות בטורקיה - כל אלו מציגים את המודל הטורקי באור הרבה פחות מחמיא. בבחירות המקומיות שנערכו לאחרונה בטורקיה, מפלגת הצדק והפיתוח אומנם שמרה על מעמדה כמפלגה הפופולרית ביותר, אך כלפי חוץ - אירועי השנה האחרונה בהחלט פגעו במוניטין של טורקיה בקרב בעלות בריתה ובקרב המדינות ששאפו להידמות לה.

מי הן לדעתך בעלות הברית החשובות של טורקיה באזור?

בעת הנוכחית אין לטורקיה בעלות ברית חזקות באזור, וזו אחת הסיבות להיחלשות מעמדה האזורי. מדיניותה ביחס לסוריה והקריאה להפלתו של משטר בשאר אל-אסד הרחיקה אותה מאירן, ומדיניותה ביחס למצרים והביקורת שלה על הפלת משטרו של מוחמד מורסי הביאה לכך שהיא התרחקה ממדינות המפרץ החוששות מהתחזקות גורמים המזוהים עם תנועת האחים המוסלמים. הקרע עם ישראל קדם להתעוררות בעולם הערבי, והוא אומנם תרם לפופולריות של ארדואן בדעת הקהל במדינות מוסלמיות, אך במקביל טורקיה גם איבדה מיכולתה לתווך בהקשר של הסכסוך הישראלי-ערבי, באופן שבו היא הייתה מעוניינת. לטורקיה יש עדיין יחסים טובים עם קטר, עם האוטונומיה הכורדית בצפון עירק, ועם חמאס, אבל מדובר בשלושה שחקנים קטנים באופן יחסי, ולא במעצמות האזוריות. עם זאת, המצב שלטורקיה אין בעלות ברית בעת הנוכחית במזרח התיכון הוא להערכתי מצב זמני. טורקיה תפעל לשיקום יחסיה עם לפחות חלק ממדינות האזור. כך למשל, מאז בחירתו של חסן רוחאני לנשיאות אירן, ניכר שטורקיה ואירן פועלות להפחתת המתח ביניהן. מעבר לכך, לטורקיה יש גם עניין בשיפור היחסים עם מדינות המפרץ כיוון שהיא זקוקה להשקעות כלכליות מצד מדינות אלו. ביחס למצרים, המצב מעט יותר מסובך, והיחסים בין המדינות הם כרגע בשבר עמוק. לא נראה שבעתיד הקרוב המדינות יצליחו לשקם את יחסיהן, אך אם יגיעו למצב של החזרת השגרירים לקהיר ולאנקרה, הדבר כבר יהווה שיפור. לגבי יחסי טורקיה-ישראל, אפשר לראות ששתי המדינות מתקדמות לקראת חתימת הסכם ביניהן שישים לפחות מבחינה רשמית את פרשת המשט מאחוריהן, ובאופן כללי, רמת המתח ירדה. עם זאת, אף אחד אינו חושב שטורקיה וישראל יחזרו לרמת היחסים שהייתה ביניהן בשנות התשעים. יש לציין עם זאת, שגם מערכת היחסים בשנות התשעים הייתה בעייתית במידה לא מבוטלת כיוון שהתבססה בראש ובראשונה על יחסים בין הצבאות של שתי המדינות ולא חלחלה מספיק ליתר מגזרי האוכלוסייה.

מי לדעתך המדינה המאיימת ביותר על טורקיה מנקודת מבטה ומדוע?

באופן מסורתי, רוסיה הייתה האיום המשמעותי על טורקיה, וגם כיום כפי שניתן לראות בהקשר של המשבר בחצי האי קרים, טורקיה חוששת מלהתעמת עם רוסיה. מאמצע המאה ה-16 ועד למלחמת העולם הראשונה, היו האימפריה העות'מאנית ורוסיה במלחמה כ-17 פעמים ובכל העימותים הייתה זו רוסיה שניצחה. לאירן גם כן יש פוטנציאל להוות איום על טורקיה, אם כי בניגוד ליחסי רוסיה-טורקיה הסוערים, שתי המדינות הצליחו לשמור על הגבול ביניהן שקט כבר יותר מ-400 שנה. בדומה למדינות אחרות במזרח התיכון, גם טורקיה מודאגת מכך שלאירן יש טילים בליסטים בטווחים בינוני וארוך וכמובן מהסכנות הנובעות מכך בהקשר של תוכנית הגרעין האירנית. עם זאת, בניגוד לישראל ולערב הסעודית, גורמים רשמיים בטורקיה מדגישים את חשיבות ההגעה לפתרון בדרכי משא-ומתן עם אירן, וכן חותרים להקמתו של אזור נקי מנשק להשמדה המונית במזרח התיכון (ותוך כדי כך גם משמיעים ביקורת על ישראל בהקשר זה). מעבר לאויב ספציפי, טורקיה מתקשה להיפטר מתסביך תחושת הכיתור שיש לה מאז היווסדות הרפובליקה, כלומר שגורמים מבחוץ מעוניינים להחלישה ושאם לא תעמוד על המשמר, הם יצליחו בכך. כך למשל, גם בהקשר הנוכחי של חשיפת פרשות השחיתות בטורקיה, טענו גורמים ממשלתיים שמי שעומד מאחורי חשיפות אלו הם גורמים מבחוץ שלא מסוגלים לקבל את תהליך התחזקותה של טורקיה בשנים האחרונות.

האם לטורקיה וישראל אינטרסים משותפים?

בעת הנוכחית אני יכולה לזהות מספר סוגיות שלגביהן יש לטורקיה וישראל אינטרסים משותפים:

סוריה: מלחמת האזרחים המתחוללת בסוריה כבר גבתה כ-150,000 הרוגים ויותר מ-9 מיליון סורים נאלצו לעזוב את בתיהם (מתוכם 2.5 מיליון נאלצו לברוח מהמדינה). מלחמה זו, שנראה שסופה עוד רחוק, צפויה להיות בעלת השלכות משמעותיות על האזור. כך למשל עולות שאלות, האם סוריה תפוצל לכמה מדינות? האם גורמי ג'יהאד עולמי יישארו שם לתקופה ממושכת וישפיעו על ביטחון המדינות השכנות? ומה השפעת העובדה שרבים מילדי סוריה כבר שלוש שנים אינם הולכים לבית הספר, סובלים מחוויות טראומטיות ולא ברור מתי יוכלו לחזור למסגרות לימודיות (החשש מהיווצרות "דור אבוד")? לטורקיה וישראל, כמדינות שכנות של סוריה, יש עניין עמוק במתרחש במדינה זו, כיוון שיש חשש מזליגה של הבעיות של סוריה גם החוצה מהמדינה. תהליך זה קורה כבר עתה, אך ייתכן שיחריף בהמשך. טורקיה, בפעם הראשונה כנראה בתולדותיה, פועלת באופן אקטיבי לחילופי שלטון במדינה שכנה, ולהפלת משטרו של אסד. מבחינת ישראל, צבא סוריה היווה זה עשור את האיום המשמעותי ביותר עליה (בהקשר של תרחיש של מלחמה קונבנציונאלית), ועל אף שקיים על כך ויכוח בקרב הצמרת הביטחונית, רבים לא יצטערו לראות את נפילתו של אסד, בעל הברית של אירן וחיזבאללה. בינתיים, עם זאת, הכוחות המורדים אינם מצליחים להביא להפלתו של אסד, והתחזקות גורמי הג'יהאד העולמי בקרב הכוחות המורדים, כבר מדאיגה את ישראל, ואני צופה שככל שיעבור הזמן, תהווה גם מטרד הולך וגובר לטורקיה.

ברית נאט"ו: טורקיה חברה בברית הצפון אטלנטית (ברית נאט"ו) מאז 1952. ישראל אומנם לא חברה בברית, וגם קרוב לוודאי לא תהיה חברה בה בעתיד, אך נהנתה בעבר משיתוף פעולה עם הארגון. מאז אירוע המשט הטילו למעשה הטורקים וטו על פעילות משותפת של הארגון עם ישראל. המשך מצב זה הוא לא רצוי, לא רק מבחינת ישראל, אלא יש לו גם השפעה על הביטחון באזור. דווקא בתקופה זו שיש בה מידה רבה יותר של חוסר יציבות אזורי ישנה חשיבות גדולה למנגנונים בין-מדינתיים של שיתוף פעולה, ולקיום תרגילים משותפים.

הסוגיה הפלשתינית והסכסוך הישראלי-ערבי: הרטוריקה הנוקשה של ארדואן כלפי ישראל, ובפרט פרשת המשט, מקשים לדמיין מצב שבו ישראל שוב תבקש סיוע טורקי במהלך משא-ומתן עם שכנותיה, כפי שהיה למשל ב-2007-2008 ניסיון תיווך טורקי בין ישראל וסוריה. אך נראה שאם נגיע באחד הימים להסכם עם הפלשתינים, תפקידם של השחקנים האזוריים, ובכלל זאת טורקיה, יהיה יותר מרכזי ממה שנראה כעת. כדי לחתום על הסכם שלום עם ישראל, הפלשתינים זקוקים גם ללגיטימציה בעולם המוסלמי, וטורקיה הינה מהשחקנים האזוריים התומכת בפתרון "שתי המדינות". מעבר לכך, טורקיה, שמנסה להגביר את השפעתה במזרח התיכון, כמו-גם האמפטיה הבסיסית בקרב הציבור הטורקי לפלשתינים, תורמים לכך שהיא מנסה למצוא דרכים בהם היא יכולה להמשיך להיות רלוונטית בהקשר של הסוגיה הפלשתינית.

כלכלה ואנרגיה: במובנים רבים הכלכלה הטורקית וכלכלת ישראל הן כלכלות משלימות, ומבחינת הצרכן הישראלי - הקרבה הגאוגרפית לטורקיה מוזילה את עלויות השינוע של מוצרים ממנה, ובכך הופכת את הסחורה בה לאטרקטיבית מאוד מבחינת מחיר. מעבר לכך, קיימות חברות ישראליות שחלק מהיצור שלהן הוא כיום בטורקיה, כמו גם חברות גלובליות שהמרכז האזורי שלהן ממוקם בטורקיה, ולכן הנציגות הישראלית גם כן מקיימת קשרים הדוקים עם הנציגות הטורקית של חברות אלו.

סוגיית יצוא משאבי הגז הטבעי שהתגלו לחופי ישראל היא סוגיה שהיה לגביה דיון ציבורי סוער, אך בסופו של דבר הוחלט ש-40% ממשאבים אלו יופנו לייצוא. השאלה שעולה בעקבות זאת, היא לאן ובאיזה אופן יתבצע הייצוא. אחת האופציות שהועלו בהקשר זה, היא הנחת צינור תת-ימי שבאמצעותו יוזרם הגז לטורקיה ומשם לשווקי אירופה. בעוד שיש לא מעט בעיות עם אופציה זאת, גם האופציות האחרות העומדות בפני ישראל אינן אידיאליות, כך שבהחלט יכול להיות שבסופו של דבר יוחלט על יצוא לפחות חלק ממשאבי הגז לטורקיה, ופירוש הדבר יהיה שיתוף פעולה מתמשך בין המדינות.

חברה והיסטוריה: העובדה שהיחס ליהודים באימפריה העות'מאנית היה חיובי באופן יחסי למקומות אחרים, כמו-גם העובדה שהאימפריה העות'מאנית שלטה בארץ ישראל כ-400 שנה, היא בסיס לעניין רב של שתי המדינות בהיסטוריה של המדינה השכנה. מעבר לכך, נושאים כגון יחסי רוב-מיעוט, דת-מדינה, ואלימות במשפחה הם סוגיות שמטרידות את שתי החברות ולכן ארגוני חברה אזרחית המתמודדים עם אתגרים אלו בשני הצדדים יכולים למצוא בסיס רחב ללמידה משותפת.