נשיאה ודעה קדומה

העניין של הרפורמה המשפטית עתיד להידון בבית המשפט העליון בהרכב מלא של 15 שופטי בית המשפט העליון בראשות הנשיאה אסתר חיות. נשמעו קולות שיש לפסול את הנשיאה מלדון בנושא, מאחר שבשעה שעלה העניין לדיון ציבורי בעניין הרפורמה המשפטית, היא יצאה בהצהרה תקשורתית תקיפה שלילית מאוד נגד הרפורמה המשפטית - ואז יוצא שכבר יש לה דעה קדומה ואין אפשרות שהיא תשתתף בדיון כי זה דיון שבשבילה הוא מיותר, כי יש לה כבר דעה נחרצת בעניין. האמנם יש מקום לטיעון כזה?

התשובה: לא רק שיש מקום לטיעון זה, אלא אפילו ליותר מכך. הדיון כבר נפגם מיסודו. נסביר במה דברים אמורים.

בהלכה קיימת רגישות גדולה מאוד להבעת דעתו של הדיין הגדול לפני הדיינים היותר צעירים או הפחות מנוסים.

נאמר בהלכה שבדיני ממונות יכול הדיין הגדול להקים ולהביע את דעתו בדיון - בזמן שמתייעצים לפני ההכרעה עוד לפני שהדין הצעיר ממנו יביע את דעתו. אבל בדיני נפשות נאמר שצריך קודם כל לשמוע את הקטנים, דהיינו את הצעירים - את הפחות מנוסים לפני ששומעים את הגדול, משום שאם הגדול יאמר את דעתו אזי יש אולי השפעה על יתר השופטים - על יתר הדיינים וכבר לא יאמרו את דעתם האמיתית, כי הם חוששים לומר דבר שונה מאשר הדעה של הדיין הגדול.

כלומר, מדובר בהליך משפטי רגיל, שנעשה כדת וכהלכה והדיינים דנים בינם לבין עצמם כדי לדעת מה תהיה הכרעה. ואפילו במקרה כזה, ההלכה מקפידה שבעניינים מאוד רציניים כמו דיני נפשות, אין שומעים את הגדול תחילה אלא את הקטן כדי שיהיה לצעיר והשופט הפחות מנוסה, הפחות בעל בהיררכיה יהיה לו את האומץ לומר את הדברים כדי שהדברים יישמעו וידונו בהם ואילו אם הגדול יפתח בדעתו, אז תהיה התבטלות עלולה להיות התבטלות של דיינים יותר צעירים ומנוסים ואז לא יעזו לומר את דבריהם ולא תוכל האמת להתברר כדת וכהלכה.

נמצאנו למדים, שכך נכון בעניינים כבדי משקל (ועובדה היא שהנושא של הרפורמה המשפטית גורם לסערה גדולה מאוד וכמעט לפילוג בקרב האומה ועדיין הרוחות סוערות מי מהם באמת ומי בצורה מלאכותית, ויש מהומה גדולה מאוד מאוד בעניין הזה). זו לא רק שזו בעיה של הנשיאה שכבר הביעה את דעתה בצורה נחרצת עוד בטרם קיום הליך משפטי, הבעיה היא כמה דבריה עלולים להשפיע על הללו שהם בדרגה ממנה והם ישבו בדיון.

לכן במציאות זאת, אין פה רק בעיה שלה אם היא צריכה לפסול את עצמה מלדון. יש פה בעיה בעצם הדיון עצמו.

כל זאת כשאינני מתייחס בשאלה אם יש בכלל סמכות לדון בענייני חוק יסוד. זו בעיה בפני עצמה שנרחיב עליה בפעם אחרת במסגרת ההלכה היומית לאור המשפט העברי.