הרהורים ומחשבות בשולי האירועים

יחסי ישראל-טורקיה תחת שלטון ארדואן

יש לברך על ההתקרבות המסוימת בין שתי המדינות, ואנו על-סף מינוי שגרירים, אך כאן במיוחד יש לאמץ את הכלל של "כבדהו וְחָשְׁדֵהוּ". כבר נכווינו לא פעם מאותו טאיפ ארדואן שבצד שימור היחסים הכלכליים תקף את ישראל בכל במה ולאחרונה מפלרטט עם שליטי אירן. יש לזכור כי ארדואן נתון כרגע בקשיים ניכרים, הכלכלה בטורקיה מקרטעת, ארה"ב עוקבת בעין בוחנת אחר מהלכיו, כולל בשל רכישת אמצעי הגנה אווירית בסכומי עתק מרוסיה, וזה בעוד טורקיה חברה בנאט"ו. ארדואן רואה בישראל מקפצה או פתח לישור ההדורים עם ארה"ב ואף מעוניין מאוד שצינור הגז מישראל לאירופה יעבור [חלילה!!] בטורקיה, כך שיתאפשר לו עת יחפוץ בכך לשלוט בו ולחסום אותו.

יש להודות לנשיא חיים הרצוג ולרה"מ יאיר לפיד על הידוק וחימום היחסים, אך ראוי מאוד לְהִזָּהֵר ולשקול כל צעד. תמיד סיפור דמוי ה"מרמרה" עשוי לחזור על עצמו. אכן עלה בידי ארדואן להשיג הסדר מבורך בין רוסיה לאוקראינה בעניין יצוא התבואה האוקראינית, כמובן בראש ובראשונה לטורקיה, ועתה הוא חפץ לתווך להסדר מלא בין אותן אויבות. לוואי ויצליח לטובת כל האנושות שֶׁחֶלְקָה סובל חרפת-רעב לאור האמרת מחירי התבואה והעדר הגשמים באפריקה ובארה"ב. אגב, יש המציעים בחיוך לארדואן ליטול עמו לפגישות בין אוקראינה ורוסיה את נפתלי בנט שצבר ניסיון מה בתווך בין אותם אויבים. בלאו הכי בנט כרגע מבודד ואינו עסוק במיוחד בתחום הפוליטי...

היש תחליף להרס בתי מחבלים?

הריסת בתי מחבלים היא עונש קשה למשפחת המחבל וגם למחבל ככל שנותר חי ונכלא. עונש זה למחבלים מהווה ללא ספק גורם מרתיע לחבלים פוטנציאליים אחרים ואף מביא למניעת פח"ע באמצעות לחץ משפחתי למניעת חבלה בידי מי מבניה, ועד להסגרת המחבל לידי כוחות הביטחון.

נושא כאוב זה שב לסדר היום עם מינויו של השופט לשעבר מני מזוז לשמונה שנים לתפקיד הבכיר כראש הוועדה המייעצת למינוי בכירים לאחר שֶׁבְּעֵת כהנו בבית המשפט העליון מנע הרס בתי מחבלים שרצחו ישראלים. בעיה נוספת שעלתה בהקשר זה היא שאלת הרס בתיהם של מחבלים שהם אזרחי או תושבי ישראל, לאחר שממשלו של בנימין נתניהו העניק בסיטונות, ללא מיון ביטחוני ראוי ובחינת לאומנותם וקיצוניותם של הפלשתינים, בין בתחומי הלאומנות ובין הקיצוניות בדת, תעודות זהות ישראליות "כחולות" לתושבי מזרח ירושלים.

לדעתנו ראוי להקנות בחוק לבתי-המשפט, אזרחיים כִּצְבָאִיִּים, סמכות לְחַלֵט וּלְפַנּוֹת בתי מחבלים בצד הסמכות לצוות על הריסתם. סמכות כזו תאפשר למנוע הרס בתים בתחומי ירושלים רבתי, ואף בשטחי יו"ש במקרים הראויים, כך שהממשל יוכל לעשות בהם כל שימוש נחוץ, החל משימוש לצרכי ביטחון ועד ליישוב משת"פים או אפילו חסרי בית פלשתינים שאינם פועלים נגד ישראל. כמובן שהשימוש שאינו ביטחוני ישיר יעורר בעיות כמו כל ענישה אחרת ובוודאי הריסה. הדבר גם ימנע את התופעה שאחרי הרס בית מחבל הרשות, תכופות בכספי "תרומות" ממדינות אירופיות מסוימות או מקטר, מקימים בית חדש לתפארה לאותם מחבל או משפחתו.

"אפרטהייד", "נָאָכְּבָּה" והיכן ההסברה הישראלית?

הפלשתינים בראשות אבו-מאזן, ועמו מרבית חברי הכנסת הערביים בישראל, מאשימים את ישראל מעל כל במה באפרטהייד. אין שקר גדול מזה, פרט להכחשת השואה בפי אבו-מאזן. ערביי ישראל משולבים בכל מערכות החיים, ברפואה, בהוראה, בפוליטיקה, בממשל הארצי והמקומי ואפילו כשרים או סגני-שרים בממשלה. הם נהנים מכל הזכויות והשירותים שמוצעים לכלל האזרחים, ואף נהנים מזכויות יתר, כמו פטור משירות צבאי ורק להם זכות לרכישת מגרשי בניה במחירים מוזלים בישובים ערביים בהם אין ליהודי זכות לרכוש מגרש.

לאמיתו של דבר אם יש מי שדוגל באפרטהייד אלו הפלשתינים הקוראים להקמת מדינה פלשתינית ללא יהודים: "יודנריין". ומכאן לשקר השני, ה"נאכבה", יום האסון הפלשתיני שהפלשתינים, וחלק מהערבים בישראל, "חוגגים" מול חג העצמאות במדינה. הם טוענים כי היהודים גרמו להם לעוול במלחמת השחרור שכללה הפיכת חלק גדול מתושבי הארץ באותה עת לפליטים. אכן לא קל גורלם של אותם פליטים שמנהיגיהם ומנהיגי ארצות ערב מנעו מהם לשקם את חייהם בארצות השכנות כדי שישמשו תמיד, הם וצאצאיהם, סמל למסכנותם ולגורלם המר. כל המקוננים על הנאכבה מנסים להשכיח את האמת: לא היהודים החלו במעשי האיבה. ערבים בחברון ובצפת טבחו בשכניהם היהודים הרבה לפני שהוקמה המדינה.

בתקופת המנדט הערבים הקימו כנופיות רצחניות אשר ארבו לרכב יהודי ותקפו ורצחו את נוסעיו. הם שכחו את ה"פַזְעָה", אותה אזעקה שעברה בכל הכפרים בסביבה והזעיקה את תושביהם הערבים לצאת בנשק לרצח ולהתעללות בגופות כל היהודים שנקלעו לסביבתם. הם מתעלמים מרצח הפועלים היהודים בנמל חיפה, הרג הל"ה אשר חשו לעזרת גוש-עציון ונפלו בקרב עם הכנופיות וכן רצח נוסעי השיירה של הרופאים והאחיות בדרך להר הצופים, שלא להזכיר את ההתעללות וביזוי הגופות. הם אינם זוכרים את חסימת הדרכים לירושלים ורצח נוסעי השיירות. הם שוכחים את הצטרפות ערבי א"י לצבא "המתנדבים" מעירק וסוריה בראשות קאוקג'י שבאו לטבוח ביהודים, ושמחתם למראה פלישת צבאות מִצְרַיִם וירדן לא"י. אינם מזכירים את סירוב הנהגתם להגיע לכל הסדר חלוקה שהציע האו"ם. הם מתעלמים מהרציחות שנמשכו גם אחרי הקמת המדינה בידי מסתננים ו"פדאינים". בלשון אחרת: ערביי א"י של אז הביאו בעצמם על עצמם את הנאכבה שהם טוענים לה.

העצוב הוא שההסברה הישראלית קלושה וחלשה ואינה משתווה לתעמולות השקר והשנאה של הפלשתינים. אין לישראל שום סיבה לחוש אשמה או להתנצל על הקמתה בדם ואש שנכפו עלינו, ולהתגאות בהישגינו גם בתחום זכויות האדם והאזרח, למרות החרם הערבי שהיה ולמרות המלחמות שנאלצנו לְהִלָּחֵם בהן לשמירת חיינו ומדינתנו.