דמעת אמסלם

מה ללמוד מקיפוחו של דוד אמסלם בידי בנימין נתניהו? קודם כל זאת: ביבי משלם את חובו לא מפני שהגיע יום הפרעון אלא רק אם באותו רגע כדאי לו להחזיר את הכסף. זו שיטת תשלומים חדשה, שטרם הוכרה בעולם הפוליטי והפיננסי.

עתה עומד אמסלם בשער העיר, כלומר בכניסה לביתו, ומיילל שנתניהו מקפח את עדות המזרח. אז תגיד, מר דודי, אתה הסתת והסטת וירדת לניסוחי ביוב והצתת אש זרה ופיזרת איומים על עתיד האשכנזים מפני שאתה חש כך? או מפני שביבי עודד אותך להתנהלותך הבזויה? ואולי מפני שהבנת בלי אומר ודברים כי זה מה שהוא מצפה ממך כשרות למנהיג?

על מה שעשית בשנים אלה אתה זקוק לקרנטינה. לסגר, לבידוד, לחשבון נפש אישי ולבקשת סליחה. "על דאטפת אטיפוך" כמאמר הלל הזקן במשנה. מה שעשית - יעשו לך.

אך אחרים יכולים כבר להפיק לקחים. ביבי פטר את עצמו מלהוקיר מי שמסייע בידו. אין ליולי אדלשטיין ו/או לישראל כ"ץ ו/או לניר ברקת סיבה לנהוג בנתניהו בכפפות של משי ובלשון של חנפים. מביבי לא מקבלים. מביבי לוקחים.