האם הפלשתינים הם "עם ילידי"

מחקרים על תקופת המנדט הבריטי

בתקופת המנדט נתנה ממשלת המנדט הוראה מגבוה לחיל הספר העבר-ירדני להתעלם מהסתננות ערבים לארץ. השיח' היפואי אל-מוזפר הכריז, כזכור, באסיפת עם ביפו ב-9.4.1940 שתודות לבריטים גדלה האוכלוסייה הערבית מחצי מיליון למיליון. ועל-פי מפקד האוכלוסין המנדטורי מ-1931 היו בארץ דור ראשון של מהגרים דוברי כ-30 שפות.

הנתונים על מהגרים ערבים (חלק מהנתונים חופפים)

כ-100,000 בדווים פלשו לארץ: כ-30,000 - בדואים נימנו במיפקדי האוכלוסין של 1931 וכ-30,000 - בדואים שלא נכללו במיפקדים המנדטוריים חדרו לארץ בין 1917 - 1935. לדעת בקי ושמעוני המספר הכולל היה בין 110,000 ל-140,000.

כ-30,000 פועלים מצרים הובאו על-ידי הצבא הבריטי ללא רישום (במלחה"ע הראשונה). כ-15,560 - הובאו על-ידי הצבא, חיל-האוויר, משרד המלחמה (מלחה"ע ה-שנייה). 3,800 הובאו מסוריה ולבנון. בין 25,000 ל-80,000 פועלים הועסקו על-ידי הצבא בתקופת מלחה"ע השנייה ואחוז ניכר מהם היו פועלים זרים, כלומר מהגרים.

3,750 - "מתנדבים סוריים" הובאו לארץ וגויסו לבריגדה הערבית-פלשתינית. כ-25,000 - מהגרים מצרים התיישבו בדרום הארץ. מחקרים של משה ברוור ואחרים שבדקו את גידול האוכלוסייה ביישובים ערבים במישור החוף הדרומי והשפלה מעידים על הגירה של מצרים לארץ. למשל, אוכלוסיית יבנה גדלה מ-1,791 ב-1922 ל-5,420 ב-1944 - גידול של 203%.

כ-35,000 - חורנים מדרום סוריה - הארכיון של אליהו אילת מספק מידע ממקור ראשון - מושל החורן תואפיק ביי אל-חוראני - על הגירת החורנים מדרום סוריה לארץ. הוא ראיין חורנים שאמרו לו שאין בעיה לחדור לארץ על-ידי חציית הירדן. מקור נוסף - עיתון "דבר". כ-54,000 מהגרי עבודה היגרו לאזורי ההתיישבות היהודית בשרון על-פי מחקרו של גוטהיל. גיא קינן ומעין הס-אשכנזי חקרו את גידול האוכלוסייה ביישובים הערביים במישור החוף הצפוני. האוכלוסייה המוסלמית גדלה על-פי קינן מ-17,802 ב-1922 ל-34,400 ב-1946.

2,800 מהגרים באום אל-פאחם על-פי מספר מקורות. 6,000 - 10,500 מהגרים בחיפה ומספר לא ידוע של מהגרים התיישבו ביפו ובירושלים. 60,000 - 100,000 הסתננו מארצות ערב (הערכתו של שמעוני, איש הש"י של ארגון ההגנה). נתונים אלה אינם כוללים את ההגירה הערבית לגליל ולעמקים.

לסיכום, ממשלת המנדט ירשה מהממשלה העות'מאנית כ-250,000 מהגרים מוסלמים חדשים על-פי נתוני 1914 ואת צאצאיהם שרבים מהם כבר התבוללו לתוך החברה הערבית/מוסלמית. על-פי הנתון שקבע סקר פלשתינה מ-1946 מנתה ההגירה הבלתי חוקית רק 4%. אבל, על-פי מחקרו של משה ברוור היא מנתה לפחות 1/3 מתוך כ-1,200,000 כלל האוכלוסייה המוסלמית. דבורה ברנשטיין הביאה אותו נתון בהסתמך על נתוני הסוכנות היהודית. הדמוגרף רוברטו בקי קבע שההגירה הבלתי חוקית הגיעה ל-240,000. הטיעון של ממשלת המנדט שההגירה הבלתי חוקית הייתה גורם זניח היא חסרת בסיס. בין 1919 ל-1947 היגרו לפלשתינה באופן בלתי חוקי לפחות 300,000.

מסקנה, הפלשתינים אינם "עם ילידי". רובם הם צאצאי מהגרים שהגיעו בין שלהי המאה ה-19 ל-1947. דעה אישית - אומנם הפלשתינים הם מהגרים אבל, מציאותם בין הים לירדן היא עובדה והפתרון הוא חלוקת הארץ אם אנו היהודים רוצים שצאצאינו יחיו במדינה יהודית ודמוקרטית. ניתן לקרוא על כך בהרחבה בסיפרי: מתי ואיך היגרו הערבים והמוסלמים לא"י, תקופת המנדט הבריטי, 1918 - 1948.