אחיי השחורים גיבורי התהילה

"כולם היו יודעים אז טוב מאוד למי למי - יש יותר כבוד כולם היו יודעים אז טוב מאוד למי למי, תמיד למי - יש יותר כבוד" / דן אלמגור מתוך "כל הכבוד", המחזמר "קזבלן"

אם גם השירות הצבאי בצה"ל ולבישת מדי צה"ל, אינם מעניקים מעמד של כבוד יתר ללובשי מדים אלה, אם שוטרים מכים באכזריות חייל צה"ל, ממוצא אתיופי, לבוש מדי צה"ל, דמאס פיקדה, מה עוד יכול לשמור על כבודם הרמוס והמושפל של בני העדה האתיופית, במדינת ישראל הגזענית של שנת 2015? מה יכול עוד לקשור צעיר אתיופי יליד ישראל למדינת ישראל, אם הוא מוכה ומשופל, בידי שוטרים, בראש חוצות, כשהוא לבוש מדי צה"ל, כנראה בגלל שהוא "שחור"? יומיים בלבד לפני תום המועד להרכבת ממשלתו ה-34 של בנימין נתניהו והנה מתברר, כי לציבוריות הישראלית אין כל מענה לתופעת הגזענות הגוברת והולכת כלפי בני העדה האתיופית.

30 שנה לאחר תום "מבצע משה", במסגרתו הובאו ארצה 6,364 מיהודי אתיופיה ו-25 שנה לאחר תום "מבצע שלמה", במסגרתו הובאו ארצה 14,400 מיהודי אתיופיה ולמדינת ישראל אין כל מענה לתופעת הגזענות ההולכת ומתפשטת בחברה הישראלית, כלפי בני העדה האתיופית בישראל. לא רק שאין למדינת ישראל כל מענה לכך, אלא דומה, כי ככל שנוקפות השנים, תופעת גזענות זו, כלפי בני העדה האתיופית, אך ורק מתרבה ומתפשטת בחברה הישראלית.

היטיב לבטא תחושה זו אחד מחיילי צה"ל, בן העדה האתיופית, שהלין על כך, כי מצב חיילי הסדיר האתיופים בצה"ל, גרוע לאין שיעור ממצבם של חיילי הסדיר בני העדה הדרוזית. גם בני העדה הדרוזית מלינים לא פעם על תופעת הגזענות בה נתקלים הם, במגעם התכוף והיומיומי עם החברה הישראלית. עיקר טענותיהם של הצעירים, בני העדה הדרוזית הינה, כי עם שחרורם מצה"ל ופשיטת מדי צה"ל מעליהם, הרי הופכים הם "לסתם ערבים" מן השורה. עדיין, השירות הצבאי בצה"ל מקנה לבני העדה הדרוזית, יחס של כבוד, כל עוד לובשים הם מדי צה"ל. בני העדה האתיופית, חיילי צה"ל, בסדיר אינם זוכים אפילו לכבוד מינימלי זה, בתקופת שירותם הסדיר בצה"ל, הגם שהם לובשים מדי צה"ל, על גופם. מתברר ומסתבר, כי צבע העור השחור של בני העדה האתיופית, חזק אפילו יותר מצבע מדי החאקי הצבאיים, עד כי הוא מאפיל על העובדה שמדובר באזרחים ובחיילים שהם בשר מבשרה של החברה הישראלית. עד כדי כך קשה הגזענות כלפי בני העדה האתיופית, שאפילו השירות הצבאי בצה"ל אינו יכול לגזענות זו וכמאמר הפתגם: "שחור הוא שחור הוא שחור".

מה מצפים אנחנו מחייל וגם/או מחיילת ממוצא אתיופי, שירגישו כל הממסד הישראלי, שעה שגילויי הגזענות במדינת ישראל, המלווים אותם, מאז ימיהם כילדים בגן, אינם פוסקים עם גיוסם לצה"ל, עד כי יש וחלק מהם מוצאים עצמן קרבן להתעללות של הממסד בהם דוגמת שוטרי משטרת ישראל וכל זאת, אך ורק בשל צבע עורם? דמאס פיקדה, החייל ממוצא אתיופי שהותקף על-ידי שני שוטרים ועורר מחאת קהילתו בישראל נגד אלימות משטרתית, טוען כי האלימות הקשה שהופנתה כלפיו איננה מעשה חריג. "הותקפתי בגלל צבע העור שלי. אחים שלי, דודים שלי וחברים שלי מותקפים שוב ושוב בגלל צבע עורם", כתב הוא, בפוסט בפייסבוק, שפורסם לפני ימים אחדים. לדבריו, "הצבא אסר עליי להגיע להפגנה. הייתי רוצה לזעוק לשמיים, לצעוק בקול חזק ולהשמיע את מה שהיה באותו רגע, אבל אני שומר חוק ולא אגיע".

בכתבה שפורסמה בעיתון הארץ, רואיין קצין באגף כוח אדם, בדבר הפעולות שנוקט צה"ל בשנתיים האחרונות לרווחתם של החיילים יוצאי אתיופיה. "הם לא אתיופים, הם ישראלים", טען אותו קצין והמשיך: "אנחנו נותנים להם מעטפת יותר ממה שצריך", "יש פער תרבותי מובהק שאנחנו לא רואים ביתר האוכלוסייה. הזרקור שאנחנו מאירים מיטיב עמם", טוענת מנגד קצינה בחיל החינוך. אי-אפשר להתעלם מדבריו אלה של קצין צה"ל. רוב החיילים שקצין זה מדבר עליהם אינם יוצאי אתיופיה, אלא ילידי הארץ, בני העדה האתיופית. לא כולם דוברים את שפת הוריהם אמהרית או טיגרינית ולא תמיד הם מכירים את מנהגי העדה. הם ישראלים שלמדו בבתי ספר ישראלים ובכל זאת בצבא מתייחסים אליהם כאל עולים. חיילים משאר העדות נחשבים עולים בצבא, אך ורק אם הם אינם ילידי הארץ ונמצאים כאן עשר שנים או פחות.

התמקדות צה"ל בשנתיים האחרונות בחיילים האתיופים שהם 3% מסדר הכוחות (סד"כ) בצה"ל מעלה שאלות בקרב הגורמים המקצועיים וגם בתוך העדה. רק בשנה שעברה פעלו בצבא יותר מ-14 תוכניות לשילוב חיילים ממוצא אתיופי, וזה מהכתבה עולה, כי כשנה פועל באופן רשמי מדור מיוחד שמוקדש לתחום, המורכב משתי קצינות (האחת בדרגת רס"ן) ושמונה חיילים וחיילות. לצבא כדאי להשקיע בחיילים האתיופים: שיעור המתגייסים מבני העדה האתיופית, 88.5%, גבוה משמעותית מהשיעור בכלל האוכלוסייה (כ-73%). גם המוטיבציה שלהם לשירות קרבי גבוהה יותר - רבע מהמתגייסים ממוצא אתיופי משרתים ביחידות לוחמות לעומת 23% משאר המתגייסים. ובכל זאת, אחוז החיילים המשרתים בתפקידים הנחשבים איכותיים, או כאלו הדורשים מיון מקדים כמו למשל במודיעין או בחיל-האוויר, נמוך. כ-70% מהחיילים ממוצא אתיופי משולבים ב-30 יחידות בלבד בצבא. הקב"א (דירוג לפי קבוצת איכות שקובע התאמה לתפקידים שונים) של יותר ממחצית המתגייסים בני העדה נמוכה מ-47, לעומת פחות מרבע מכלל המתגייסים. כשליש מהמשרתים, נשים וגברים, היו לפחות פעם אחת בכלא במהלך שירותם - נתון שנותר יציב בשלוש השנים האחרונות. בצה"ל יש רק שלושה קצינים ממוצא אתיופי בדרגת סגן-אלוף - הדרגה הגבוהה ביותר שהגיע אליה מי מהם.

הנתונים הללו הביאו הצבא להחלטה לסייע להם, משלב המיונים לתפקידים בצבא, דרך קורסים ייעודיים לאחר הגיוס, ליווי ושיקום לחיילים המוגדרים כ"לקויי שירות" (כאלה שנכנסו לכלא, נפקדו או ערקו), ועד סדנאות הכנה לשחרור, שכוללות גם הכשרה מקצועית. "כל תוכנית חדשה כזו מעוררת דיון על מה שבין בידול ותיוג להעדפה מתקנת", מעידה קצינה מחיל החינוך העוסקת בנושא. "כמי שעושה תוכניות בידול, אני צריכה לברר אם זה מוביל ליתרון מובהק. אם זה מוביל ליתרון מובהק, צריך להמשיך". לעומתה טוען קצין המקורב לנושא כי יש חיילים שמנצלים את היחס המיוחד כדי לקבל הקלות בתנאי השירות.

התגובות בעדה לקורסים המיוחדים נעות בין כעס והתנגדות לנכונות לקבל אותם מחוסר ברירה, כמצב זמני בלבד. יוצא אתיופיה ותיק, 30 שנה בארץ, סיפר כי בתו נשלחה עם גיוסה לקורס לאתיופים, למרות שלא נזקקה לו; לחייל שצלח בעצמו את הגיבוש והגיע לראיון קבלה ליחידת אגוז, הנחשבת ליחידת חי"ר מובחרת, התברר כי הוא נדרש לעבור קורס לחיילים ממוצא אתיופי, לשיפור נתוניו האישיים; קצין בכיר ששוחח עם חיילת מצטיינת ממוצא אתיופי ביקש לברר אם היא "עברה שדרוג", כלומר, השתתפה באחד הקורסים לאתיופים.