הטיעון של רייקוף

97% מהנאשמים מסכימים להסדרי טיעון, בהם יש יותר מדי כוח לתביעה ובמסגרתם חלק מן הנאשמים מודים בעבירות שלא ביצעו - וכך בבתי הכלא יושבים אלפי אנשים חפים מפשע. לא, זו אינה חזרה על הטענות המוכרות נגד המתרחש בישראל, אלא ביקורת על המצב בארה"ב. ולא סתם ביקורת, אלא כזו שבאה מפיו של אדם בכיר מלב-ליבה של המערכת.

ג'ד רייקוף הוא בעל דוקטורט מאוניברסיטת אוקספורד ותואר במשפטים מאוניברסיטת הרווארד. הוא היה תובע פדרלי בכיר בניו-יורק ושותף במשרד עורכי דין גדול, כאשר בשניהם עסק רבות בעבירות צווארון לבן ובפשע מאורגן. מאז 1994 רייקוף הוא שופט פדרלי מחוזי בניו-יורק, שם הוא אחד המומחים המובילים בתחום ניירות הערך ודן בכמה מהתיקים החשובים בנושא, ובמקביל - גם פרופסור למשפטים באוניברסיטת קולומביה. בהחלט אדם שמכיר את המערכת מכל הכיוונים ויודע מה שהוא מדבר.

במאמר שפרסם ב-New York Review of Books מגולל רייקוף, בלי כחל ושרק, את כל הבעיות הכרוכות בהסדרי הטיעון. הבעיה המרכזית היא, לשיטתו, שלתובעים יש יותר מדי כוח: הם מחליטים אלו עבירות ייוחסו לכל נאשם, ואף להחליף אישומים כך שהחדשים יהיו כאלו שלצידם עונשי מינימום (בעיקר בעבירות סמים). במקרה כזה יודע הנאשם, שאם יורשע - לשופט לא תהיה ברירה אלא להטיל עליו עונש כבד. ומובן שזהו איום משמעותי ביותר, המוביל לכך שנאשמים רבים מוכנים להודות בעבירות פחותות שלא ביצעו.

יצוין, כי תופעה דומה קיימת בישראל, כאשר בתיקים רבים מופיעה האשמה בעבירות הלבנת הון - שהעונש המירבי עליהן עשוי להגיע לעשר שנות מאסר - למרות שלכאורה נראה שאין לכך הצדקה, שכן עבירת הלבנת ההון נועדה בעיקר להילחם בפשיעה המאורגנת. בדרך כלל, אישומים אלו נמחקים בהסדרי טיעון.

"ככלות הכל, הנאשם הממוצע משלב עבר בעייתי עם מחסור באמצעים. לפיכך הוא מבין, שאפילו אם הוא חף מפשע - סיכוייו לנהל הגנה יעילה הם לכל היותר קטנים. אם עורך דינו יכול להשיג הסדר טיעון שיפחית את זמנו בכלא, הוא עשוי להחליט ש'הגיוני' להסכים להסדר", כותב רייקוף.

בדצמבר שעבר פרסם הארגון Human Rights Watch מחקר מקיף על הסדרי הטיעון בארה"ב והגיע למסקנות דומות. לדברי הארגון, הסדרי טיעון חוסכים זמן וכסף, אבל לעיתים קרובות תובעים מנצלים אותם לרעה כאשר הם למעשה כופים על נאשמים להסכים להסדרים.