פיראטיות שיפוטית

האם מערכת המשפט בישראל משוועת לשינויים? לדעתי אין אדם בישראל, פרט אולי לנשיאת בית המשפט העליון, וחבריה וחברותיה לנשיאות בעבר, אשר אינו סבור שמערכת המשפט בישראל נמצאת על מדרון חלקלק, מאבדת באורח חמור ומסוכן את אמונו של הציבור, פוגעת משמעותית ביכולת השלטון לשלוט, ופוגעת משמעותית בוודאות השיפוטית, וידוע במשך שנים שאם היא לא תכניס עצמה למשטר של התאמות ושינויים, בעיקר באמצעות צמצום יזום מבפנים של סמכויות שהמערכת הזו הקנתה לעצמה יש מאין, היא תמשיך להידרדר עד אשר היא תתנגש במהירות 180 קמ"ש בקיר פוליטי עשוי מעופרת, ואז היא תתפזר לכל עבר, כאשר לא לגמרי בטוח שניתן יהיה בזמן קצוב לבנות מערכת חלופית טובה יותר.

בפועל הקיר מעופרת עוד לא כאן, בנימין נתניהו ויריב לוין הם דמוקרטים בגוף ונפש, אשר הגיעו להם המים עד נפש, הם אומרים לציבור ולבית המשפט, כי הגענו לקו פרשת המים. ההחלטה היא או לכאן או לכאן. ומהו הנושא המרכזי? בחירת שופטים? הצחקתם אותי. פסקת התגברות? בידרתם אותי. הנושאים המרכזיים הם:

• ביטול עילת הסבירות.

• מינוי יועצים משפטיים שלא חונכו על בסיס עילת הסבירות.

• השבת זכות העמידה בפני בג"ץ לכנה, היינו, קיומו של עניין אישי וישיר של העותר בנושא העתירה.

• ביטול סמכותו של בג"ץ כסמכות "ערעור" (בדרך של בקשת רשות ערעור) על פסקי דין סופיים של כל בתי המשפט בישראל.

ומדוע?

בחירת שופטים תשפיע בעוד שנים. ההשפעה של פסקת הגברות היא רחוקה וארוכת טווח, ולעומת זאת ביטול עלית הסבירות שומטת את הקרקע מפני הלכות רבות של בית המשפט העליון, שומטת את הקרקע מתחת ל"שיטה". היא תביא לחוסר התאמה קיצוני של בעלי תפקיד במערכת לתפקידם, היא תביא לחוסר מסוגלות של שופטים בכירים להתאים עצמם, ולהמשיך ולשפוט ביעילות ועל-פי חוק.

מי שנוטל משופט מנהלי בישראל את עילת הסבירות, מנתק לו את צינור האוויר. הוא אומר לשופט "אדוני, ההרגלים המגונים שלך לשפוט על יד החוק נזרקו מבית ספרנו, אתה שופט על-פי חוק ורק על-פי חוק ושום דבר מלבד החוק".

והאם אין מצבים בהם נדרשת החלטה שיפוטית בנושאים אשר עולים בקנה אחד עם החוק, ואשר יש לאסרם? יש, והיו. למשל בעניין כפר קאסם קבע בית משפט שאין לקיים פקודה אשר דגל שחור מתנוסס מעליה (למיטב בדיקתי הנושא שימש לתמיכה אך בשתי החלטות נוספות של בתי המשפט: עניינו של אהוד יתום בפרשת קו 300, ועניינו של החייל בפרשת נעלין).

בהקבלה, מעשים מנהליים התואמים את החוק ובכל זאת יש לבטלם הם מקרי קצה נדירים ביותר, אשר דעת כל אדם לא סובלת אותם, ואילו אצלנו עילת הסבירות הפכה לעיקר, והחוק הפך לטפל.

איננו חיים בסביבת אקטיביזם שיפוטי, סביבתנו היא סביבת פיראטיות שיפוטית, ולפיראטיות הזו יש לשים גבולות. את שד הפיראטיות הזו חובה להחזיר לבקבוק, וכל יום שחולף מסבך את העלייה מערכת המשפט מחדש על המסלול.