בין כלל אלפי ומאות אלפי הילדים הצוהלים ועולזים, בימים מתוקים מדבש אלה של חולו של מועד, בין אלפי ומאות אלפי ההורים המושכים שערותיהם בייאוש ומתמרנים בין ארגון חופשה מתואמת לחג, כדי שיוכלו להילוות לצאצאיהם, בביקור בפסטיבל מים או בפסטיבל אחר בעל זהות ומהות בלתי מוגדרת, בעליל המזמין צעקות, עד לב שמיים, מסתובבים בפנים קודרות ובבטן הומייה, אלפי ומאות אלפי אנוסי כשרות הפסח בישראל (ולהלן: "האנוסים").
אנוסים אלה אומנם יצאו מן הבית, בבטן מלאה לאחר שאכלו ארוחת בוקר,
כשרה לפסח, בביתם הם, אבל אין הוא יודעים היכן יאכלו הם ארוחת צהריים, כשרה לפסח, כדת משה וישראל. אל תטעו בהם, באנוסים, אלה. אין מדובר בחרדים מהמגזר החרדי, אצלם הכל מאורגן, לעילא ולעילא. מדובר בכאלה שאינם מוכנים להסתפק באכילת מזונם במסעדות שיש להן יעני,
"תפריט לפסח", כלומר יש להן לחמניות שנאפו מקמח תירס או מקמח תפוחי אדמה והמגישות גם מצות, אבל עם זאת מגישות הם, בצד מזון זה, גם פיתות.
אלה הן מסעדות
"יעני כשרות לפסח", כאשר במסעדות אלה אין יכולים האנוסים לאכול ולשבור רעבונם, בצהרי יום ומעט לאחר מכן, כלל וכלל. האנוסים צריכים להיות סמוכים ובטוחים, כי המסעדה הוכשרה קודם לכן כדת וכדין. כי כלל הסכום, הכוסות הצלחות ושאר הכלים המשמשים למאכל, הוחלפו בחדשים, או למצער - שעה שמדובר, בכלים שניתן להכשירם לפסח - כי הכלים אכן הוכשרו, כדין וכדת -
ולא על דרך החפיף, "הסמוך" וגם/או "יהיה בסדר" - לפסח.
נכון, איש אינו מונע מהאנוסים מלהכין להם צידניות ולעשות חולו של מועד, על דרך של פיקניקים, בחורשה זו או אחרת. אבל מה יעשו אלה מבין האנוסים שאינם מורגלים ואינם מסוגלים לאכול ארוחותיהם, בטבע, על דרך פיקניק או על דרך קרובה וסמוכה לדרך זו? האם אי-אפשר לדאוג לכך, כי בכלל ערי ישראל, יהיו מספר, מניח דעת, של מסעדות כשרות לפסח,
שהוכשרו קודם לכן כדת משה וישראל, שמי הנמנים על שלומי אמוני ישראל, יוכלו לאכול בהן - בשופי - ללא חשש ומתוך נוחות והרחבת דעת היאה לימי שמחה אלה, הנוהגים, בתפוצות ישראל, בחולו של מועד? המחוקק דאג להכליל בספר החוקים, בישראל, חוק המצות (איסור חמץ), התשמ"ו-1986, עוד בשנת 1986. חוק זה אוסר הצגה ומכירה לצריכה של חמץ מערב חג הפסח ועד צאת החג בישובים יהודיים וקובע כי העובר על הוראותיו יחויב בקנס.
זה המקסימום שקובע החוק - קנס ולא מעבר לכך. למה לא ידעו/תדענה כל העוברים/העוברות על הוראות חוק המצות, כי מי שיציג
גם לצורך צריכה אישית בפומבי ולא רק לצורך מכירה, בתקופת חגי ניסן, כולל חולו של מועד שביניהם, מוצרי חמץ, הכוללים: לחם; לחמנייה; פיתה וכל מוצרי קמח חמץ אחרים, יהיה צפוי לסנקציה פלילית, כולל מאסר? האם אין בהצגה פומבית של מוצרי חמץ, משום פגיעה ברגשותיהם הדתיים ובאמונתם של מי
המקפידים על כך, כי לא רק שלא לצרוך חמץ, בחגי ניסן ובחולו של מועד ביניהם, אלא גם שלא לראות חמץ, בתקופה זו, כלל וכלל? כן. כן. ולמה חל האיסור הקבוע, בחוק המצות, להציג מוצר חמץ, בפומבי, רק על מי שהינו בעל עסק ואינו חל גם על צרכני מוצרי חמץ הצורכים מוצרי חמץ אלה, בפומבי? הם פגיעתם של צרכני מוצרי חמץ אלה, בפומבי, ברגשותיהם הדתיים של מי השומרים שלא לאכול חמץ ושלא לראותו בתקופת חגי ניסן ובחולו של מועד ביניהם, פחותה מזו, מפגיעתם של בעלי עסק, המציגים חמץ, בפומבי, ברגשותיהם הדתיים של מי השומרים שלא לאכול חמץ ושלא לראותו בתקופת חגי ניסן ובחולו של מועד ביניהם?
ודרך אגב, למה לא לכלול בגדר הגדרת מוצר חמץ, גם מכירתה בירה וצריכתה, בפומבי? בכך אין משום פגיעה, לכאורה, ברגשותיהם הדתיים של מי השומרים שלא לאכול חמץ ושלא לראותו בתקופת חגי ניסן ובחולו של מועד ביניהם? חוק המצות (איסורי חמץ) קובע עוד, כי האיסור על הצגת חמץ, בפומבי, המוטל על בעלי עסק, לפי החוק, לא יחול, בתחומו של ישוב שבו מרבית התושבים או מרבית חברי מועצת הרשות המקומית אינם יהודים, או בתחומו של ישוב אחר בחלקיו שבהם מרבית התושבים אינם יהודים או שבהם מרבית בתי-העסק אינם של יהודים וכן בתחומו של ישוב שיתופי שבו בתי-העסק מיועדים לצרכי תושביו של המקום בלבד. חוק זה מאפשר לשר הפנים למנות מפקחים, לצרכי אכיפתו מבין עובדי המדינה ומבין מי שמונה כדין לפקח או למפקח מכוח חיקוק, וכן מתוך רשימת פקחים ומפקחים שהגישו לו רשויות מקומיות.
החוק קובע, כי למפקח שמונה בידי שר הפנים, תהיינה סמכויות לערוך חקירות על עבירות לפי חוק המצות. חוק המצות מאפשר קובע, כי למפקח שמונה בידי שר הפנים, תהיינה - בהשתמשו בסמכויותיו - סמכויות שוטר לפי סעיף 2 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969. כמו-כן, רשאי מפקח שכזה, להשתמש בכל הסמכויות הנתונות לקצין משטרה בדרגת מפקח לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות),כאשר הוראת סעיף 3 לפקודת הפרוצדורה הפלילית, תחול על הודעה שרשם המפקח, מכוח סמכותו, על-פי הוראות חוק המצות. שר הפנים יכול להתקין - באישור וועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת - תקנות לביצוע החוק וכן לקבוע גבולותיהם של חלקי ישובים, באשר אליהם, לא תהיה תחולה ויכולת מימוש של חוק המצות, בתקופת חגי ניסן ובחולו של מועד, החל ביניהם.
שר הפנים לא השתמש מעולם בסמכותו, להתקין תקנות לפי חוק המצות והמחוקק הישראלי לא קבע,
כעניין של חוק, חובת פתיחתן של מסעדות ובתי אוכל, שבהן ימכרו מוצרים כשרים לפסח, כדת משה וישראל - ובצדק. חקיקת חוק שכזו, לא רק שהייתה בה התערבות בחירותו של היחיד, באורח חייו ובהתנהלותו הפרטנית והיומיומית,
אלא שהיא הייתה מנוגדת בעליל להוראות חוק יסוד: חופש העיסוק. עם זאת, אי-אפשר להתעלם מהעובדה המצערת -
הבולטת, בעיקר, בעיר תל אביב, להבדילה מעיר בעלת אוריינטציה ואג'נדה דתית-חרדית, בעליל, דוגמת ירושלים - כי כמעט ולא ניתן למצוא מסעדות ובתי אוכל, הפתוחים לשירות ולרווחת הציבור, בימי חולו של מועד (פסח וסוכות, גם יחד), בהם מגישים ארוחות מבושלות של ממש,
קרי, ארוחות צהריים, במהלכו של יום, בחולו של מועד, משעות הצהריים ואילך. הקמת עסקים לרווחת הציבור, אינה עניין לשלטון המרכזי והריכוזי, לעסוק בו, בין אם מדובר בשלטון הממשלה ובין אם מדובר בשלטון הרשות המקומית. עם זאת, לא ניתן עוד להתעלם ממצוקתם של אנוסי חול המועד (פסח וסוכות כאחת).
כפי שיודעות רשויות מקומיות, לא מעטות ראש וראשונה להן, העיר, תל אביב - ל"ארגן" פסטיבלי אוכל ושתייה (דוגמת פסטיבלי בירה למיניהם) מצפים אנו מרשויות מקומיות אלה, כי יטו שכם ויפעלו להקמת
"פסטיבל אוכל כשר כדת משה וישראל", בתחומי עריהן. כך יצאו הכל, מרוצים בתקופת חולו של מועד ויימנע "רעב" בלתי רצוי, מחלק ניכר מאחינו ואחיותינו, בית ישראל, הנמנים על ציבור
"האנוסים" ואין עוד צורך להרחיב דברים, בכגון דא. פסח כשר ומשמח לכולכם ולכולכן.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
