יום י"א באדר ה'תר"פ (1 במרס 1920) נחקק בזיכרון הלאומי כיום נפילתם של מגיני תל-חי - יוסף טרומפלדור וחבריו, ז"ל, וביום י"א באדר ה'תש"ף (7.3.2020) ימלאו 100 שנים לאותו אירוע, עליו חונכו דורות.
פסל "הארי השואג", אשר הוקם לזכרם של חללי תל-חי, פונה מזרחה וכלפי מעלה - אל עבר מרחב הגליל ואל מול כל זריחת-שמש, וכנושא זעקה אמיצה ונחושה מול גורל-משמים; אך מורשת המאבק והגבורה שהוא מסמל עשויה להרחיק ולהרחיב, אף הרבה מעבר למקום ולסביבתו, ואף אל ההווה והעתיד של ימינו.
מורשת טרומפלדור לעם ישראל
יוסף טרומפלדור, ז"ל, נולד (ב-1880) וגדל ברוסיה, ובשנת 1904, כחייל בצבא-הצאר, נפצע ואיבד את ידו השמאלית במלחמת רוסיה-יפן; על-אף נכותו הקשה, התנדב לחזור ולהילחם, אך יחד עם אלפי לוחמים מחבריו נפל בשבי היפנים, ממנו שוחרר ב-1906. כבר במהלך שירותו וכן לאחר שובו מהשבי, זכה טרומפלדור להערכה רבה במולדתו, ואף לאותות הצטיינות וקצונה מטעם הצאר הרוסי.
ב-1912 עלה ארצה לראשונה, אך משנדרשו יהודי א"י ישראל לקבל אזרחות עות'מאנית עם פרוץ מלחמת-העולם הראשונה, יצא טרומפלדור לחו"ל, שם יזם ופעל להקמת כוח צבאי יהודי במסגרת בריטית, בתקווה להסתייע בו בעתיד להתיישבות יהודית עצמאית, בציפיה למפלת האימפריה הטורקית. תוכנית דומה ניסה טרומפלדור לארגן בקרב יהודי בריה"מ, לאחר סילוק שלטון הצאר שם ב-1917. ב-1919 עלה שוב לא"י, אשר כפי שחזה - נכבשה על-ידי הבריטים. בשלהי אותה שנה נחלץ, כמומחה לענייני צבא וביטחון, לסייע לתושבי הגליל העליון במצוקתם. במאבק מול פולשים לתל-חי, נפצע טרומפלדור פציעה קשה אשר גרמה למותו, בטרם מלאו לו 40 שנה.
יוסף טרומפלדור זכה להערכה ול
כבוד, הן בחייו והן במותו; אין צורך להכביר מילים על הגיבור הנמרץ והמוכשר, אשר הרשים את דורו ואת הדורות שאחריו בחזונו, במעשיו ובהקרבתו, כסמל אנושי למאבק נחוש למען העם והארץ, על-אף קשיים וסכנות ולמרות מכת-גורל שפגעה בו.
בין היתר, הותיר אחריו טרומפלדור את אמירתו על סף מותו, אמירה אשר לגבי ניסוחה המדויק נותרו מחלוקות סמנטיות, אך ליבה ועיקרה: אם נגזר עליך למות במאבק, "מוטב - למען ארצנו".
במורשתו לעם ישראל הותיר לנו טרומפלדור גם את ה"משוואה", כי דין תל-חי שבאצבע-הגליל כדין מרכז הארץ, לעניין התיישבות יהודית וחשיבות הגנתה. מורשת זו ראויה לתזכורת גם בתקופה הנוכחית, בהקשר לכל מקום ואזור של התיישבות ישראלית, העומד בפני תקיפות, איומים או סיכונים.
ואף מסר חשוב נוסף הותיר לנו טרומפלדור במפעליו בארץ ובחו"ל, בשיתוף הפעולה שלו עם כלל מנהיגי העם: הן בהקמת יחידות צבא של יהודים יחד עם זאב ז'בוטינסקי, והן בקריאה לאיחוד כוחות של יהודים בא"י, אשר בהשראתה הוקמה ההסתדרות העברית בשנת מותו, 1920. דומה כי גם כיום עשויה להישמע קריאתו של יוסף טרומפלדור - לאיחוד כוחות ולשיתופי פעולה למען ביסוסה והבטחת שלומה של ההתיישבות היהודית בארצנו.
לקראת "דף חדש" במזרח אסיה
על אף התמיהה הראשונית למקרא כותרת הפרק - הוא מתקשר לטרומפלדור ז"ל ולמורשתו, על-רקע יחסם המיוחד של היפנים כלפיו, בעת שהותו בארצם כשבוי-מלחמה רוסי.
מתחילת שהותו במחנה השבי היפני ועד לשחרורו ב-1906, בלט טרומפלדור ביוזמותיו ובפעילותו בקרב השבויים הרבים ולמען רווחתם, הפך למנהיג השבויים ולנציגם מול היפנים, והרשים את כל רואיו בנמרצות, ברוח ההתנדבות ובכושר הארגון שלו.
ב"מוזאון תל-חי", השוכן ליד בית-העלמין ופסל "הארי השואג", נשמרת בין הממצאים גם יד תותבת שהוכנה לטרומפלדור על-ידי היפנים - תולדת הערכתם והזדהותם עם מפקד שבוי שאיבד יד במלחמה, אך למרות מכת-הגורל הקשה המשיך לפעול בנחישות ובנמרצות, גם למען סביבתו. בכך הזכיר טרומפלדור ליפנים... את עצמם ואת מאבקם שלהם, כאומה וכיחידים - מאבק נצחי ומתמיד מול שלל כוחות-הטבע: מעומק הקרקע (רעידות-אדמה), מהאוויר (סופות טייפון) וממרחבי הים (גלי-צונאמי)!
המחווה היפנית המיוחדת כלפי טרומפלדור, חייל-האויב השבוי, הייתה כרוכה מצדם בתכנון ובהתאמה רפואית-תיפקודית, ויתכן שנבעה מכמה סיבות, אך ביסודה - סולידריות ואהדה כשותפי מאבק בגורל אסוני תמידי. היד התותבת שיצרו והתאמו היפנים בעבור טרומפלדור, מהווה גם תזכורת למאבק המתמיד אשר ניכפה עליהם לדורות, מול יריב נצחי ו"בלתי-מתפשר" - הטבע, על כוחותיו ואסונותיו, עם איומיו התמידיים ופגיעותיו הקשות מדי פעם. תזכורת זו אף ממחישה הסבר להתנהלותם המיוחדת של היפנים כעם וכיחידים, הן ביניהם והן כלפי זרים; אך בד-בבד, יש בכך כדי להניח בסיס להבנה ול"דף חדש" ביחסיה של יפן מול שכנותיה: סין, טייוואן ומדינות קוריאה. הסינים והקוריאנים היו, ונותרו, נפגעי מעשיה החמורים של יפן המיליטריסטית של העבר הלא-רחוק: לרבות כיבוש מנצ'וריה והטבח בעם הסיני בשנות ה-30; בדומה - דיכוי והשפלה בקוריאה הכבושה על-ידי היפנים. זיכרונות העבר הקשים עדיין מטילים את צילם הכבד במזרח-אסיה.
התנצלות כנה ומשכנעת מצד יפן והיפנים היא תנאי הכרחי לפיוס מצד הסינים והקוריאנים, אך לכך צריכים להיות מסוגלים היפנים, תחילה; התנצלות של ממש מצריכה גם התבוננות עצמית אצל היפנים פנימה, בשילוב הבנה לגבי נסיבותיהם המיוחדות, המצערות והמכבידות כשלעצמן. הבנה כזו אמורה להשפיע הן על הצד המתנצל והן על הנפגעים הראויים להתנצלות. כאן עשויה לתרום המשמעות והסמליות העולות מיחסם של היפנים אל... טרומפלדור.
הערה בהקשר, בנסיבות המצערות החדשות: למגיפת ה"קורונה" (קוביד-19) חוצת הגבולות, שפרצה לאחרונה מסין, עשויה להיות השפעה ממתנת במישור היחסים מול יפן, אם יילקח בחשבון כי סין והעם הסיני נפגעו קשה ביותר באסון זה, וגם אם מקור המגיפה אכן נבע משוק האוכל בעיר ווהאן, הייתה זו תוצאה בלתי-צפויה של צרכים ומאמצים ארוכי מסורת של אוכלוסייה נזקקת ורבת נפשות, להפיק מזון מכל מקור נראה לעין.
פסל "הארי השואג" בתל-חי, לזכרם של טרומפלדור וחבריו, פונה מזרחה, מול השמש העולה, ובכיוון "ארץ השמש העולה" - יפן; ישראל בקצה המערבי של יבשת אסיה, ויפן בקצה המזרחי, כאילו "חובקות" את הגדולה ביבשות; גורל של מאבק ממושך מול יריב קשה, על-אף ההבדלים במהותו ובעתידו (מאבקה של ישראל שלוב בהסכמי-שלום ובצפי לשלום), מגשר גם הוא על שתי המדינות. ושמא יכולה מורשת טרומפלדור לסייע ליפן ולשכנותיה לפתוח "דף חדש" באזורן, גם אם בעקיפין וממרחק הזמן והמקום!?
דוגמה ותרומה למסורת "האדם הרוסי"
יוסף טרומפלדור, ז"ל, הינו דוגמה ומופת לדורות לא רק בתור יהודי וציוני לוחם, אלא גם כ"רוסקי צ'לובק", אשר נולד וגדל בבריה"מ, ואף שמר על זיקתו למקורותיו. ב-1917, לאחר נפילת משטר הצארים, חזר לרוסיה ופעל שם כמומחה צבאי בתיאום עם הממשלה הזמנית, ואחריה - בצד הממשל הבולשביקי של "מהפכת אוקטובר", עד עלייתו השנייה לא"י ב-1919.
כגיבור לאומי-רוסי זכה טרומפלדור להוקרה, באופן נדיר, לא רק על-ידי השלטון המהפכני בבריה"מ, אלא גם מצד המשטר הקודם: בשובו כגיבור מהשבי היפני, הוענקו לו ציוני שבח ודרגת-קצונה על-ידי אשת הצאר עצמה. כסמל בחייו, עשוי טרומפלדור לשמש מופת ומקור השראה גם לעם המוצא שלו - אף כיום.
העם בבריה"מ, למוד הסבל, האמון על ערכים של מאמץ, תרומה וסבלנות, שילם במהלך ההיסטוריה החדשה בחייהם של מיליוני קורבנות: הן מפלישות של צבאות זרים והן מטרור פנימי רב שנים של משטר דיקטטורי. בנוסף לחללים הרבים עקב פלישת צבא גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה (החל מיוני 1941), אין לשכוח את מחיר הדמים הכבד ששילם העם הסובייטי במהלכי הנגד המוחצים ורחבי ההיקף של צבאו, אשר כללו גם את כיבושה והריסתה של ברלין, ואשר נסתיימו רק עם תום הקרבות במאי 1945.
גם אם סטאלין ומשטרו תרמו לנסיבות שהובילו לפרוץ מלחמת העולם השנייה, על-ידי ההסכם הידוע לשמצה עם גרמניה הנאצית, שיוחס לשרי החוץ מולוטוב וריבנטרופ, אין להאשים בכך את העם הרוסי, אלא את הרודן ששלט בו; מתקשרים לכך גם דבריו של טרוצקי לאחר גירושו מבריה"מ, כי מה שמתבצע שם "זה לא קומוניזם ולא סוציאליזם - זהו סטאליניזם"! בהערת-אגב בהקשר זה: אילו לייב "טרוצקי" ( בנם המסור של חנה ודוד ברונשטיין היהודים מאוקראינה ) היה עומד על יישום צוואתו של לנין ב-1924, היה הוא, בכישוריו, וכיורשו של לנין בהנהגה הסובייטית, חוסך מהעולם את המלחמה ההיא... כבר על-ידי בלימת הנאצים מתפיסת השלטון בגרמניה, אף לפני 1933.
את ההערכה לתרבות הרוסית ניתן לבחון גם בזווית-ראייה ישראלית: אין צורך להכביר מילים על תרומות יהודי בריה"מ שעלו ארצה, לדורותיהם, הן בעליות של ראשית ההתיישבות המחודשת בא"י והן בעליות שלאחר קום המדינה; תרומותיהם למדע, לרפואה, לטכנולוגיה, לתרבות ולאמנות בישראל משקפות גם מציאות רווחת בקרב עמי בריה"מ לשעבר, ועשויות לשמש, גם כיום, "מראה" ו"מצג תדמית" לעמיהן של מדינות המוצא, ורוסיה בראשן. דומה כי בד-בבד עם מתן "ייצוג" מכובד למוצאם של העולים מבריה"מ, מתלווה כאן "הדגמה" של מאפיינים ראויים להערכה ביחס לנשוא כותרת הפרק.
נראה כי בכך יכולה להסתייע רוסיה של ימינו, הזכאית לציין לשבח את "האדם הרוסי" - "רוסקי צ'לובק" - במיוחד לצרכים חברתיים פנימיים של העם הרוסי, ולחיזוק הגאווה הלאומית שם מול קשיים ואתגרים בהווה ובעתיד.
מורשת ייחודית - מעבר למקום ולזמן
סיפור חייו ומותו של יוסף טרומפלדור המנוח, אשר נחרת והונצח כסמל גבורה אישי ולאומי, ראוי למקום של כבוד וכמקור השראה, לא רק בעבר ולא רק לישראל. נדירים המקרים, בהם גבורתו ומורשתו האישיים של יחיד, שלא נשא בתפקיד מוסדי, השפיעו כה רבות בעבר ועשויות להשפיע רבות גם בעתיד, בהיקפים כה נרחבים של מקום ושל זמן, כגבורתו, נחישותו ומורשתו הייחודיות והמופלאות של יוסף טרומפלדור, ז"ל. במלאת 100 שנים למותו בטרם עת, עדיין ראויה וצפויה מורשת טרומפלדור לתרום ולהקרין על רבים, אף הרבה מעבר למה שידענו עד כה.
