פירוק והרכבה

כדבר הזה לא היה בחיים הפוליטיים בישראל מאז הקמתה. מפלגה זעירה שמנהיגה נבחר - בדרכי מניפולציה מעוותות - לראש הממשלה, התאיידה ואיננה עוד. פליטיה התפזרו לכל רוח. ליתר דיוק - לכל מפלגה אחרת שאספה אותם. העומד בראשה עדיין נושא בתואר ראש ממשלה חליפי, אבל כמעט נשכח. "ימינה" - כשם שנסקה, כך גם התפרקה לגורמיה. "תקווה חדשה", שאיבדה תקווה, מצאה קרש הצלה ב"כחול לבן", כשהיא נוטשת בצידי הדרך כמה מח"כיה. שניים מהם התחברו לפליטת "ימינה" איילת שקד והקימו עימה מפלגת מצב רוח חדשה - "הרוח הציונית". זו שקד, שהפרה בלי מיצמוץ כמעט כל הבטחה שלה בטרם בחירות, התחברה לגורמי שמאל, ובלבד שתהיה שרה בממשלה. ומסכן אביר קארה - תוך ימים ספורים נפלט תחילה מ"ימינה" ולבסוף מ"הרוח הציונית"...

האיש בעל האגו הגדול ביותר, מפיץ אש שנאה ליו"ר הליכוד, הלו הוא אלי אבידר, פרש משותפותו עם ליברמן והכריז על הקמת בית משלו - "ישראל חופשית". מסתבר שבשם יומרני זה קיימת עמותה הנלחמת בכפייה דתית ודורשת מאבידר להחליף את שם מפלגתו. אבל מדוע עמותה זאת דואגת? וכי יש לה שמץ של חשש, שאבידר יעבור את אחוז החסימה? ב-1 בנובמבר ישראל תהיה חופשית מהאיש הנפוח הזה, מרוב חשיבות עצמית.

מי שחושב כי בכך תמו האבסורדים בבחירות הקרובות - טעות בידו. בקרוב יטמטמו את מוחנו בתשדירי בחירות גדושי הבטחות ומליצות, לא רק של אבידר ושקד אלא של עוד כמה "מפלגות" שצצו לקראת הבחירות המתקרבות. בפנקס המפלגות של משרד המשפטים כבר נרשמו כמה מפלגות כאלה: "יש כיוון", "העצמאים החדשים", "עתיד הנגב", "דתי לאומי ישראלי", "צעירים בוערים" ועוד היד נטויה. את הבקשות לרישומן מפרסם משרד המשפטים במודעות בעיתונות ובתוכן מטרות כל מפלגה, שמות עשרת הראשונים ברשימת מייסדיה, תוך ציון שבתוך עשרה ימים ניתן להגיש התנגדויות. המפלגות הללו צצות במסגרת הדמוקרטיה הישראלית החנונה, המכילה כל תופעה הזויה ובלבד שהיא במסגרת החוק וכלליו.

אז בתשדירי הבחירות יקבלו אבידר ודומיו כמה דקות לשאת דברם לאומה, אך ספק אם אחוז משמעותי מהציבור יבזבז מזמנו לצפות בהם, להקשיב להם. אולי רק למעמד זה תמהונים אלה מייחלים. יופיעו, ידברו וייעלמו מהחיים הציבוריים. נוכל לנשום לרווחה ולשכוח מהם. חבל רק על כמה מאות קולות שיתפתו לשים בקלפי את פתקיהם של "מפלגות" אלה - ויושלכו הפחה.

גם מפלגות קיימות נמצאות על סף אחוז החסימה. דובריהן כמובן מספרים לנו בכל הזדמנות, באופטימיות מעושה, איך יגדלו ויתרחבו במספר המנדטים, איך יהוו לשון מאזניים, איך בלעדיהם לא תהיה ממשלה, וכיו"ב באלה דברי רהב תעמולתיים, אך אין ספק שבלבם מקננת דאגה. האם מרצ הפרו-פלשתינית תעבור? והעבודה לא אבוד-אבודה? ומה עם ליברמן שאינו מתרומם למרות "כוכבותו" בתקשורת?

עד למועד הגשת הרשימות צפויות לנו עוד הפתעות. רשימות יצוצו וייעלמו, ח"כים ימשיכו לנוד ממפלגה למפלגה עד שימצאו לעצמם בית. ואידיאולוגיה? - את מי מעניינת המילה ה"גסה" הזאת? העיקר לקפוץ על העגלה הנכונה והמבטיחה - אולי - מקום בכנסת. כך החיים הפוליטיים התדרדרו לשפל המדרגה והבושה. השאלה מה יעשה הבוחר המפוקח בקלפי? רוב אזרחי ישראל אינם קונים את משחקי הכס של הפוליטיקאים-בגרוש. רוב אזרחי ישראל רוצים יציבות. מנוחה מהפוליטיקה והפוליטיקאים. רובם גם יצביעו באופן שמרני, כלומר למפלגות שלהן היו רגילים להצביע גם בעבר.

בראש המפלגות היציבות, האיתנות, בעלות המסורת, הדמוקרטיות ובעלות המוסדות, ניצבת כמובן הליכוד בראשות בנימין נתניהו. לכן, אין זה מפליא שבסקרים היא שומרת על מעמדה המוביל, שאף מתחזק ונותן סיכוי גדול לשיבתה אל השלטון. ואולם לא הכל תקין במפלגה גדולה זו פנימה. דומה שמאז הפריימריז נשתכח מפעיליה שאנחנו כבר נמצאים במערכת בחירות. רחש-בחש, ערעורים על מיקומים ברשימה שנבחרה, המשך השמצות של קבוצות לרוב אנונימיות נגד אחרות, חילופי דברים קשים בין ח"כים - כל זה מתרחש לאו-דווקא במסתרים כי אם בעיקר בקבוצות הוואטסאפ הליכודיות, הרוחשות אש וגחלים באין מי שיכבה וירגיע.

במקום להתמקד מעתה במאבק על חזרה לשלטון, בליכוד יש מי החושבים שהניצחון מונח בכיס, ומתמקדים במאבקים אישיים פנימיים. ככה לא בונים חומה ולא קיר ברזל. ככה יוצרים מירשם לאובדן מנדטים ולקיטון הסיכוי להשיג את המטרה - להקים ממשלה לאומית בראשות נתניהו. למודי ניסיון אנו, שכל קול קובע, כל מנדט יכריע - לכאן או לכאן או לשם - כלומר: לממשלה לאומית-ימנית כרצון רוב העם, או לממשלת מרכז-שמאל עם הערבים, או לבחירות ששיות. יהיה אפשר להקים ממשלת ימין יציבה. בנבחרי הליכוד ובפעילי השטח שלה תלוי הדבר.