כמו בליבה של תולדות התיאטרון של אמצע המאה העשרים, שילדה את התיאטרון בו הטקסט מינימליסטי, כמו הסגנון באמנות שהתנחל אז; כך במחזה "ההולכים בחושך של חנוך לווין - הדרמה כמעט ואיננה, משום חסרון העלילה. המשפטים הקצרים חוזרים על עצמם שוב ושוב חמש פעמים או יותר, כמו בפזמון שיר, עד דכא. אורך המחזה מעייף ומתיש, בניגוד למשפטי הטקסט הקצרים.