יפעת שאשא-ביטון - נכס או נטל

האם הד"ר יפעת שאשא ביטון היא נכס למפלגת תקווה חדשה או שמא היא נטל כבד על כתפי המפלגה? בואו נעיין בקורות חייה כפי שמפורטים בויקיפדיה, וכפי שחיפשתי ומצאתי במקורות אחרים.

עיריית קריית שמונה - בסוף שנת 2008 התמודדה הד"ר שאשא-ביטון למועצת עיריית קריית שמונה ולראשות העירייה, היא נבחרה למועצה אך בראשותה היא לא זכתה, ובמסגרת הסכם קואליציוני היא מונתה לתפקיד סגן ראש העירייה.

בערך במרס 2010, למעלה משנה לאחר היבחרה לתפקיד, היא הודחה על-ידי מועצת העירייה, תוך שילוב ידיים מקרב האופוזיציה בתוספת שני חברי קואליציה. במכתב שהוציא ה"גוש" המדיח נכתב "חברי מועצת העיר קיוו כי שאשא ביטון תצליח להביא לשינויים בתחומים שעליהם היא אחראית. לצערנו, היא גילתה חוסר ניסיון ניהולי לאורך כל הדרך, ופעלה תוך חוסר שיתוף פעולה של כל הגורמים תוך כדי התנשאות ויהירות כלפי הסובבים אותה" (על-פי ynet).

מקורבי שאשא ביטון נימקו את הפיטורים בשוביניזם ובמילים יותר ברורות "כנראה שהמועצה השוביניסטית שלנו מתקשה גם בשנת 2010 לראות אישה מוצלחת ואינטליגנטית מכהנת בתפקיד שהם בעצמם חפצים בו" (ynet).

הבחירות לכנסת - בבחירות האחרונות רצה שאשא-ביטון כמספר 2 של גדעון סער במפלגת תקווה חדשה.

אני הייתי מצפה שקריית שמונה,העיר בה גדלה שאשא ביטון, העיר בה היא התחנכה וחונכה, העיר בה ניהלה את החינוך והרווחה, תצביע בקול ברור שאשא ביטון. יתרה מכך, קריית שמונה היא עיר ימנית, ממש כמו תקווה חדשה, לפחות ערב הבחירות. לו לכנסת היו מצביעים תושבי קריית שמונה בלבד הליכוד היה זוכה בה לפחות ב-61 מנדטים, בלי החרדים ובלי אף אחד.

כפי שנראה בהמשך, שרת החינוך מקבלת החלטות על בסיס נתונים, אז הנה לנו נתונים מועדת הבחירות המרכזית. השוואת נתוני ההצבעה של תושבי קריית שמונה להצבעה של כלל המדינה עבור מפלגתם של סער ושאשא-ביטון בבחירות האחרונות מורה על הבדל לא גדול לטובת תושבי קריית שמונה (6.6 חכי"ם לעומת 5.7 חכי"ם - ללא חישובי עודפים), אך הבדל זה הוא רחוק ממה שאני הייתי מצפה, אם נשווה למשל לאילת אשר גם ממנה הגיע חבר כנסת לתקווה חדשה - אילת הביאה למפלגה כוח השקול לתשעה מנדטים, למעלה מ-50% תוספת (יחסית כמובן) לכוח הארצי של המפלגה.

נתונים ופייק ניוז -נשמעו קולות אנונימיים ממשרד החינוך כאילו נתונים לא הועברו למשרד הבריאות. פייק ניוז? לגמרי לא בטוח, כי משרד הבריאות אישר חלק מהשמועות האלה, ולפני שהייתי מכריז על משרד הבריאות כמפיץ פייק ניוז, הייתי בודק היטב היטב.

יתרה מכך, הד"ר יפעת שאשא ביטון צרובה בזיכרון שלנו כ "גברת נתונים". עקב דרישתה לנתונים, שככל הנראה לא היו בנמצא, היא סירבה לאשר לממשלה פעולות אשר לדעת הממשלה היו חיוניות למלחמה במגיפה, וכך כתוב על הימים ההם בויקיפדיה "בכנסת ה-23 שאשא-ביטון הייתה יו"ר מפלגת "כולנו" ונציגתה היחידה בכנסת, כחלק מסיעת הליכוד.

עם הקמת ממשלת ישראל ה-35 מונתה לעמוד בראש ועדת הקורונה של הכנסת. בתפקידה זה הביעה עמדה עצמאית, ולא אישרה 7 מתוך 11 החלטות הממשלה שהובאו לוועדה, דבר שעורר סערה ציבורית, ואף קיבלה מכתב שבו התבשרה על פיטוריה הצפויים. לבסוף לא הוחלפה, אולם ב-23 ביולי 2020 סמכויות ועדת הקורונה קוצצו מאוד". וכיצד נימקה הד"ר שאשא ביטון את התנגדותה? העדר נותנים, אשר למיטב אמונתי לא היו זמינים באותה תקופה, ולכן היה הרבה ירי מהמותן.

ואילו כעת כאשר יש לנו חיסונים, יש לנו מדידות מסודרות ויש לנו שיטות מעקב ודיווח, השליפות מהמותן חייבות להצטמצם. ולמרות זאת טוען משרד הבריאות כי משרד החינוך בראשות "גברת נתונים" נמנע לכאורה מלהעביר חלק מהנתונים אשר אמורים היו לעבור אליו.

מדוע זה אכפת לי

האם אני דואג לגדעון סער ולמפלגתו? מה פתאום! האטרקציה האלקטורלית של חברי הכנסת שלו מעניינת לי את קצה הזרת, אך מה שכן מעניין אותי ומעניין אותי מאוד היא דמותה של העומדת בראש מערכת החינוך, אשר בנקודות שונות בעברה אנו רואים פיצוצים חוזרים ונשנים, אם זה ביחסי העבודה בין חברי מועצת קריית שמונה, אם זה בעבודה בין הכנסת לממשלה בימי שיא של המגיפה, ואם זה כעת במערכת יחסים עכורה בצמרת משרד החינוך. וכל זאת כאשר התועלת האלקטוראלית בפועל בפתקים בקלפי מוטלת לטעמי בספק.