אם תבדקו באופן אקראי מהי מילת החיפוש הנפוצה ביותר בתחום הנדל"ן בכלל ושוק הדיור בפרט במהלך שני העשורים האחרונים, סברי להניח שהמילה "העדר היצע" תופיע אינספור פעמים. ואכן, בעיית הבעיות של שוק הדיור, ובמיוחד החל משנת 2007, כאשר רמות המחירים החלו לזנק, הייתה ועודנה העדר היצע. ולמרות זאת, במהלך כל אותן שנים ארוכות שחלפו, ההיצע עלה רק במעט, שעה שהביקושים גדלו פי כמה וכמה.
אולם, וזה אולם גדול, מסיבות ממש לא מובנות, שלא לומר הזויות, איש ממקבלי ההחלטות בכל ממשלות ישראל, כולל סדרה ארוכה של שרי שיכון, לא טרח לבדוק מהו הגורם המרכזי בעובדה שההיצע כמעט ואינו גדל, מה שכמובן השפיע על תדלוק רמות המחירים בשיעור של כ-150 אחוזים מאז 2007.
ובכן, עוד בשנת 2003, כלומר לפני 20 שנה, החליטה המועצה הארצית לתכנון ובנייה שיש להגדיל משמעותית את כושר הייצור של חומרי בנייה בישראל, העומד על כ-5-4 מיליון טונות לשנה, ומתמקד ברובו הגדול במחצבת גולני שבגליל, הסמוכה לצומת הקרויה באותו השם. מטרת ההחלטה הייתה ברורה: גם לאפשר הגדלה משמעותית של ההיצע, ובמיוחד לאור התחזיות שהיו ועודן לגבי הגידול הדרמטי הצפוי באוכלוסיית מדינת ישראל. מרכיב חשוב נוסף בהחלטה זו, היה הרצון להישען הרבה פחות על חומרי בנייה מיובאים יקרים.
מה שקרה מאז הינו לטעמי אחד המחדלים הגדולים, אם לא הגדול ביותר, בשוק הדיור. למרות החלטה חשובה זו, של הסמכות הגבוהה ביותר בתחום הנדל"ן, לא נעשה דבר וחצי דבר על-מנת להרחיב את פוטנציאל הייצור של מחצבת גולני. אדרבה: התלות בחומרי בנייה מיובאים רק הלכה וגדלה משנה לשנה, לית מאן דפליג ההתייקרות הדרמטית של אותם חומרים, ובמיוחד בשנים האחרונות של מגיפת הקורונה ומלחמת רוסיה אוקראינה, עובדה שהביאה לזינוק ללא תקדים בתשומות הבנייה.
משמע, אי-יישום ההחלטה מלפני 20 שנה, הביאה בו-זמנית גם לייקור דרמטי של חומרי הבנייה, עובדה שהשפיעה במישרין על עלות הפרויקטים ועל מחיר הדיור. יתרה מכך: אין צל של ספק שעובדה זו היוותה גורם מרכזי בקושי של מקבלי ההחלטות להגדיל את היצע הדיור.
ואם ב-2003, שעה שהתקבלה ההחלטה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, התגוררו במדינת ישראל כ-6 מיליון תושבים והיה צורך אז בכ-40 אלף התחלות בנייה לשנה, הרי שכיום אנו כבר נושקים למספר הקסם 10 מיליון ונזקקים לכל הפחות ל-120 אלף התחלות בנייה לשנה.
ועל-פי כל התחזיות, לפיהן האוכלוסייה אצלנו תוכפל ל-18 ממיליון, נצטרך מן הסתם או טו טו מספר בלתי נתפס של 200 אלף התחלות בנייה לשנה לפחות. ברור כי כל עוד מקבלי ההחלטות אצלנו אינם "מזיזים את הגבינה" להיכן שהיא צריכה להיות, נעמוד בפני שוקת שבורה. כל זה בנוסף למחסור בקרקעות מאושרות עם תב"ע בתוקף לבניה, מחסור חמור בידיים עובדות וביורוקרטיה אין סופית שהיא מחלה ממארת...!
בימים אלה דנה וועדת הכספים בנושא, ולא בפעם הראשונה. נקווה כי הפעם, לשם שינוי, לא נמשיך לחפש את האור מתחת לפנס כשנציין שוב שווב את בעיית העדר ההיצע. אשרי המאמין...
