בספרי הלימוד של הרש"פ הנלמדים בבתיה"ס של אונרא (כיתות א'-י') ביהודה, שומרון, מזרח ירושלים ורצועת עזה, מופיעה העיר חיפה שבתחומי מדינת ישראל כעיר פלשתינית:
בשיעור "ערי פלשתין" מוזכרות הערים ירושלים, עזה, ח'אן יונס, חברון, ראמאללה, שכם, טולכרם, ג'נין, וגם יפו וחיפה (חינוך לאומי, כתה ב', חלק א' (2015) עמ' 22).
בספר אחר מטילה המורה על תלמידות לחקור על ערים פלשתיניות ואחת מהן אומרת כי תשאל את סבתה על חיפה. באותו ספר מופיעה שאלה: "נציין את שמות הערים הפלשתיניות שהופיעו בטקסט [עזה, חברון, יריחו, חיפה]" (שפתנו היפה, כתה ב', חלק א' (2016) ע"ע 114, 115, בהתאמה; (2020) ע"ע 118,119). חיפה מופיעה גם בין הערים הפלשתיניות במטלת מדידת הטמפרטורה בהן ביום ובלילה (מתמטיקה, כתה ב', חלק א' (2016) עמ' 91).
בשיעור בכותרת "ערים פלשתיניות" נדונות בפירוט מסוים תחת הכותרת "ערי פלשתין החשובות ביותר" גם ערים הנמצאות היום בשטחי ישראל שמלפני 1967: חיפה, יפו, נצרת, צפת ובאר שבע. בשום מקום לא מוזכר כי ערים אלה נמצאות עתה בשטח ישראל (גאוגרפיה של פלשתין, כתה ז' (2014) ע"ע 81 - 85). להפך, התלמיד מתבקש, בעמ' 86: "אצייר את מפת פלשתין ואקבע בה את הערים החשובות ביותר".
חיפה ועזה הן ערי נמל בפלשתין (גאוגרפיה של המולדת הערבית, כתה ט' (2015) עמ' 82 וכן מטלה בעמ' 83: "מפה מדינית אילמת של המולדת הערבית תחולק לתלמידים ועליה אקבע את שמות המדינות הערביות ואת הנמלים חיפה, עדן, בצרה, אלכסנדריה, דמאם".
תרגיל להשלמה על-ידי התלמיד לפי חומר הלימוד בספר: "3. העיר ...[חיפה]... היא אחת מערי החוף הפלשתיניות" (חינוך לאומי ולחיים, כתה ב', חלק א' (2017) עמ' 81). בין אתרי התיירות של פלשתין מוזכרות קיסריה חיפה ועכו (חינוך לאומי, כתה ב', חלק ב' (2015) עמ' 61).
העיר הפלשתינית חיפה נכבשה בשנת 1948, תושביה הערבים עזבוה ומתגעגעים לשוב אליה:
"-מתי נכבשה העיר חיפה? - ציין כמה ערים פלשתיניות שנכבשו ב-1948". (מדריך למורה, השפה הערבית - המסלול האקדמי, כתה י' (2018) עמ' 64). ובתשובה לשאלה על ערים פלשתיניות שנכבשו על-ידי האויב באותה שנה: "3. חיפה, יפו, אשקלון, עכו" (מדריך למורה, השפה הערבית, כתה ח' (2018) עמ' 212). "עזבנו את חיפה בכוונה לשוב ואלוהים הוא היודע מה יהיה איתנו" (קריאה וטקסטים, כתה י', חלק א' (2015) עמ' 39).
"המורה יספר [לתלמידים] סיפור קצר על מולדתנו פלשתין: 'סבי היה גר בכפר יפה ב[סביבת] חיפה. הוא עבד בחקלאות, אהב את האדמה ושמר עליה. ביום עצוב אחד באו פנים זרות כדי לגרש את סבי מעל אדמתו, לשרוף את היבול ולאלצו להגר לארצות רחוקות" (מדריך למורה, שפתנו היפה, כתה ב', חלק ב' [2016] עמ' 53; (2018) עמ' 124).
סיפור בכותרת "מולדת השוכנת בתוכנו": "יאסר ואחותו עביר הסכימו ביניהם להשתתף בתחרות [כתיבה] עיתונאית לכתיבת מאמר על פלשתין. עביר: מה נכתוב במאמר? יאסר: נכתוב על המולדת השוכנת בתוכנו ואשר אנו איננו שוכנים בתוכה. עביר: ואיך נכתוב על מולדת שאיננו יכולים להגיע אליה? יאסר: נשאל את סבא ואת סבתא ואת המבוגרים על-אודות עכו, חיפה, יפו, צפת ומקומות אחרים. עביר: ולא נשכח להביע את חלומנו וזכותנו לשוב אל מולדתנו ולחיות בה" (שפתנו היפה, כתה ב', חלק ב' (2016) עמ' 6; (2020) עמ' 8).
בין משפטי התרגול בעקבות הקטע: "סבו של יאסר היה חי בעיר חיפה" (שפתנו היפה, כתה ב', חלק ב' (2016) עמ' 8; (2020) עמ' 9).
את העיר הפלשתינית חיפה יש לשחרר:
"ב. חיפה מחכה לשחרורה" (מדריך למורה, שפתנו היפה, כתה ד' (2018) עמ' 204). מי שיבצע את השחרור הם צעירי הפתח. להלן שיר של תנועת הנוער של הארגון: "אני גור אריות
1 אני פרח
2, נתנו את הנפש למהפכה
3 סבינו בנו בתים לנו בארצנו החופשית [בעתיד] אני גור אריות, אני פרח, נשאנו את גחלת המהפכה אל חיפה, אל יפו, אל [מסגד] אל-אקצה, אל [כיפת] הסלע" (שפתנו היפה, כתה ב', חלק א' (2016) עמ' 42; (2020) עמ' 44).
רעיון השיבה לחיפה תחת השלטון הישראלי מוצג כשיגעון, ומכאן אפשר להבין ששיבת הערבים לחיפה תתבצע רק לאחר חיסול ישראל:
בסיפור המופיע בספר לימוד השפה הערבית של כתה י' נעצר הגיבור ונשלח חזרה מחיפה לגדה המערבית ע"י המשטרה הישראלית לאחר ניסיונו לבקר בבית אביו בעיר, שנים לאחר עזיבתו של זה ב-1948. השוטרים מכנים אותו משוגע והגיבור מסיים את הסיפור בהסכמה לתואר זה. המשפט המסיים בסיפור הוא הנושא של השאלה והתשובה שלהלן במדריך למורה לאותה כתה:
"- מדוע תיאר הכותב את עצמו כמשוגע בסוף הסיפור? -כי מי שמגורש ממולדתו ואח"כ שבע רצון מהשיבה אליה כאורח אצל השודדים שהשתלטו עליה הוא אכן משוגע." (מדריך למורה, השפה הערבית -המסלול האקדמי, כתה י' (2018) עמ' 199)
