ראש השנה בפתח ובאוויר תחושה של הזדמנות להתחלה של שנה חדשה. ימים אלו טומנים בחובם מוטיבציה לשינויים, להתחדשות, להתרעננות ולעשייה. שנה חדשה היא בריאה חדשה. אנחנו מחלקים וסופרים את השנים, החודשים והשבועות לא רק כדרך יעילה לארגן את הזמן, אלא מפני שלכול יחידה של שנה, או של חודש וכו' יש מהות מיוחדת לעצמה.
ליום הפותח של השנה אנחנו קוראים "ראש השנה" ולא "יום פתיחת השנה" או "התחלת השנה", כי ראש השנה הוא לא סתם נקודה בזמן, אלא הוא הראש של מבנה החיים של השנה החדשה. כמו שהראש מפעיל את כל חלקי הגוף, כך גם ראש השנה הוא מקור החיים לשנה החדשה. ביום הזה אנו מכתיבים איך תראה לנו השנה הקרובה. ההכנות שלנו לפני החג. מעשינו ותפילותינו בתוך החג, מכריע את מה שיהיה אתנו בשנה החדשה הבאה עלינו לטובה.
ראש השנה הוא יום משמעותי ומכריע מאד. "יום הדין", במידה מסוימת גם לנו יש חלק גדול בהכרעת הדין. לפי האופן בו נתנהג ביום זה. חכמי המוסר (הרב חיים פרידלנדר ועוד) מסבירים שהדין של ראש השנה איננו רק על "מי יחיה ומי ימות" או "פרנסה וכלכלה" של חיי הגוף, אלא לא פחות מכך על האופן בו נחייה בשנה הבאה את חיי הנפש.
המוקד של תפילות ראש השנה הוא המלכת ה' על כל העולם כולו כפי שמציינת הגמרא במסכת ראש השנה (ט"ז, ע"א): "אמר הקב"ה אמרו לפני מלכויות שתמליכוני עליכם, אמרו לפני זיכרונות כדי שיעלה זיכרונכם לפני לטובה ובמה? בשופר".
משמעות חדשה לבריאה
המלכת הקב"ה היא הפעולה המתבקשת כדי שהוא יחדש שוב את בריאת העולם. מכאן, נשאלת השאלה מהי משמעות ומה התפקיד שלנו בהמלכת הקב"ה בעולם? ראש השנה מציין את בריאת העולם, כמו שאנו אומרים בתפילת מוסף של ראש השנה "זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון". אולם על-פי חז"ל במקומות שונים, העולם נברא ביום כ"ה באלול, כך שראש שנה מציין למעשה את היום השישי לבריאת העולם, היום בו נברא האדם. כך גם כתוב במדרש (ויקרא רבה פרשה כ"ט, א'): "תני בשם רבי אליעזר בעשרים וחמישה באלול נברא העולם...." אם כן, מדוע ראש השנה לא חל ביום כ"ה באלול היום הראשון לבריאה?
שאלה נוספת מדוע אנו מציינים את בריאת האדם ולא את בריאת העולם כולו? הלוא בריאת העולם מבטאת את גדולתו של הבורא, את כוחו הגדול ואת בריאת העולם יש מאין. דומה למה שמסביר הרמב"ן (בראשית א') שבריאת העולם יש מאין התרחשה רק ביום הראשון לבריאה. כל מה שנוצר והופיע לאחר מכן בימי הבריאה היה פיתוח ושכלול של מה שנברא ביום הראשון. התשובה לשאלות אלו טמונה ברעיון שבריאת האדם נתנה משמעות חדשה לבריאה כולה. מלכותו של הקב"ה הופיעה רק עם בריאתם של בני האדם. כל מה שנוצר בחמשת ימי הבריאה הראשונים - מערכת הכוכבים, עולם הדומם, הצומח ובעלי החיים לסוגיהם השונים, כולם מתפקדים מכוח האינסטינקטים שטבע בהם הבורא וללא אפשרות בחירה. רק בני האדם פועלים במציאות מתוך בחירתם החופשית.
המלכתו של הקב"ה על כל העולם כולו היא הפעולה המתבקשת כדי שהוא יחדש שוב את בריאת העולם. מתי מתחדשת הבריאה? בראש השנה. אומנם מאז המבול כרת אתנו הקב"ה ברית שהוא לא יחריב את העולם, אך העולם הפיזי שימשיך להתקיים ללא המלכתנו את הקב"ה לא יהיה אותו עולם. הבורא ימשול בו אך לא יתגלה בו. אם אנחנו לא נתייחס אל הקב"ה כמלך שלנו, הוא בוודאי ישלוט וינהיג את העולם, אבל לעולם לבני האדם לא יהיה קשר אתו, קשר של עם ומלך. הגילוי של ה' כמלך תלוי בזה שאנו נחפוץ בו ונמליך אותו עלינו. ומובא במקורותינו "אין מלך בלא עם".
בראש השנה אנחנו מכריעים בשאלה איזה עולם יברא השנה? האם הבורא יחפוץ בעולם וירצה להתגלות בו כמלך, או שהוא יתרחק מהעולם ורק ימשול בו. העולם כולו תלוי בעם ישראל שבשבילו נברא העולם ובידו המפתח לקשר ההדוק בין הבורא לברואיו.
