ישראל, אירן והגרעין

צבא ההגנה לישראל

לשמו של צבאנו מספר סיבות. ראשית ישראל באה להבהיר כי פָּנֶיהָ לשלום וצבאה מיועד להגנה ולא לכיבושים ולתקיפת שכנינו. גם אין ספק שחשוב היה לדוד בן-גוריון ששמו של ארגון המחתרת הגדול שהיה כפוף לו, "ההגנה", יונצח בשמו של הצבא המאוחד, לאחר שפירק את האצ"ל והלח"י. לדעתנו אפשר בהחלט לשנות את שם הצבא ל"צבא ישראל" או ל"צבא מדינת ישראל". יצוין כי למרות שמו הצבא ידע היטב גם לתקוף בשעת הצורך, כמו במבצע סיני, במלחמת ששת הימים ובמלחמות לבנון. אִמְרָה ידועה היא ש"ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה", ומכל מקום אחד מעקרונות הלחימה של צה"ל הוא להעביר את הלחימה לשטח האויב, והסיבה ברורה: שדה הקרב מותיר הרס נורא בשטח ומדינת ישראל הבנויה לָאוֹרֶךְ כל לחימה בשטחה, ובעיקר "במותניים הצרות" בשרון, באזור נתניה [רק 14 ק"מ מהגבול לַיָּם לפני ששת הימים] תביא לפיצול או לניתוק מלא או חלקי של המדינה.

אלא שֶׁמִּזֶּה שנים צה"ל מנהל בעיקר מלחמת הגנה לא מוצלחת במיוחד: צה"ל התקשה למדי במבצעים בעזה, לרבות במבצע האחרון מול כנופית הג'יהאד המוסלמי וגם מולו ספגה ישראל מאות טילים. למרות הקמת פיקוד העורף עדיין המיגון רחוק משלמות, לרבות בעוטף עזה ובצפון. עדיין מטרות מפתח מסוכנות כמו אסדת כריש, מֵכַלֵי גז, אמוניה [שרוקן בינתיים אך במקומו קיים יבוא באוניות] וכימיקלים מסוכנים אחרים במפרץ חיפה אינם ממוגנים ומצויים בטווח נשק שבידי חיזבאללה וחמאס. וכך נמלי האוויר והים.

פירוז ושיקום רצועת עזה

ישראל טרם גיבשה מדיניות לגבי השלטון בעזה וביו"ש ומהססת מאוד להכות בעזה. אכן יש להימנע, ככל הניתן, מפגיעה באזרחים אך זה מכבר באה עת להזהיר את תושבי עזה ולבנון שעליהם להתרחק ממצבורי רקטות, אמל"ח ותעשיות הנשק וכי הנותר לידם מסכן את חייו. לדעתנו אין מקום לכבוש את עזה, או להכניס אליה כוחות יבשתיים. יתרון ישראל בשליטתה באוויר ובים ובהתקפה הבאה מצד האויב יש להשמיד את כל מצבורי האמל"ח, ובעיקר מצבורי טילים ובתי-מלאכה ליצור נשק וחומרי-נפץ בקנה מידה גדול בהרבה מהמכה שהונחתה בג'יהאד במבצע מגן וחץ. כיום לא נראה באופק שלום עם הרשות ועם חמאס. ישראל חייבת להביא במבצע אווירי רחב ובשימוש בכל האמצעים הנחוצים למצב שעזה תהא מפורזת וכך יו"ש. רק כך יימצא פתרון חלקי להקמת שלטון עצמי פלשתיני. אין טעם להביא לנפילת לוחמים בכיבוש זמני של עזה על-מנת לפנותה כעבור זמן קצר.

הנכון הוא שכבר היינו על-סף מצב כזה עד שנחתמו הסכמי אוסלו וערפאת עם גדודיו החמושים חזרו מטוניסיה לא"י. אם יושג פירוז אפשר וניתן יְהֵא להגיע להסכם עם מִצְרַיִם על החכרה ארוכת טווח של שטח גדול בין עזה לאל-עריש שיאפשר לעזתים הקמת מפעלים וחקלאות מדברית ויקל על הצפיפות הקשה ברצועה. המימון יושג מהאו"ם, מהאיחוד האירופי, ממדינות ערב העשירות, מארה"ב ומישראל. אפשר שהריבונות בשטח זה תישאר לַמִּצְרִים שיקבלו סיוע כספי נרחב ויקפידו על פירוזו של שטח זה. מצרים תוכל לפתח בשטח תעשיה ותיירות שיכניסו כסף רב לקופתה הריקה. הפיקוח הביטחוני מפני התחמשות חוזרת צריך להשאר בידי ישראל. כן, ברור לנו שאלו חלומות באספמיה אולם יש לפעול בכוון זה. כבר היו חלומות שהתגשמו.

הסכנה האירנית

שלטון הָאַיָּטוּלוֹת באירן מאיים ללא הרף בהשמדת ישראל, ולמרות גילויי מֶרִי מַפַּלְתּוֹ של שלטון זה לא נראית קרובה. אירן קרובה מאוד ליצור פצצה גרעינית וטילי שילוח. אכן אין לנו כל רצון לפגוע באוכלוסייה האירנית אולם הסכנה הגרעינית הולכת ומתקרבת בצעדי ענק. ארה"ב נטשה למדי את המזרח התיכון ולמרות התנגדותה הַכֵּנָה לנשק גרעיני בידי אירן אינה מראה סימנים לצעדים צבאיים לעצירת החימוש האירני הזה. גם סעודיה ומצרים, יריבותיה הקלאסיות של אירן, מהססות בבחירת עמדתן ומנסות להפחית את היריבות עם אירן וספק רב אם תצטרפנה למלחמה אפשרית מול אירן. כיום סעודיה עצמה החלה בגישושים מול המעצמות להצטיידות בכור גרעיני משלה, ועם כל יציבותו של משטר המלוכה שם עלולה לבוא מהפכה שתעביר את השלטון למהפכנים כפי שאירע בזמנו במצרים ואח"כ באירן וכל נשק גרעיני כזה עלול ליפול לשלטון מסוכן ובלתי צפוי נוסח קוריאה הצפונית או האייטולות באירן.

בכל מלחמה הצד המכה ראשון, ובעיקר בהפתעה, רוכש יתרון עצום, כפי שצה"ל רכש עם ההתקפה על שדות התעופה הצבאיים של מצרים וסוריה בששת הימים, וכפי שישראל נפגעה בהפתעה ביום כיפור, למרות שרה"מ ושר הביטחון ולמעשה כל הצמרת הביטחונית ידעו שהתקפה כזו תבוא ועל דדו, הרמטכ"ל, נאסר להכות מכה קדימה ואפילו לגייס די כוחות מילואים. חיל-האוויר הוכה קשות בטילים הסובייטים שסופקו [ואף אוישו ככל הידוע בלוחמיהם]. המצרים חצו את התעלה בקלילות יחסית ואלמלא גבורתם [וחייהם!] של שריונאים, טייסים ולוחמים אחרים בצפון הסורים כמעט הגיעו לכנרת וחצו אל מערב הירדן.

אסור לנו לאפשר לאירנים ובני בריתם להפתיענו ולהכות ראשונה. מכה כזו עלולה, חלילה, להביא למפלתנו. יש המנסים להפיג את תחושת הסכנה מפני מכה ראשונה כזו בהצביעם על "המכה השנייה" שנוכל להכות באירנים, כמו מצוללת המשייטת בימים. זו גישה פסולה ומסוכנת מאין כמוה: אם במכה האירנית הראשונה יפגעו מאגרי נשק יום הדין, ככל שיש לנו כאלה, או מרכזי השליטה ובסיסי חיל-האוויר ייקשה עלינו להתאושש, אם בכלל. מה גם שנהיה צפויים לירי טילים מתמשך מלבנון, סוריה ועזה ואולי אף להתקוממות ביו"ש וגם בנקודות מסוימות בישראל.

אכן לא פשוט וקל להחליט על יציאה למלחמה או למתן מכה מקדימה. קשה לקבוע את המועד הנכון, את עוצמת המכה הראשונה, ולהיות מוכן למכת נגד ולסנקציות מצד ארה"ב - ככל שלא תהא שותפה לקרב - שותפות הנראית כרגע רחוקה, וכן ליריבות רוסית [בעיקר ככל שתחזיק עדיין בסיסים, נמל וחיל מצב בסוריה], אלא שהרושם הוא שמלחמה כזו תהא, או שהיא כבר כורח. מכה מקדימה כזו חשוב שתהא בטרם יהא נשק גרעיני בידי אירן, נשק שישנה את המצב לרעה גדולה. יש לקוות שתוך מהומת שינוי המשטר, יוקר המחיה והדיור, התקציבים לאברכי הישיבות ושאר הַמַּדְוִים יש מישהו החושב על שאלות אלה שבתשובות להן תלויים חיינו ועתידנו.