ממה הם חרדים <br>

רבים מתושבי ישראל חשים כעס כלפי האוכלוסייה החרדית. בעיניים חילוניות התנהגות החרדים במהלך המגיפה הגדישה את הסאה. גם בימים כתיקונם המגזר החרדי נתפס, אצלנו החילונים, כאוכלוסייה בעייתית. החרדים משתמטים משירות צבאי שאנחנו מחויבים לו, בתואנה מגוחכת שהם מגינים על עם ישראל באמצעות תפילות ולימוד תורה. המוני חרדים עוסקים ב"לימודי קודש" במקום לעבוד ולפרנס את משפחותיהם, "צדיקים שמלאכתם נעשית בידי אחרים". משפחות חרדיות רבות עניות וזקוקות לתמיכת המדינה, תמיכה שבאה מכספי מיסים שאנחנו משלמים. סירובם של הרבנים לשלב לימודי ליבה בתוכנית הלימודים מונעת מאלו שכן מעוניינים, מיומנויות שדרושות להשתלב בשוק העבודה. הילודה הגבוהה במגזר נתפסת לא רק כבעיה כלכלית אלא גם איום דמוגרפי על אופיה החילוני של ישראל בעתיד ועל כך יש להוסיף התנהגות פלגנית וסירוב לקבל את מרות המדינה.

מצד שני, החרדים מיטיבים להשתמש בשיטה הדמוקרטית. רוב הציבור החרדי מצביע כקול אחד למפלגות סקטוריאליות בהתאם להנחיות רבנים ובשל הריבוי הטבעי כוחם הפוליטי גדל כך שקשה היום ויקשה עוד יותר בעתיד להקים ממשלה בישראל ללא השתתפותם, שלטון הרב במקום שלטון הרוב.

בעיני רוב החילונים, החרדים אינם קבוצת איכות או חלוץ שמוביל את המחנה אלא מגזר כושל, מיעוט שדורס את הרוב ועול על המדינה שמחזיק את כולנו בגרון, אונס התחשבות ברגשותיהם הדתיים ומפעיל נגדנו החילונים כפייה דתית, יונק מעטיני השלטון בלי לכבד את המדינה ובלי להכיר בסמכותה, מגזר שנהנה מזכויות בלי לקיים חובות, לוקח בלי לתת בחזרה.

מגיפת הקורונה רק העצימה את הקונפליקט הקיים בין הציבור החרדי לשאר הציבור. במבט ראשון, התנהלות המגזר החרדי נראית בלתי מובנת ומתריסה. בלתי מובנת, משום החרדים מזיקים יותר מכול לעצמם. הם נפגעו קשה הרבה יותר ממגזרים אחרים ולמרות זאת המשיכו להתנהל בחוסר אחריות: התעקשו להמשיך להפעיל את מוסדות הלימוד, לא ויתרו על אירועים המוניים ולא נשמעו לתקנות הסגר. מתריסה, משום שבעיני רבים, סרבנותם ועיקשותם של החרדים היא שהביאה להתפשטות המחלה, יצרה עומס על מערכת הבריאות, כפתה סגר על כלל המדינה, גרמה למשבר כלכלי גדול שהיה נמנע לו צייתו להנחיית הרשויות כמו שאר הציבור ועוררה גל של כעס ושנאה כלפי המגזר. גם העימותים בין המשטרה שניסתה לשווא לאכוף את הכללים על הציבור החרדי הציגה אותם כציבור אלים ולא ממושמע.

בכל מחיר

התנהגותם של החרדים נראית לכאורה לא רציונאלית, מנוגדת להגיון ולאינטרסים שלהם עצמם. ובאמת איך אפשר להסביר את התנהגות החרדים? ואיך צריך לנהוג מולם? אני סבור שמגיפת הקורונה מהוה איום על העדה החרדית לאו-דווקא בהיבט הרפואי. התחלואה והתמותה כואבות, אבל לא באמת מסכנות אותם. הם יודעים להתמודד עם פרעות, מחלות, מוות ואבלות. הסכנה התמידית שניצבת בפני העדה החרדית היא העולם בחוץ שמלא בפיתויים אסורים. הסכנה המוחשית לפתחם היא התרופפות המשמעת ונטישת אורח החיים החרדי על-ידי צעירים שעדיין לא גיבשו השקפת עולם יציבה. כדי לשמור על שלמות הקהילה ועל אורח חייהם וכדי להמשיך להתקיים כקהילה סגורה בתוך עולם עוין, עליהם להציג בפני הדור הצעיר את עולם התורה כדרך חיים מושלמת ואת העולם שבחוץ כעולם מושחת ופסול ועליהם למנוע כמעט בכול מחיר מהדור הצעיר לפגוש את העולם החילוני ולייצר סנקציות כלפי אלו שמתפתים לטעום מפרי העץ האסור, פן יפתחו עיניהם ויראו את האמת: שאורח החיים החילוני אינו מופקר וריקני כפי שסיפרו להם.

אורח החיים החרדי ממלא את חיי היום יום בתוכן רוחני, חברתי וטקסי כך שלא נותרים זמן ומקום לעצור ולשאול שאלות, להביט הצידה ולפקפק. מגיפת הקורונה והסגרים מאיימים לשנות זאת, מעוררים שאלות בקרב הדור הצעיר ועלולים לערער את הביטחון בקרב חלק מהקהילה: כיצד ניתן להסביר שהתפילות בבית הכנסת לא מנעו הידבקות אלא הגבירו אותן? איך ייתכן שאלו ששמרו על הנחיות המדינה, לא נדבקו ואלו שהקשיבו לרבנים והמשיכו את חייהם כרגיל חלו, הדביקו בני משפחה נוספים וחס וחלילה נפטרו? כיצד ניתן להסביר שדווקא הם שמקדישים את חייהם לעבודת קודש ומקפידים קלה כחמורה משלמים את המחיר יותר מכולם? עניים יותר מכולם ושנואים יותר מכולם?

לתחושתי, החרדים, חרדים יותר מכול לא מכעסו של אלוהים ולא ממחלת הקורונה אלא מאיתנו הכופרים ועוד יותר מכך ממחשבות הכפירה של עצמם. זו הסיבה שהם מתגודדים ומצטופפים במקום להיפתח ומתריסים במקום להידבר. הם מקריבים עצמם למולך בידיעה שהם פוגעים בעצמם ומוותרים על חיי יחידים בניסיון להציל את הממלכה כולה. אגב, התנהגות המגזר החרדי אינה ייחודית לישראל אלא מאפיינת גם קהילות חרדיות בעולם. גם שם החרדים סבלו מתחלואה ותמותה גבוהים ביחס לשאר האוכלוסייה וגם שם התקוממו נגד הרשויות. מגפית הקורונה דחקה את רשויות המדינה והחרדים לעימות ומנהיגי המגזר פעלו כפי שניתן היה לצפות וכפי שמיעוט מאוים בדרך כלל נוהג: התעקשות והסתגרות. גם אם ניתן למצוא "היגיון בשיגעון" (החרדי), אסור לנו כמדינה לקבל התנהגות כזו. המגזר החרדי הפך גדול מדי מכדי שנוכל להתעלם מהתנהגותו הבדלנית ולקבל אותה. נרצה או לא נרצה, במוקדם או מאוחר, לא תהיה לנו ברירה אלא להתמודד עם גידול הפרא הזה.