השמחה הייתה גדולה וכך גם הפחד והעצב שאחריה. כל מי שכבר מלאו לו עשרים זוכר מן הסתם את השמחה הגדולה בישראל, ולאחר מכן את האימה הגדולה, כשאסטרונאוט ישראלי ראשון שוגר לחלל ולאחר מכן נספה כשחזרה החללית שבה שהה עם עוד 6 אנשי צוות, לכדור-הארץ. ב-16 בינואר 2003 שוגרה החללית קולומביה עם 7 אסטרונאוטים, ובהם האסטרונאוט הישראלי אילן רמון. בתום שבועיים של מסע מוצלח בחלל הסתיימה המשימה באסון כאשר במהלך הכניסה אל אטמוספירת כדור-הארץ התפרקה החללית לחלקים וכל אנשי צוותה ניספו. אסון זכור לנו במיוחד, הישראלים, וכואב לנו במיוחד אבל היו עוד אסונות חלל.
אסון החללית סויוז 11 הוא אחד מהם. סויוז 11 המריאה בתחילת יוני 1971 מקזחסטן (אז, חלק מברית המועצות) עם שלושה קוסמונאוטים אל תחנת החלל סאליוט והגיעה אליה בשלום. כשחזרה אל כדור-הארץ התגלתה תקלה באחד משסתומי האוויר של החללית שגרמה לפתיחה מוקדמת שלו. עקב כך שוחרר החוצה אוויר שהיה בתוך החללית. כמות האוויר בחללית ולחץ האוויר פחתו במהירות, הקוסמונאוטים לקו בדום לב ומתו.
תאונות ואסונות תחבורה מתרחשים כל העת לא רק בחלל אלא גם בכלי תחבורה על פני כדור-הארץ - במטוסים, במכוניות, בספינות ועוד. מספר הנספים בהם עד כה היה רב לאין ערוך מאשר באסונות החלל. אז מה גורם לנו להתרגש ולפחד כל כך מתאונות חלל ביחס לאסונות תחבורתיים אחרים המתרחשים ללא הרף סביבנו?
הנה שלוש סיבות אפשריות לכך:
סביבה מנוכרת
החלל הוא הסביבה המנוכרת ביותר המוכרת לאדם, מנוכרת בהרבה מהמדבר, מהקטבים, מהג'ונגל, ומהים. בכל הסביבות האלה ובסביבות אחרות קיים לפחות אוויר לנשימה ולחץ אוויר מתאים לחיים, דברים הנעדרים בחלל.
צעיר וחדש
תחבורת חלל היא צעירה יחסית. החדש נתפס כמשהו בלתי יציב, בלתי בטוח ומפחיד, הטומן בחובו סכנות. לפחד מהחדש יש גם צידוק רציונלי משום שבטכנולוגיה צעירה, החשש הוא שעדיין לא נלמדו מספיק לקחים, החשובים לשיפורה ולהפיכתה לבטיחותית יותר.
תחבורת החלל עדיין איננה נחלת הציבור הרחב
השימוש במטוסים ידע תקופה קצרה יחסית שבה הוטסו בהם בני אדם בודדים. לאחר מכן הגיע השימוש במטוסים אל הציבור הרחב שהסתגל אליהם ואימץ אותם במהירות. בניגוד לכך, תחבורת החלל המאוישת משמשת כבר מתחילתה, בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת, להטסת בני אדם בודדים ונותרה כזו לעת עתה. לכן היא נתפסת עדיין כמשהו מפחיד, שרק אנשים בודדים ואמיצים מעזים להסתכן בו.
בטיחות בחלל בעידן של טיסות חלל להמונים
טיסות החלל המאוישות ההמוניות כבר קרובות כנראה אבל אחד הגורמים ההכרחיים להתגשמותן הוא בטיחות ברמה גבוהה ביותר הדומה לבטיחות הטיסות הרגילות בימינו, דבר החיוני גם להפחתת הפחד מהן. מספר חברות עושות מאמצים לספק טיסות חלל ונופש בחלל לקהל רחב יותר מכפי שהיה עד כה, אם כי עדיין לא לכולם. למשל, החברה האמריקנית אוריון ספאן (Orion Span) מתכוונת לשגר לחלל בשנת 2021 מלון חלל שיקיף את כדור-הארץ בגובה של כשלוש מאות קילומטרים. הוא יוכל לאכלס שישה דיירים והכוונה היא לארח את ראשוני האורחים בו בשנת 2022. חלליות יעשו את דרכן מכדור-הארץ אל מלון החלל וממנו בחזרה אל כדור-הארץ. ניתן להניח, במידה רבה של סבירות, שבשנות השלושים של המאה שלנו, טיסות חלל לקהל גדול יחסית כבר יהיו בגדר שגרה.
ככל שיילמדו הכשלונות והתקלות בטיסות החלל וככל שהטכנולוגיה שלהן תשתכלל כך תגדל הבטיחות והחשש מתאונות חלל אפשריות. כשיהפכו טיסות החלל להמונים לעניין של שגרה ובטיחותן תוכח, יש להניח שהפחד מתאונות חלל יפחת. עם זאת, המורא המיוחד במינו מתאונות כאלה, שבסיסו בין היתר בסביבה הכה זרה וכה עוינת של החלל, ילווה אותנו מן הסתם עוד זמן רב.
