חייל או אזרח - מה עדיף <br>

ההתערערות הפוליטית גרמה לאובדן הערכה ואולי גם לאיבוד האמון במעמדו של ראש המטה הכללי בצה"ל. לפני חודשים ספורים בלבד הייתה מפלגת כחול-לבן, שברביעיה הראשית שלה היו שלושה רמטכ"לים, הגדולה ביותר בארץ.

משה (בוגי) יעלון אף פעם לא היה מושך קולות במיוחד. גבי אשכנזי היה שר החוץ, אבל לא נראה כאיש מעשה. ראש הממשלה היה שר החוץ בפועל. בנימין גנץ היה ראש המפלגה, אבל פרשנים פוליטיים חוזים את הסוף של מפלגתו וכנראה גם את סופו הפוליטי. דווקא יאיר לפיד, ששירת כעתונאי במחנה בעת שירותו הצבאי - דווקא הוא מצליח בפוליטיקה.

מסתבר שכישורים צבאיים לחוד וכישורים פוליטיים לחוד. דבריו של גנץ, שהוא מוכן להקריב קורבנות למען המדינה, נשמעים היטב אבל לפי הסקרים לא מביאים קולות.

כל הזמן נשמעות טענות שפוליטיקה היא מקצוע וצריך כישורים מיוחדים לשם כך. אני מסכים לטענה זו. בוודאי שצריך כישורים מתאימים לפוליטיקה והם שונים מכישורים צבאיים. בצבא צריך לפקד על חיילים. באזרחות צריך לנהל ולא לתת פקודות. הבדל גדול.

שמעתי מחבר, פנסיונר כמוני, שעבד בעבר בעיריית תל אביב כששלמה להט (צ'יץ') היה ראש עיר. ראש עיר מצויין, שהיה אלוף בצה"ל בעת שירותו. תחתיו עבדו מנכ"ל העירייה ומינהלנים נוספים, שהיו אל"םים במיל. ידידי היה בכיר בעירייה והשתתף בישיבות ההנהלה, אבל הוא היה רק סגן מילואים. המקצועיות והידע לא נחשבו. המקצועיות הצבאית הייתה הגורם העיקרי ששלט בכיפה במכרזים ממשלתיים וציבוריים. המקצועיות נחשבה פחות.

אני זוכר היטב שקצונה יוצאת צה"ל, לפחות מדרגת רב סרן ומעלה, נחשבה מאוד בעיני הגורמים האזרחיים. אם האיש ידע לנהל חיילים, כנראה יידע גם לנהל אזרחים - כך חשבו מנהלי המיכרזים. עברו שנים אחדות והנסיון ביטל את הדיעה. מנהלים למדו, שלא כל מי שיודע לתת פקודות יודע גם לנהל. היעה הזאת הדיחה מיוקרתם קצינים בכירים רבים, אבל לרמטכ"ל עדיין הייתה הילה. עובדה, שייחסו כישורים מיוחדים לרמטכ"ל גדי איזנקוט והוא החליט לבסוף לא להיכנס לביצה הפוליטית. לדעתי, גבי איזנקוט יכול היה לתרום רבות לפוליטיקה, אבל אינני חושב שהוא היה מושך קולות כפי שייחסו לו.

האם בעבר קציני צה"ל במיל. הצליחו? הרמטכ"ל השני, יגאל ידין, הקים את ד"ש, נכנס איתה לממשלתו של מנחם בגין והמפלגה נעלמה אחרי קדנציה קצרה למדי. המדים לא הועילו. גם משה דיין, אלוף נערץ במילואים, היה נערץ גם כשר בממשלה עד שדעך במלחמת יום הכיפורים. מאידך-גיסא, אריק שרון, אלוף במיל. היה שר ביטחון ואחר כך ראש ממשלה עד מותו. הכישורים הפוליטיים הועילו.

יצחק רבין, רמטכ"ל ואחר כך שגריר, היה ראש ממשלה לא מוצלח במיוחד בכהונתו הראשונה והיה ראש ממשלה מצויין בכהונתו השנייה. נשכח ממני שאול מופז. היה רמטכ"ל ועמד בראש קדימה עד שהיא נעלמה כשהוא היה שר בממשלת נתניהו. אהוד ברק היה רמטכ"ל והגיע לתקופה קצרה לראשות הממשלה. דומני שאיננו איש ציבור אהוד כיום. אפשר להסיק מזה שנסיון פוליטי חשוב יותר מאשר הצלחה צבאית.

סיכויים

אנחנו מתכוננים לבחירות בהקדם ואני נזכר באמירה לא חדשה, מן העיירה: "האדם מתכנן ואלוהים צוחק". ואפשר גם לצטט את הגששים: "טעינו, טועים"...