קראתי ואני נרגש מאוד מבכירי אגף התקציבים לדורותיהם שמזהירים מפני פגיעה אנושה של הרפורמה בכלכלת ישראל. אני נרגש מאומץ ליבם, אך תוהה היכן הם היו מאז לראשונה נחקק חוק ההסדרים ב-1985. זהו חוק שלמעשה הוא הוראת שעה שלא יורדת מסדר היום כי לממשלות ישראל נוח להעביר רפורמות בדרכים עוקפות ולא מוסריות.
בואו ניקח את חוק ההסדרים, הוא נולד לאוויר הכלכלה הקורסת שניהלה הממשלה ב-1985. היוזמה ראש הממשלה שמעון פרס ושר האוצר יצחק מודעי. היכן מצאו את הרעיון, בחוקי החירום שיש בספר החוקים הישראלי. אז הטענה שעושים זאת כדי להציל את הכלכלה הישראלית ממהרסיה. לא אכנס לסוגיה האם זה עזר לכלכלה הישראלית, כן, אומר בביטחון שבדרך זו הדביקו לספר החוקים הישראלי חוק דיקטטורי עם אין ספור חוקים ורפורמות נוראיות שפוגעות בזכויות אזרח. הנורא מכל שיש בהוראת השעה הזאת אין ספור חוקים שלא ניתן לקיים עליהם דיון סביר. הוראות השעה האלה נולדות בממשלה ומאושרות בהרמת יד אוטומטית על-ידי חברי הקואליציה שחוששים מהתפזרות הכנסת. במילים אחרות מחוקקים חוקים בלי יכולת לממש את החובה המרכזית של הרשות המחוקקת, שמתפקדת כחותמת גומי של הממשלה.
נשוב ולו לרגע אל הפתיח של כלכלני האוצר לדורותיהם שמוחים כנגד הנזקים של הרפורמה המשפטית. הם בוודאי צודקים, זהו נזק בלתי הפיך, אך אינם מבינים שאת הזרעים לדיקטטורה הם טמנו בקרקע פורייה, כבר אז ב-1985. הם דחפו לתוכנית חירום וביחד עם השרים המציאו את חוק ההסדרים שהיווה דרך עוקפת לשינוי מהפכני של התפישות הכלכליות חברתיות בישראל. חוק ההסדרים היה מהפיכה משטרית שקיבלה גיבוי של הרשות השופטת כי אף לא אחד מהיוזמים והמאשרים לא הבין את המהות המוסרית והאתית של החלטה כזאת. המחשבה להעביר חוקים בכפיה, לא דמוקרטית, לא מוסרית, לא ראויה. השימוש בחוקי חירום ובהוראת שעה מאפיין משטרים דיקטטוריים. בישראל, הקומבינה התקבלה בביקורת פה ושם אבל לא יותר מכך.
אם נשקע בהבנת המונח חוק ההסדרים, נראה שבמהותו נועד לשכון לעד לצד חוק התקציב, שגם הוא בעייתי בגלל היקף הנתונים שבו. חוק ההסדרים הפך להיות חוק משלים שמאפשר לממשלה לעשות ככל העולה על רוחה בלי בלמים משפטיים או אזרחיים. לא אמנה את רשימת ההסדרים המונחת על השולחן כי היא אינסופית. לא אמנה כי חוק ההסדרים, שהוא הוראת שעה שמשנה סדרי משטר בדיוק כמו חוקי הרפורמה המשפטית ועוד עשרות חוקים שמונחים היום בכנסת שהפכה עם השנים יותר ויותר כבולה על-ידי הממשלה. אגב בהיקפים כאלה של חקיקה דורסנית, גם הרשות השופטת מתקשה לערוך ביקורת שיפוטית והנפגעים העיקריים הם האזרחים שנאלצים לסבול מהחלטות ממשלתיות דורסניות.
אגב בדרך זו יצרו גם את חוק הסמכויות שנולד בקורונה כתולדה מחוקי חירום ונותרה כהוראת שעה שמתחדשת מדי שנה. קיומם של חוקי חירום מתקופת המנדט הבריטי, לא מעוררת סערת רגשות, לא מוציאה מיליוני אזרחים לרחוב. קחו את מה שכתבתי עד כה ותוסיפו את בליץ החקיקה של הרפורמה המשפטית כי אז תבינו שישראל בפשיטת רגל מוסרית, מחוקקת עצמה לדעת.
אם רוצים להבריא את מדינת ישראל חייבים לבטל את כל חוקי החירום על כל המשתמע מכך ומיד לאחר מכן להתחיל במהלך של הפרדת הרשות המבצעת מהרשות המחוקקת, למשל קביעה חוקתית שראש הממשלה ושריו לא יוכלו להיות גם חברי כנסת, ביטול וועדת השרים לענייני חקיקה, ביטול המשמעת הקואליציונית והצבעות על חוקים בנוכחות ובהשתתפות כל 120 חברי הכנסת. יש עוד המשך לרעיון אך בואו נתחיל ממשהו. הבעיה היא גם ברשות השופטת אך הבעיה הגדולה באמת היא עריצות ושלטון יחיד של הרשות המבצעת.
אירוע חריג ופסול מתרחש באולם בכיכובה של נציגת השב"ס
