חובת ערכאת הערעור להידרש למהות הערעור

תקנות 459 ו-460 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הדנות במתן פסק-דין, בידי ערכאת ערעור, בערעור המוגש לה, על פסק-דינו של בית משפט נמוך ממנה, בדרגה, קובעות, כי בית המשפט שלערעור יתן פסק דין וגם/או החלטה אחרת, כתום הדיון וגם/או בתאריך אחר שעליו יודיע לבעלי הדין; ההחלטה תהיה בכתב, תחתם בידי בית המשפט בשעת נתינתה ויירשם בה תאריך נתינתה. כמו-כן נקבע, כי פסק דינו של בית המשפט שלערעור יהיה על-פי החלטת רוב השופטים שישבו לדין, אך כל אחד מהם רשאי לרשום דעה חולקת וליתן נימוקיו לכך; אם אין רוב לדעה אחת - תכריע דעת אב-בית-הדין. עוד נקבע, כי פסק דינו של בית משפט שלערעור יכיל השאלות הטעונות הכרעה; ההכרעה; נימוקי ההכרעה והסעד שהמערער זכאי לו, אם ההחלטה שעליה ערער בוטלה וגם/או שונתה.

אתמול פרסם בית המשפט העליון, מפיה של נשיאת בית משפט נכבד זה, כב' השופטת, מרים נאור, פסק-דין קצר בערעור שהוגש לו על החלטת שופטת בית משפט השלום, בתל אביב (כב' השופטת, סיגל רסלר-זכאי) לפסול עצמה מלדון בעניינה של המערערת. במקביל להגשת הערעור הגישה המערערת בקשה להפסקת המשפט הדיון במשפט עצמו, עד למתן הכרעה בערעור.
.
המערערת, שהינה חברה העוסקת בהפעלת מחנות קיץ לילדים ולבני נוער, בארץ ובחו"ל, הגישה תביעה כספית נגד המשיבים בעילות תרמית, עשיית עושר, גזל קניין רוחני והפרת הסכמים. התביעה הוגשה תחילה לבית המשפט המחוזי. על-פי החלטה שניתנה הועברה התביעה, בהסכמת בעלי הדין, לבית משפט השלום תוך הקטנת הסכום הנתבע. בדיון מקדמי לפני כב' השופטת, סיגל רסלר-זכאי מתאריך 5.5.2016, הודיעה השופטת, למען ההגינות, כי בתה השתתפה בעבר בשתי קייטנות שנוהלו על-ידי המערערת, וכי לטעמה אין בכך כדי להוות עילה לפסילתה. המשיבים סברו כי בנסיבות אלה, נוכח העובדה שהסוגיות המועלות בתביעה כוללות טענות הנוגעות לתפקוד ולתפעול של המערערת, והשופטת עשויה להידרש לסוגיות אליה נחשפה בעבר מתוך ניסיון אישי - הרי קיימת עילת פסלות. המערערת התנגדה לפסילת השופטת. המערערת טענה כי המשיבים מנסים למשוך הליכים. לאחר שקילת טיעוני בעלי הדין "בראי ההליך והטענות המועלות בכתבי הטענות" החליטה השופטת סיגל רסלר-זכאי לפסול עצמה מלהמשיך לדון בתביעה. בעקבות החלטה זו הגישה המערערת ערעור לנשיאת בית המשפט העליון, על החלטת הפסילה.

המערערת טענה, כי לא הונחה תשתית מספקת להקמת אפשרות ממשית למשוא פנים; וכי המשיבים אף לא טענו לקיומה של אפשרות כזאת. לדעת המערערת, המשיבים גורמים לעיכוב מכוון בבירור התביעה שהוגשה בקיץ שנת 2014. לדבריה, התביעה "התגלגלה" בין חמישה שופטים וכל שופט נדרש ללמוד אותה מחדש ולטפל בבקשות המתחדשות שמגישים המשיבים. כך עשו המשיבים גם כשהתיק הועבר לטיפולה של כב' השופטת, סיגל רסלר-זכאי. לדעת המערערת, יש טעם לפגם בעצם העלאת טענת הפסלות בנסיבות אלה, במיוחד כשהמשיבים הסתירו העובדה שבא-כוחם היה מתמחה של השופטת ד' אבניאלי, שטיפלה בתביעה בעבר. לכן, לדעת המערערת, עצם העלאת טענת הפסלות נגועה בחוסר תום לב ונועדה למשוך זמן בלבד לאור הדעה שהביעה השופטת, סיגל רסלר-זכאי בקדם המשפט.

המערערת השיגה על כך שההחלטה בבקשת הפסלות ניתנה בלא הנמקה. לדבריה, לכל הפחות, נפלה טעות בהחלטה שכן במסגרת התביעה לא נטען דבר הנוגע לטיב פעילותה, לאופן התנהלותה או לתפקודה. לטענת המערערת, אין די בתחושה סובייקטיבית כדי להקים עילת פסלות. לדברי המערערת, בקייטנות שלה משתתפים מדי שנה מאות רבות של חניכים, במשך כ-12 שנים, ואין כל זיקה אישית בין החניכים להנהלתה. מכל מקום, בתה של השופטת השתתפה בקייטנות לפני כשבע שנים - תקופה שאינה רלוונטית לתביעה. לדעת המערערת, משמעות החלטת כב' השופטת, סיגל רסלר-זכאי היא ששופט יהיה פסול מלשבת בדין בתביעה בה הנתבע הוא גורם ממנו צרך השופט בעבר מוצר או נחשף לפעילותו, כשהטענות העומדות לדיון אינן קשורות לטיב המוצר או לפעילות של הנתבע. המערערת מודעת לכך שככלל אין מתערבים בפסילה עצמית של שופט, ואולם לדבריה, גם כב' השופטת, סיגל רסלר-זכאי סברה כי אין מדובר בטעם המצדיק את פסילתה. לדעת המערערת, אף לא עומדת למשיבים טענת פסלות מטעמים של צדק. לכן המערערת מבקשת לקבל הערעור ולהחזיר את התביעה לטיפולה של כב' השופטת, סיגל רסלר-זכאי. לחלופין, להחזיר את התביעה לשופטת על-מנת שתשקול בעניין מחדש.

המשיבים השיבו לערעור. הם מבקשים לדחותו. לטענת המשיבים, המערערת לא גילתה בערעור כי התביעה מצויה בתחילת דרכה, וכי האחריות לכך שטרם החל דיון בה רובצת כולה לפתחה של המערערת. המשיבים מודיעים כי לתביעה התמנה זה מכבר מותב חדש, כב' השופט א' שוורץ, שקבע דיון ליום 6.7.2016. בנסיבות אלה, אין לדעתם, מקום להתערב בהחלטת כב' השופטת, סיגל רסלר-זכאי, המוצדקת כשלעצמה. המשיבים מוסיפים כי המערערת הגישה במקביל בקשה לעיכוב המשפט בבית משפט השלום. לדעתם, מדובר בחוסר תום לב דיוני.

המשיבים מציינים כי בא-כוחם היה מתמחה של כב' השופטת ד' אבניאלי לפני כ-25 שנים, וכי שופטת זו פסלה עצמה למען מראית פני הצדק, מיוזמתה, עוד בטרם החל הדיון בתביעה. לגופו של עניין, טוענים המשיבים, כב' השופטת סיגל רסלר-זכאי, כהורה, לקחה חלק בקייטנות שהפעילה המערערת, ולכן הייתה חייבת לגבש דעה לגבי הצוות הניהולי בה. מצב דברים זה יוצר, לדעת המשיבים, חשש אוביקטיבי למשוא פנים ולכן החלטת השופטת מוצדקת ואין להתערב בה.

נשיאת בית המשפט העליון, קובעת בפסק-דינה, כי מקובלת עליה טענת המשיבים כי מן הראוי היה שבית המשפט ינמק החלטתו לפסול עצמו לגופו של עניין ולא יסתפק בהפניה לטענות המשיבים בעניין. עם זאת החליט בית המשפט העליון, שלא להתערב בהחלטת בית המשפט לפסול עצמו. לדבריו, יש טעם בטענת המערערת שלפיה לא קמה במקרה דנן עילת פסלות. כאמור, גם כב' השופטת, סיגל רסלר-זכאי לא סברה כי קמה עילה לפסילתה, אלא לאחר שקילת טיעוני בעלי הדין "בראי ההליך והטענות המועלות בכתבי הטענות". כידוע, במקרה של פסילה עצמית יש לתת משקל לתחושותיו של שופט הסובר כי אין זה מן הראוי שידון בתביעה, שכן לא הרי צו המורה לשופט המבקש להמשיך לדון בתביעה, להימנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן.

אף עוצמת החשש למשוא פנים הנדרשת מקום בו השופט מחליט לפסול עצמו נמוכה מעוצמת החשש למשוא פנים כשהשופט סבור שאין מקום לפסילתו. לכן, קבעה נשיאת בית המשפט העליון, כי לא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטת בית משפט לפסול עצמו מלדון בהליך מסוים. הדבר נכון וישים, בין אם מדובר בפסלות עצמית ובין אם מדובר בסירוב לפסילה, כאשר המבחן לפסילת שופט הוא אוביקטיבי. לכן, קובעת נשיאת בית המשפט העליון, בפסק-דינה זה, כי להתחשבות בעמדת השופט לפסול עצמו יש גבולות הנקבעים על-פי אמת המידה המקובלת של חשש ממשי אוביקטיבי למשוא פנים, כאשר בהעדר הנמקה ברורה קשה לקבוע מסמרות.

בשל נסיבות העניין, בהן כבר נקבע קדם משפט למועד קרוב, לפני מותב אחר, לא מצאה נשיאת בית המשפט העליון, לנכון להתערב בהחלטת כב' השופטת, סיגל רסלר-זכאי לפסול עצמה, שכן לדעתה ביטול החלטת כב' השופטת, סיגל רסלר-זכאי, לפסול עצמה - הגם, שלכאורה, שעה שמדובר בהחלטת בית המשפט לפסול עצמו, מלהמשיך לדון בעניין המשפטי המתנהל בפניו, המבחן הוא אוביקטיבי, הנקבע, על-פי אמת המידה המקובלת של חשש ממשי אוביקטיבי למשוא פנים, כאשר בהעדר הנמקה ברורה קשה לקבוע מסמרות - בשלב זה, רק יסרבל הליך זה שהגיע כעת לסיומו. לכן דחתה נשיאת בית המשפט העליון, הערעור על החלטת כב' השופטת, סיגל רסלר-זכאי, להמשיך ולדון בתביעה המשפטית, נשוא הערעור.

בכל הכבוד הראוי, קשה עלינו לקבל מסקנתה המשפטית של נשיאת בית המשפט העליון הנובעת מרקע עובדתי מובהק לפיה גם אם מוטעית קביעתו המשפטית של בית משפט קמא (כפי, שככל הנראה, היה מצב הדברים במקרה דידן),הרי מטעמים של יעילות הדיון, יש להתעלם מטעות משפטית מובהקת זו ולעבור לסדר היום, כדי לא לפגוע ביעלות הדיון ולסרבלו. חובתה הראשונית של ערכאת הערעור הינה להידרש למהות הערעור ולא להניח לכך, בכל הכבוד הראוי משיקולים של יעילות הדיון ומניעת סרבולו. כך, ורק כך תגדיל תורת המשפט ותחודד, כאשר יעילות הדיון הנטענת בכל הכבוד הראוי - אסור לה שתשפיע על מהות הערעור, נימוקיו והסיבות אם לקבלו, אם לדחותו, לגופם של דברים.