רות דוד זכתה למה שאף אזרח במדינת ישראל לא זוכה. המושג דין אחד לכולם לא חל עליה. ייתכן שהיועץ המשפטי אביחי מנדלבליט החליט שלא להתעסק עם רות דוד מחשש שהיא תפתח את הפה. הכל יודעים שמידע האצור אצל דוד, שהגיעה לאחד ממוקדי הכוח החשובים במערכת המשפטית, יכול לטלטל את המערכת, וייתכן שהיועץ מנדלבליט לא מסתכן כי אין סיבה לרעש מיותר.

שרת המשפטים איילת שקד הזדרזה לגבות את החלטת היועץ המשפטי, והודיעה שאין מקום להקים ועדת בדיקה משפטית בעניינה של רות דוד. משגברה הביקורת הציבורית על החלטתה, הזדרזה השרה שקד להסביר בדף הפייסבוק שלה ש"איש אינו מחפה על רות דוד שפעלה בשחיתות", למרות שהתחושה היא שאת זה בדיוק היא עושה.

רות דוד, שהייתה פרקליטת מחוז תל אביב, חשודה שקיבלה בתקופת כהונתה כפרקליטת המחוז מתנות יוקרתיות מעו"ד רונאל פישר, כמו עטי מונטבלאן, תיק וצעיף של לואי ויטון, וגם שעון יקר מיזם הנדל"ן יאיר ביטון שמואשם בהלבנת הון.

אז למה החליט היועץ מנדלבליט לא להעמיד אותה לדין? גם הוא לא חושב שהיא צדיקה, וכותב במפורש ש"התנהגותה של רות דוד, כפי שהתגלתה בחקירה, היא בעייתית ואינה עולה בקנה אחד עם נורמות ההתנהגות המצופות מפרקליט בפרקליטות המדינה, לא כל שכן פרקליט בדרגה כה בכירה". הוא עצמו כותב כי "קיימת בעיתיות בכך שפרקליט מחוז מקבל מתנות בשווי אלפי שקלים מסנגור המייצג לקוחות בתיקים שמתנהלים מול פרקליטות המחוז בו הוא מכהן (הכוונה לעו"ד רונאל פישר, מ.נ) אף אם הוא מדיר עצמו מטיפול בתיקים אלה".

כלומר, שום דבר לא נעלם גם מעיניו של היועץ המשפטי לממשלה. הוא יודע שזה חמור. הוא יודע שמעמדה של רות דוד כפרקליטת מחוז תל אביב מחייב תגובה חמורה למעשיה. בקיצור, הוא יודע הכל ומבין הכל אבל בוחר לא לעשות כלום. מנדלבליט, מעדיף להסתתר מאחורי החלטה של קודמו יהודה וינשטיין, ולסגור את תיק החקירה נגד דוד.

למה הוא עושה את זה? כי אין לו עניין לנקוט צעד שיבטל את החלטת קודמו. כי למה לו כאב ראש והתעסקות מחודשת עם תפוח אדמה לוהט שכבר יצא מזמן מהתנור, וגם כי יש כאלה שלמרות שבעיני מערכת המשפט, כולם שווים בפני החוק אבל יש שווים יותר, כמו רות דוד למשל...

על הרבה פחות מזה שילמו אנשים במשרתם. על פחות מזה יש מי שאיבדו את מטה לחמם. על פחות מזה יש מי שלא מוצאים עד היום את מקומם. אבל רות דוד צוחקת על כולם.

ד"ר דפנה אבניאלי שופטת בדימוס, של בית המשפט המחוזי בתל אביב, לקחה על עצמה משימה בלתי אפשרית. יחד עם השופטת מיכל לוויט, שכיהנה בבית הדין לעבודה בתל אביב, היא הסכימה לעמוד בראש "ועדת חקירה אזרחית", שתבדוק את מדיניות האוצר, בכל הקשור למצבם הקשה של בתי החולים וקריסת הביטוח הממלכתי.

להבדיל מוועדות חקירה או בדיקה שמונו בידי גורמים ממלכתיים, ועדת הבדיקה הנוכחית מונתה ע"י ארגוני חולים, רופאים, והסתדרות האחיות, ובכוונתה לזמן עדים שנפגעו מקריסת מערכת הבריאות, ובהם כאלה ששותפים למערכת.

מדובר ביוזמה אזרחית ברוכה, אבל ספק גדול אם מסקנותיה של ועדה שאין לה כתב מינוי ממלכתי תוכל להביא למפנה במערכת הבריאות. בוועדה יכהנו רופאים, משפטנים ואישי ציבור בכירים, והיא אמורה לפרסם את מסקנותיה עד אמצע חודש אפריל.

ככל שמתעמקים יותר ויותר במשבר הקשה במערכת הבריאות, נראה שהכתובת לכך היא בעיקר משרד האוצר, בראשות השר משה כחלון, שהטענות נגדו הן שהוא ייבש לכאורה את מערכת הבריאות שזקוקה לתוספת של עוד 20 מיליארד שקלים. כחלון התבטא לאחרונה, כי אם יזכה לאמון הציבור וייבחר פעם נוספת, הוא יפעל לכך שהחולים יקבלו שירותי רפואה שיאפשרו אשפוז בבית במקום להגיע לחדרי המיון. מומחים במערכת הבריאות הגיבו בביטול ובזלזול להצעתו של כחלון, אמרו שהיא אינה ריאלית לפחות בעשור הקרוב.

ד"ר דפנה אבניאלי, שעומדת בראש הוועדה, היא שופטת מוערכת מאוד. לפני כשנה היא פרשה מבית המשפט המחוזי בתל אביב, והקימה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, את המכון לאומנויות המשפט, שבמסגרתו מתקיימים קורסים להכשרת מגשרים, בוררים ולהדרכת שופטים ועורכי דין, כולל בניהול מו"מ עסקי.

אין חולק שהשופטת ד"ר אבניאלי ראויה על סמך ניסיונה, כישוריה והמוניטין הרב שרכשה, לעמוד בראש ועדה שתבדוק את קשיי מערכת הבריאות, וגם תציע הצעות לפתרון המשבר. התואר "ועדת חקירה אזרחית" מרשים, אבל אינו טומן בחובו הבטחה לקיים את ההמלצות שיתקבלו ע"י הוועדה.

לאחר פרסום ההמלצות, יהיה צורך במאבק ציבורי נרחב וממושך, כדי שמערכת הבריאות תסכים בשלב ראשון להשקיע זמן כדי לקרוא את המלצות "ועדת אבניאלי" ולהתייחס אליהן. יישום ההמלצות יהיה קשה ומורכב אבל יתרונה של "ועדת אבניאלי" הוא בכך שתציב לראשונה בפני מקבלי ההחלטות מראה ציבורית שספק אם יוכלו להתחמק ממנה.

לא במקרה מערכת הבחירות הנוכחית אינה מייחדת מקום מרכזי למשבר הקשה. הרושם הוא שאף לא אחת מהמפלגות מעוניינת להציב את העניין בראש סולם העדיפות. אם יש צורך להזכיר. תפקיד שר הבריאות, לא היה בין התיקים המבוקשים באף ממשלה. בממשלה הנוכחית לא נמצאו מתנדבים למלא את התפקיד. לא במקרה הוא הוצע לאגודת ישראל.

מאור מטרי הוא מאבטח במשרד הבריאות. ספק אם הייתם שומעים את שמו לולא הוא נעצר במעבר טאבה בשטח המצרי. הוא אחד משני ישראלים שבתיקם נמצאו ארבעה קליעים ובמכוניתם נמצאה מצלמת רכב.

זאת לא הפעם הראשונה שישראלים נעצרים על-ידי משטרת טאבה, לאחר שבחיפוש במכוניתם נמצאה תחמושת. העניין הזה מטריד מאוד את המצרים. משרד החוץ, משרד התיירות, וגם סוכני נסיעות מזהירים את המטיילים לערוך בדיקה יסודית ברכבם, כדי לוודא שאין בו נשק או תחמושת, אבל יש מי שלא מתייחסים לאזהרות ברצינות ומשלמים את המחיר.

גם בתיקו של חברו של מטרי, שיצא איתו סיני, נמצאו קליעים וגם הוא נעצר. מטרי שמבקש רחמים סיפר בהתרגשות ל-ynet שלא אכל ולא שתה קרוב לארבעים שעות, ולולא אביו שהתערב מצבו יכול היה להיות קשה הרבה יותר. מטרי, גם טוען, שבניגוד למידע שנמסר ממשרד החוץ, לפיו קונסול ישראל בקהיר דודו בן כליפא, מנסה לסייע לו ככל האפשר, משרד החוץ לא היה מעורב בטיפול בו. ורק אבא שלו שמכיר אנשים בסיני סייע לו להיחלץ מהמצב.

בעניין הזה תרשו לי להעיר שלוש הערות קצרות: ספק גדול אם מטרי יכול לדעת מה עשה למענו משרד החוץ כשהוא מעוכב במצרים. אני בטוח ומשוכנע שמשרד החוץ עשה ככל יכולתו. הערה שנייה: לא ברור למה למטרי יש ציפיות ממשרד החוץ כשהוא נכנס לטאבה, כשיש אזהרת מסע שאסור לנסוע לשם. והערה שלישית: למה הוא פועל בניגוד להנחיות בסיסיות, לפיהן יש לערוך בדיקה יסודית בתיקים ולהיפטר מכלי ירייה וקליעים.

מה היה קורה לו כניסתו של מטרי לטאבה בניגוד לכל אזהרות המסע, הייתה מסתבכת בגלל אירוע טרור? את מי אז היה מטרי מאשים?

לקראת החגים המתקרבים שוב נראה את זרם היוצאים לטאבה. כרגיל הם יתעלמו מאזהרת המסע של משרד החוץ, אבל יפתחו כרגיל ציפיות שבעת מצוקה המדינה תיחלץ לעזרתם. נכון יהיה שמשרד החוץ או גוף שלטוני אחר יחתימו אחת ולתמיד את היוצאים בחגים לטאבה על כך שהם עושים זאת על אחריותם. במקרה כזה כדאי מאוד שמי שלא מתייחסים לאזהרות של הגורמים הרשמיים לא יפתחו ציפיות כשהם מסכנים ביודעין את חייהם.

בקטנה. אין בירושלים מי שלא שמע על דוד מונשיין ולא כי הוא מתווך נדל"ן. מונשין נחשב בירושלים מוסד של איש אחד. הוא בן למשפחה ירושלמית שורשית. אבא שלו מרדכי מונשיין היה שותף במאפיית "המשביע", שסיפקה לפני הרבה שנים לחם בתקופות הקשות של ירושלים, ואימא שלו, שהייתה בכירה בבנק מרכנתיל, מתה כשהיה בן 20.

היו ימים שמונשיין היה בליין מקצועי, יזם הצגות חצות בירושלים, ומילא אולמות עם להקות קצב, שעשו הרבה רעש והעירו את הבירה המנומנמת. מונשיין גם שיחק בכמה סרטים בתפקידים קטנים, אבל הוא התפרסם במיוחד בספר "אגדות מונשיין" שבו הוא מספר בשפתו הציורית על ההווי של ירושלים של אז.

השבוע פרסם מונשיין בדף הפייסבוק שלו את רשימת הבנקים ש"היו והתנדפו" מירושלים. זאת הרשימה: פרי תחקירו של מונשיין האחד היחיד והמקורי:

בנק יפת, בנק עליאש, בנק צפון אמריקה, בנק פוכטוונגר, בנק א"י בריטניה, בנק לסחר חוץ, ברקליס בנק. בנק קופת עם, בנק אלרן,בנק הזרע, אקצ'ייינג' בנק אוף שיקגו, בנק אנגלו פלשתינה, בנק קרדיט, הבנק הפולני (PKO), בנק עולי בבל, בנק הספנות, הבנק למסחר, בנק למלאכה, בנק עותמן, בנק אמריקני ישראלי, בנק ולירו, בנק זרובבל, בנק שלמה המלך, בנק קופת עליה, בנק כהן את עטר, בנק פועלי אגודת ישראל, בנק לחקלאות, ובנק לילינבלום.

התקשרתי למונשיין כדי לשמוע ממנו מדוע לדעתו עזבו כל כך הרבה בנקים את ירושלים, ומונשיין הסביר לי בשפתו הציורית ש"אנשים התחילו לתת צ'ק לבנק והבנק חזר". וברצינות: להערכתו של מונשיין, הסיבה היא מחירי הארנונה הגבוהים בירושלים, שהביאו בנקים גדולים לבלוע בנקים קטנים. כך למשל נבלע בנק יפת שהיה בנק של ייקים על-ידי בנק מרכנתיל ובנק צפון אמריקה לדברי מונשיין "בלע את עצמו".