מוישלה אחד

הקושיות של מוישל'ה

שישים אלפי היהודים, שנותרו חיים בגטו ורשה (מתוך קהילה של כארבע מאות אלפים) ערכו את הסדר האחרון במרתפי הגטו, כשבחוץ נשמע הירי הגרמני. על שולחנותיהם במרתפים לא היו ארבע כוסות ולא "שולחן ערוך", אולי היה כזית מצה. על כך כתב רבי שלמה קרליבך: "בגטו ורשה היה שם מוישל'ה אחד, מוישל'ה האחרון בגטו ורשה, ששאל את אביו, 'מה נשתנה': 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? למה הלילה הזה ארוך ומפחיד, מכל לילה אחר'?

כשמוישל'ה שאל את השאלות, שמים וארץ עמדו דום, המלאכים פחדו להרעיש, ואביו ... אביו רצה לענות: 'עבדים היינו'.

ומוישל'ה המשיך: 'טטא זיסא [אבא יקר], יש לי עוד שאלות משלי. אני רוצה לדעת, אבא יקר, האם בשנה הבאה, עדיין אהיה בחיים, לשאול אותך, 'מה נשתנה?'

האם אתה, אבא, תחיה בשנה הבאה, כדי לענות, 'עבדים היינו'?

האם יישאר בעולם, איזה ילד יהודי בחיים, לשאול, 'מה נשתנה?'

האם יישאר איזה אבא יהודי בחיים לענות, 'עבדים היינו'?

מלאכי השרת האזינו בקשב, מה יענה האב?

ואביו ענה: 'מוישל'ה, אני לא יודע, אני לא יודע, אני לא יודע האם אחיה בשנה הבאה, מוישל'ה, אני לא יודע, אני לא יודע האם תחיה בשנה הבאה. אבל אני כן יודע, מויש'לה, שתמיד יהיה מוישל'ה אחד בארץ-ישראל, שישאל 'מה נשתנה', כיוון שנביאי האמת והצדק, ישעיהו ויואל, ניבאו: 'כי בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה'. אומנם אני לא יודע האם אנו נחיה, אבל אני כן יודע את השבועה: 'כי בשם קודשך נשבעת לו, שלא יכבה נרו לעולם וע̤ד', ואני יודע גם, ש'נצח ישראל לא ישקר'.

מלאכי השרת הנהנו בראשם, והזילו דמעה".

תודתי לרואה-החשבון חיים יואבי רבינוביץ' על שחלק עמי זאת.

יצא המרצע מן השק

התניית ביקור ראש הממשלה בוושינגטון בהפסקת הרפורמה המשפטית הנה עוד הוכחה לצביעות ממשל ביידן, אך אור אדום בוהק על הסכנה הקרובה והמיידית הנשקפת לנו מהמפלגה הדמוקרטית, שהופכת לפרוגרסיווית, ומממשל ביידן, שאינו אלא המשך ממשל אובמה העוין לישראל.

הרבה צביעות יש בהתנהגות הממשל ביידן, כיוון שבארצות-הברית, כדמוקרטיה, בוחרים העם ונציגיו את השופטים - מבתי-משפט השלום ועד לבית המשפט העליון. כלומר, ההתניה יכולה להיתפס כעוד גילוי של מעורבות ממשל ביידן בעירור ההתמרדות לאחר הבחירות לכנסת (ואולי אף לפני כן).

בהקשר הזה הזכירה אליזבת רימיני בטוויטר את דברי ד"ר הנרי קיסינגר: "להיות אויב של ארצות-הברית - זה מסוכן, אבל להיות ידיד של ארצות-הברית - זה קטלני".

עוף החול

"איני יודע מי הוא עוף החול /

ולא אם המחיר יהיה זול /

ומי ישתלב בצבא /

ומי ימשיך בישיבה /

ומי יישאר דתי /

ואם יש שסע עדתי /

אבל לפי דעתי /

המשבר הוא זהותי /

אין אחדות /

זו המציאות /

ושיהיה לכולנו לבריאות" //

כתב לי ד"ר גדי חיטמן, מרצה בכיר במחלקה למזרח תיכון באוניברסיטת אריאל.

הפיכה צבאית

התנהגות חונטת הגנרלים בקבע ובמילואים, כולל הרמטכ"ל והמטכ"ל הנוכחיים, בעניין ההתמרדות ותגובתם הנרפית לסרבנות מאוששות את הטענה שצה"ל הוא צבא שיש לו מדינה. כשהריבון (העם) הצביע "לא-נכון", הזדעקה החונטה, ועשתה פּוּטש (הפיכה צבאית) שקט, כדי לשמור על אחוזותיה. מעריך, כי השותפות של החונטה המשפטית בהפיכה תגרום לכך, שכמו בימים הטובים של פעם, ישוב בג"ץ למנהגו הישן, ולא יפסוק נגד הצבא, כיוון שזה, כמובן, לא-מידתי ולא-סביר.

אחת העתירות שעל הפרק הנה 'הגדלות הרמטכ"ל' השערורייתיות, שהגדילו בצורה מופקרת את הפנסיות התקציביות של גמלאי צה"ל. כלומר, את מה שאנחנו, הציבור, צריכים לממן. גם בעלי ההון, שתמכו בפוטש ביד רחבה, לא יינזקו. כרגיל אצלנו, תדאג העלית הישנה לתגמלם היטב; ואם צריך - על חשבון הציבור.

"... הלכתי להצביע בחפץ-לב, כמות מכובדת של פעמים ... בתמימותי חשבתי, שאם רק אשכנע מספיק אנשים להצביע נכון, אוכל לקדם את המדיניות שאני מאמין בה. חשבתי שאם רק אצליח להשיג את הרוב הנדרש בכנסת, נציגיי יוכלו לפעול ולקדם את הדברים בהם אני דוגל, כתב אביתר כהן. מסתבר, ששכחו לספר לי ששדה ההכרעה האמיתי של סוגיות הליבה של החברה הישראלית הוא בית המשפט. בתמימותי ... חשבתי שבתי-המשפט בכלל ובית המשפט העליון בפרט, אמונים על יישום החוק ופירושו. כמו בכל מדינה דמוקרטית. אך במהרה התחוור לי כי בישראל הומצאה שיטה חדשה. שיטה בה הצבעה בקלפי היא משחק ילדים נחמד בו אנו משחקים כל כמה שנים. משחק בו מותר לנו לצבוע, אבל רק את הציורים אותם קיבלנו מראש. משחק בו אנו משחקים בדמוקרטיה, אבל רק עד שבית המשפט סבור שהגזמנו".

בעניין הזה הוסיף קצין חי"ר אלמוני בצבא הקבע במכתב לאראל סג"ל: "למדנו פה שיעור גדול וזה גם חשוב להוריד את המסכות, נשף המסכות נגמר, במדינה ישראל יש מלכים ומשרתים. הריבון הוא חלש, הפתק שלכם שווה לתחת, אבל כל זה לא אומר 'בואו נצא ונהרוס את מה שיש ונחריב את המדינה".

"לא, לא, לא, רבותיי. אני היום קורא לצד השני, אם אתם רוצים לדרוך עלינו, תזכרו, אנחנו לא קונוסים, זה חמור מאוד אם תמעכו את המחנה שלנו", פנה למפגינים, והוסיף: "פה צריכה להיות אחריות גם של הפקידים הבכירים, כולל של השופטת חיות. הִדלקת פה אירוע, עכשיו תורך לכבות אותו, במיוחד אם הרפורמה מוקפאת".

אגרוף קטלני בעיתוי נהדר

זיכוי רומן זדורוב במשפט חוזר מחמת הספק, אחרי שישב כשש-עשרה שנה בכלא, הנו אגרוף נוק-אאוט קטלני בעיתוי נהדר בפרצופן של הפרקליטות ושל מערכת המשפט; ועוד יותר חמור - עוד כתם שחור ענק ומכוער על דמותו של שי ניצן, שעשה בכל מאודו לעוות את הצדק במשפט זדורוב.

זיכוי זדורוב מזכיר לי את זיכוי עמוס ברנס, אחרי שעונה על-ידי שוטרים וקציני משטרה בחקירתו ואחרי שישב יותר מעשרים שנה בכלא על שכביכול רצח את רחל הלר. הוא מזכיר לי גם כיצד תפר שב"כ תיק לקצין הדרוזי עיזאת נפסו, שבמהלך חקירתו עונה בידי חוקרי שב"כ בראשות יוסי גינוסר.

ברצח הלר וברצח תאיר ראדה התוצאה של מחדלי המשטרה והפרקליטות איומה: הרוצחים מסתובבים חופשי, ומגחכים, ואנשים (אולי לא-תמימים במיוחד) שילמו מחיר מאוד יקר באושרם וברווחתם.

התגובה הציבורית לזיכוי זדורוב מדהימה, ומאוששת את מה שידוע מזמן: מערכת הצדק כביכול - הפרקליטות ובתי-המשפט בישראל - נהנית מאמון נמוך במיוחד של הציבור, ובצדק.

בתי-הסוהר מלאים באסירים, שיושבים בהם על לא-עוול בכפם, אמר לי בסוף שנות השבעים קצין בשירות בתי-הסוהר בתום הרצאתי בפני קבוצת קצינים בשב"ס. חלקם - משום שנפלו קרבן לתעלולי חוקריהם במשטרה, וחלקם משום שהיו עניים מדי, או תמימים מדי, מכדי לשכור עורך-דין אסרטיבי, שימנע את הפללתם לשווא.

ח"כ עו"ד טלי גוטליב הטיחה זאת כעת. מאז שנות השבעים הוחמר המצב, לדעתי, כיוון שהפרקליטות שואפת למאה אחוזים הרשעות, ובדרכה רומסת את זכויות החשודים, את החוק ואת הצדק - גם באמצעות עסקות טיעון מופרכות. זדורוב קלקל לשי ניצן ולפרקליטות את הציון הנפלא שרצו להשיג ונועד להתכנס למאה אחוזים הרשעות. לא אתפלא אם ינסו לנקום בו על כך. הם עשו זאת לברנס כשהתדיינו עמו על הפיצויים, שיקבל בגין מאסרו. בכל מקרה, הפרקליטות הודיעה, שהיא מעיינת באפשרות לערער על הזיכוי. כלומר, למרות החגיגות המוצדקות, טרם הסתיים האורדיל המשפטי של זדורוב, והאמדן של שמונה מיליוני שקלים שיקבל כפיצויים על מאסרו, ישגע את הפרקליטות ואת המשטרה, וידרבנן להתעמר בו עוד ועוד.

פרס ישראל (1)

יוסי לוי יקבל, לשמחתי, את פרס ישראל בזמר העברי - אם המתמרדים ירשו לקיים את הטקס במוצאי יום העצמאות. יוסי לוי - למי שאינם יודעים - הוא הזמר הוותיק והידוע דקלון. איני חובב גדול של מוזיקה ישראלית ולא של מה שנקרא מוזיקה ים-תיכונית. בעיניי, רמת המוזיקה ורמת המלים ברוב השירים בשתי הסוּגוֹת (ז'אנרים) מתחת לגובה הברך, קרוב מאוד לקרסול.

את דקלון אני אוהב לשמוע - גם בדיבורים - ואני מרוצה מאוד מהחלטת ועדת הפרס. "דקלון, זמר ישראלי, מבכירי הזמר העברי בישראל", הגדירו דוד פרץ. הייתי מצטער מאוד לו זכה ארצי בפרס ישראל. פעם אמרתי לתלמידיי, שלו למד ארצי באוניברסיטה סמסטר אחד מלים ולא סמסטר אחד משפטים - ייתכן, שיכולנו להבין את מה שהוא כותב.

הענקת פרס ישראל לדקלון כאילוץ - ברירה שנייה - בלבד מכעיסה, ומעידה גם היא על היחס המפלה - סלחו לי על המלים העדינות, שאינן במקומן - של הממסד הישראלי לתרבות מי שאינם אשכנזים, למרות שאביהו מדינה זכה בפרס הזה בשנה שעברה.

פרס ישראל (2)

סאגה אחרת לחלוטין התרחשה בוועדה לפרס ישראל בספורט. הוועדה לא הגיעה להסכמה פה-אחד, כנדרש בתקנון הפרס; ולכן, לא יוענק הפרס השנה. סלע המחלוקת היה הכדורגלן אלי אוחנה.

כמי שהיה בנעוריו ספורטאי, לדעתי, זו חרפה. ספורט הנו נדבך חשוב בתרבות, ויכול לשמש משקל-נגד לגיבורי התרבות הנלוזה, שמציפה אותנו ואת הנוער במיוחד.

פרס ישראל (3)

כל מיני צדקנים הודיעו, כי הם מהרהרים באפשרות להחזיר את פרס ישראל, שזכו בו. מישהו, שבעוונותיי שכחתי את שמו, צייץ בטוויטר, כי לא די בהחזרת תעודת הקלף, אלא יחד עמה ראוי שהמחזירים יצרפו את סכום הפרס מוצמד כיאות.

פרס ישראל היה תמיד פריבילגיה של שכבה מיוחסת, שהפריסה לחבריה פרסים, והתעלמה כמעט לחלוטין ממי שאינם מאנשי שלומה. עיינו בפרס ישראל, שהוענק לאפרים קישון על מפעל חיים, ולא בספרות עברית ולא בקולנוע; בשלילת הפרס מהעיתונאי שמואל שניצר; במתן הפרס לעודד קוטלר ועוד כהנה וכהנה.

התעמרות

לאחר שנתיים של טרטורים, זיכה בית משפט השלום לנוער בירושלים נער, שהואשם ביידוי אבנים על ניידת משטרה - בגלל עדות מפוקפקת של פקח עירוני. הנער נעצר בהפגנות המחאה על מותו של אהוביה סנדק. לאחר מאבק שניהל עורך-הדין משה פולסקי מארגון "חוננו" זוכה הנער מהאישומים נגדו.

עו"ד פולסקי הוכיח בבית המשפט, כי עדות הפקח רצופה בסתירות רבות. הפקח טען, כי זיהה בוודאות, שהנער יידה אבנים על ניידת המשטרה, ולכן, עצר אותו בתום מרדף. עו"ד פולסקי הציג לבית המשפט סרטון ממצלמת אבטחה, שתיעדה את האירוע, המוכיחה כי גרסת הפקח לאירוע ותפיסתו את האירוע אינם תואמים למה שהתרחש בפועל בשטח. עו"ד פולסקי אף הציג בפני בית המשפט את הסתירות הפנימיות בעדות הפקח, ואת חוסר ההיגיון בדבריו, כמו גם את הסתירות בדברי הפקח ביחס לזיהוי הבגדים שלבש החשוד, ואיכות הזיהוי של פריטי הלבוש שלבש. כאמור, בית המשפט החליט לזכות את הנער מהאישומים נגדו.

כל הדברים הללו הוצגו בפני פרקליטות מחוז ירושלים לפני ההחלטה להעמיד את הנער לדין, ולמרות זאת, הואשם הנער בכתב אישום חמור, וכעבור שנתיים זיכה בית המשפט אותו. אוף, עו"ד פולסקי קלקל לפרקליטות את הרקורד הכמעט-מושלם שלה בהרשעות, וחשף שוב את סגנון עבודתה הקלוקל.

רק אמת

בטקס כניסת תא"ל דניאל הגרי לתפקיד דובר צה"ל חגגה המחויבות לאמת. תא"ל הגרי ותא"ל רן כוכב (רנכּוֹ), הדובר הקודם, דיברו רמה על מחויבות חטיבת דובר צה"ל לאמת.

אלוף עודד בסיוק, ראש אגף המבצעים (הממונה על דובר צה"ל), הצטרף לחגיגת האמת באומרו לתא"ל כוכב, "רנכו, הובלת את המערך בשנתיים האחרונות ועמדת איתן בדרך מאתגרת זו, במקצועיות במסירות ובאחריות, שמרת על ייחודו, תפקידו ואמינותו של דובר צה"ל. אחת ממשימותיו המרכזיות של דובר צה"ל הוא שימור אמון הציבור בצבא. אמון זה סופג טלטלות וחבטות לא פשוטות, לעתים מסוכנות...".

לפחות, לגבי תא"ל כוכב - שהצהיר, "דיברנו אמת ודיבררנו אמת" - המרחק בין אמר לעשה הוא ת"ק פרסה. יתר על כן, בשנים האחרונות התברר כי דובר צה"ל אינו מדייק, בלשון המעטה, בדיווחיו על הנעשה ביהודה ובשומרון, ודיווחיו מוטים פוליטית, ונסמכים לעתים קרובות על מקורות ערביים. אלוף (מיל') יצחק בריק טוען, כי פרסומי דובר צה"ל שקריים. ואלו אינן ההשגות היחידות בשנים האחרונות על אמינות דובר צה"ל.