סיפורו של קולנוע אדיסון

אחד מבתי הקולנוע המיתולוגיים בירושלים היה קולנוע אדיסון ששכן ברחוב ישעיהו 14 פינת רחוב בליליוס בשכונת זיכרון משה. הוא נבנה על-ידי מ. י מזרחי ובניו בשנת 1932 בתכנונם של האדריכלים דן ורפאל בן-דור. היה זה בית הקולנוע השלישי שהוקם בירושלים לאחר "קולנוע ציון" ו"קולנוע עדן". באולם היו כ-1,200 מקומות ישיבה והוא שימש גם להצגות תיאטרון קונצרטים וכן לכינוסים.

הבניין נבנה מקירות אבן בבנייה קלה, היה מרשים ומפואר יחסית בהשוואה לבתי הקולנוע האחרים בעיר והיה הראשון בירושלים שהפעיל מיזוג אוויר מרכזי. אולם הקולנוע היה רחב ידיים עם יציע ובעל תקרה גבוהה ועוטר בווילונות קטיפה. בבנייתו השתתפה קבוצת חלוצים, אנשי העלייה השלישית שהתגוררו בקומונה בשכונת בית הכרם בירושלים. חברי הקומונה למדו את מלאכת הבנייה אצל בנאים ערבים והשתתפו אחר כך בבניית כמה מבני ציבור בעיר.

מעל חזית הכניסה לבית הקולנוע נקבע לוח אבן המציין את שם בוני הבית ואת שנת הבנייה: "התיאטרון נבנה על-ידי מ’ י’ מזרחי ובניו תרצ"ב.

"זמן רב שלא ראתה הבירה ברק ופאר כאלה"

בית הקולנוע נחנך ב-5 בינואר 1932, בנוכחות מר יאנג מזכיר ממשלת ארץ ישראל וד"ר חיים ארלוזורוב מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות. בטקס הפתיחה נאם איתמר בן-אב"י ובוצעה האורטוריה "אליהו" על-ידי מקהלה ותזמורת בניצוחו של המוסיקאי והמנצח פורדהאוז בן-ציסי (נתן). וכך כתב עיתון דואר היום (7.1.32) על טקס פתיחת "אדיסון": "הפתיחה החגיגית של תיאטרון אדיסון בירושלים הצליחה עד מאד. זה זמן רב שלא ראתה הבירה ברק ופאר כאלה. לפני הבניין הנהדר שב'זיכרון משה' עמדו שורה ארוכה של מכוניות וכל העיר לבשה חג".

נקרא על שם הממציא תומאס אדיסון

שמו של בית הקולנוע ניתן לו על שם הממציא תומאס אלווה אדיסון, ממציא ואיש עסקים שהיה ממייסדיה הבולטים של תעשיית הקולנוע בתחילת המאה ה-20 ונפטר כחודשיים לפני פתיחת בית הקולנוע. וכך נכתב על בחירת השם אדיסון בעיתון "דואר היום" בגיליונו מיום 12 בנובמבר 1931: "אתמול בבוקר נתאספו בטרקליני הפלשתין-ביוליטין, על-פי הזמנת בעלי ומנהלי הקולנוע ההולך ונבנה ברחוב "זיכרון משה", הדוקטור ר. בן דור, האדונים אגרונסקי, בר דרורא, אורי קיסרי ומ. פרידנברג, לדון בשאלת השם של התיאטרון החדש. היו נוכחים גם מר מזרחי, בעל המקום, מר זינגר המנהל הראשי והאדריכל דן בן דור, אדריכל הבניין.

הנאספים עיינו במאות הצעות שנשלחו להנהלת הקולנוע ודנו על דבר השם המתאים ביותר ... והחליטו לבסוף כי השם "אדיסון" יהלום עד מאוד את בית השעשועים החדש שיהיה ראשון בנוחיותו ובשכלוליו בארצנו. אדיסון, הממציא הגאוני שנפטר בשיבה טובה לפני שבועות אחדים, היה מענקי הרוח השייכים לאנושיות כולה. ורצוי היה שגם ארץ ישראל תציג מצבה נאה לזכרו, ואין לך מצבה יותר נאה ויותר מתאימה מאשר קריאת שמו על קולנוע, שהוא הניח את יסודותיו על-ידי המצאותיו".

בית התיאטרון המרכזי של העיר

כבר משנותיו הראשונות, קנה לו קולנוע אדיסון מעמד מכובד של בית תרבות מפואר ויוקרתי. הוא כונה בעיתונות לעיתים גם בשם "תיאטרון אדיסון" והיה למעשה בית התיאטרון הראשי של העיר. מלבד הקרנת סרטים ממיטב הקלסיקה של הקולנוע שימש הבניין גם להצגות תיאטרון וקונצרטים, נשפים, אופרות, מופעי חזנות ומופעי מוזיקת פולקלור. בימתו הגדולה ורחבת הידיים של קולנוע אדיסון אפשרה קיום אירועים מסוג הצגות וקונצרטים רבי משתתפים. כמובן הכל יחסי.

בשנות ה-30 נערכו כאן קונצרטים בהשתתפות התזמורת הפילהרמונית (הסימפונית) הארץ ישראלית ותזמורות יוקרתיות נוספות בניצוחם ובהשתתפותם של גדולי המנצחים והנגנים ובהם: המנצח ארתורו טוסקניני, והכנרים: ברוניסלב הוברמן, יאשה חפץ ויהודי מנוחין.

ב-21 ביוני 1933 היה אמור להופיע על בימת אדיסון מלך החזנים יוסל'ה רוזנבלט ואף נמכרו כרטיסים למופע, אולם שלושה ימים לפני המופע ב-18 ביוני בעת שהשתתף בצילום סרט תיעודי שנקרא 'חלום עמי' בארץ לקה בליבו ומת והוא בן 51 בלבד.

אמנים בינלאומיים על בימת אדיסון

בתחילת שנות ה-30 הופיעה ב"אדיסון" הזמרת המצרייה הנודעת אום כלתום. התכונה וההתרגשות לקראת המופע הייתה רבה. האולם היה מלא עד אפס מקום. מספרים כי בשורות הראשונות ישבו כמה מהרבנים הספרדים בעיר, ואפילו השתתפו בשירה... מי שמע אז על "קול באשה ערווה". העיר רגשה גם כאשר הופיעו ב"אדיסון" מספר שנים לאחר מכן, הזמר הנודע פריד אל אטרש ותזמורתו בליווי הרקדנית תחיה קארקא.

רבים מהאמנים הבינלאומיים שהופיעו בארץ הופיעו גם ב"אדיסון" ובהם: השחקנית והזמרת מרלן דיטריך, הקומיקאי היהודי דני קיי, זמרת השאנסונים ז'ולייט גרקו, אליל שנות השישים הזמר קליף ריצארד עם להקת הצלליות. זמר ונגן הג'אז לואי ארמסטרונג, אמן הג’אז ליונל המפטון, ה"קומפניון דה לה שנסון, ועוד רבים וטובים והרשימה ארוכה ורבה.

כמובן גם אמנים ישראלים רבים הופיעו על בימת אדיסון ובהם הצ'יזבטרון, צביקה פיק, יהורם גאון, בני ברמן ועוד רבים.

מיטב התיאטראות בארץ הציגו על בימת "אדיסון את הצגותיהם: "הבימה" הציג כאן את: "הדיבוק", "מירלה אפרת", "המלט", "היהודי הנצחי", "אותלו" ועוד. תיאטרון אוהל הציג באולם אדיסון את "הכתובה" את "החייל האמיץ שווייק" מירנדולינה ועוד ותיאטרון הקאמרי הציג כאן את הנפש הטובה מסצואן ופונדק הרוחות. בנוסף נערכו על בימת "אדיסון" מופעי, אופרה, קרקס ומחול.

עצרות -עם, נשפים וכינוסים פוליטיים

מלבד סרטים, הצגות תיאטרון וקונצרטים נערכו באדיסון גם כינוסים ואסיפות ובהם לא מעט כינוסים פוליטיים. כך למשל, ביוני 1932 נערכה ב"אדיסון" חגיגת יום ה-50 לתנועת "חיבת ציון" בהשתתפות מנחם אוסישקין, מאיר דיזנגוף, דוד לבונטין ד"ר ליאון מצקין, יצחק אלישר ונכבדים נוספים. ב-29 בדצמבר 1932 נערך כאן אירוע לזכרו של אליעזר בן יהודה מחיה השפה העברית בהשתתפות המנהיג הציוני ויו"ר קק"ל מנחם אוסישקין.

במרס 1935 נערך ב"אדיסון" נשף חגיגי "לציון 30 שנה למקהלת 'שירת ישראל' ובו הופיעו החזן העולמי זבולון קוורטין, הזמר והמלחין שלמה וייספיש והחזן הצעיר נתן אדלר. בספטמבר 1935 נערכה ב"ימים הנוראים" באולם קולנוע אדיסון תפילת ראש השנה על-ידי "הטנור הידוע יוסף אמדורסקי עם להקת ליווי מסודרת".

ביוני 1936 נערכה באולם אדיסון אזכרה לחיים ארלוזורוב במלאת 3 שנים להירצחו. באירוע השתתף משה שרת ראש המחלקה המדינית של הסוכנות. במאי 1946במלאת שנה אחת לניצחון בעלות הברית, ערך הוועד הלאומי נשף גדול באולם הקולנוע 'אדיסון' בהשתתפות הנציב העליון וראשי הוועד הלאומי.

לאחר קום המדינה עם ההחלטה להעביר את משכן הכנסת מבניין קולנוע קסם בתל אביב לירושלים נשקלה אפשרות להעביר את משכן הכנסת למבנה בית קולנוע אדיסון אולם לבסוף הוחלט להעבירה ל"בית פרומין" ברחוב המלך (קינג) גורג'.

העירייה הציעה שקולנוע אדיסון יהפוך לאולם תיאטרון קבוע בבירה

ב-1950 נערך באדיסון אירוע "יום הילד" מטעם עליית הנוער. בספטמבר 1959 נערכה עצרת עם מטעם מפלגת הציוניים הכלליים בהשתתפות ראשי המפלגה יוסף ספיר ויוסף סרלין, שניהם היו חברי כנסת ושרים בממשלות ישראל. גם מפלגות נוספות קיימו באולם אדיסון עצרות וכינוסים. בשנות ה-50 נערך באולם אדיסון בשבתות בבוקר אירוע "עונג שבת" בהשתתפות אנשי התנועה הרוויזיוניסטית. בין הנואמים בשבתות אלה מנחם בגין ובכירים נוספים של תנועה זו. בשנת 1968 הוצג ב"אדיסון" המחזמר "קזבלן" של גיורא גודיק. באותה שנה הופיעה על בימת "אדיסון" להקת המחול בת שבע.

ב-1963 התנהל משא-ומתן בין עריית ירושלים להנהלת קולנוע אדיסון בדבר הפיכת הקולנוע לאולם תיאטרון קבוע בבירה מעין תיאטרון עירוני. העירייה הציעה שתופסק הקרנת סרטים, תורחב הבמה ויוחלפו המושבים והדבר יעשה בסיוע ובתמיכת העירייה. נציגי העירייה טענו כי התברר כי "בית העם" אינו מתאים להצגות תיאטרון וגם קולנוע אדיסון במצבו הנוכחי אינו מתאים לכך ואין למעשה בירושלים בית תיאטרון מיוחד ועל כן תיאטראות מחוץ לירושלים מתקשים לקיים בירושלים את הצגותיהם.

התנכלות החרדים

בית קולנוע אדיסון שהיה קרוב לשכונות חרדיות בירושלים סבל כבר מפתיחתו לאורך השנים ולמעשה עד סגירתו בשנות ה-90 מהתנכלויות חרדים שמחו לא רק על אי-הצניעות בסרטים ובשל מה שהם כינו "תמונות הזימה" שהופיעו בכרזות שעל קירות בית הקולנוע אלא גם בשל פתיחת קופות הקולנוע זמן מה לפני צאת השבת "תוך חילול שבת קודש". בעלי בתי הקולנוע בירושלים ציון, עדן ואדיסון חתמו בתחילת שנות ה-30 על הסכם עם נציגי אגודת ישראל ורבני ירושלים על אי-חילול שבת בקולנוע ונקבע כי המפר את ההסכם ייקנס ב-300 ל"י. בליל שבת ב-22 באפריל 1933 הופיעה על בימת "אדיסון " להקה ערבית והדבר עורר סערה ציבורית בציבור החרדי שמחא על הפרת ההסכם ו"חילול שבת קודש" .

בתקופת טרום המדינה ובשנותיה הראשונות היה ביקוש רב לכרטיסים לסרטים להצגות ולקונצרטים שנערכו באדיסון ולא פעם השתרכו תורים ארוכים מול הקופות. הנהלת קולנוע אדיסון החליטה לפתוח את קופות הקולנוע לסרטי מוצאי שבת זמן מה לפני צאת השבת, הדבר עורר את רוגזם של החרדים ואלה ערכו הפגנות מחאה מול בית הקולנוע כשהם צועקים 'שאבעס'. מספרים כי מנהיג "נטורי קרתא" הרב עמרם בלוי בעצמו עמד מול הקופות הקולנוע וחסם בגופו אנשים שביקשו לקנות כרטיסים לפני צאת השבת. לא פעם פרצו עימותים מול בית הקולנוע בין תושבים חרדים לבין תושבים שאינם דתיים והדברים הגיעו אף לתגרות ידיים. בית הקולנוע חווה מידי פעם ניפוצי שמשות ונזקים לרכוש בית הקולנוע. הוא אף הוצת מספר פעמים בשנת 1965 ובשנת 1975 ונגרם למקום נזק משמעותי. בחלק גדול מהמקרים לא נתפסו המשחיתים.

ב-1971 נערכו באולם "אדיסון" הופעות של המחזמר שיער בכיכובו של צביקה פיק. הדבר לא מצא חן בעיני החרדים ואלה בהנהגת מנהיג "נטורא קרתא" הרב עמרם בלוי ערכו הפגנת מחאה נגד הצגת "המופע המתועב" בעיר הקודש ירושלים/

רצח בקולנוע

במוצאי שבת 16 במאי 1936 אירע רצח בקולנוע אדיסון בו נרצחו שלושה יהודים. הרצח התרחש בשעה 21:15 לערך, בעת שהקהל יצא מהקולנוע. על-פי עדויות, ערבי שעמד ליד שער היציאה של הקולנוע שמול קפה "פרמונט" ירה באקדח לעבר הקהל חמש יריות. קמה בהלה רבה ורבים השתטחו על הרצפה. שלושת הנרצחים: יצחק ילובסקי (27)הרופא ד"ר צבי שפחובסקי ואלכסנדר פולנסקי (23). הרוצח נמלט.

סופו של בית הקולנוע המיתולוגי

בסוף שנות ה-60 תחילת שנות ה-70 עם כניסת הטלוויזיה לחיינו והופעת ספריות הווידאו בכל פינה, החל קולנוע אדיסון לרדת מגדולתו. גם ההתחרדות הכמעט מוחלטת של האזור ופתיחת מרכזים תרבותיים אלטרנטיביים כמו תיאטרון ירושלים ו"בנייני האומה" תרמו לירידת קרנו ומעמדו של בית הקולנוע היוקרתי.

בבית קולנוע אדיסון הוחל בהקרנת סרטים הודים וטורקיים וכן "סרטי בורקס" והקהל שנהג לפקוד את אדיסון בקביעות בשנים עברו החל להדיר רגליו ממנו.

בשנת 1982 נרכש האולם על-ידי משה דדש, יו"ר ביתר ירושלים המיתולוגי. הוא שיפץ את האולם והחל בהקרנת להיטים קולנועיים קופתיים כמו "גריז", "אי.טי". "שיגעון המוזיקה" אולם גם אלה לא הצליחו להחזיר את קולנוע אדיסון לימיו הטובים ולתהילתו. האזור בו שכן בית הקולנוע אדיסון הפך לחרדי כמעט באופן מוחלט. החרדים לא רצו בית קולנוע בשכונתם הם הגבירו התנכלותם למקום. לא פעם נופצו שמשות בית הקולנוע והושחת ציוד ורכוש השייך לו. ב-1985 היה ניסיון להצית את המקום.

בית הקולנוע הפך לבית מגורי חסידי סאטמר

ב-1994 מכר דדש את המבנה קולנוע אדיסון לחברת א.ר מלונות רותם והיו תוכניות להקים שם מרכז מסחרי רב קומות. ב-1995 בית הקולנוע פסק מלפעול וסגר שעריו ומאז במשך כעשור עמד המבנה שהיה מבתי התרבות המפוארים של ירושלים ריק ונטוש.

לרבים מבני ובנות ירושלים זיכרונות נוסטלגיים מבית הקולנוע. הוא היה חלק מנוף התרבות של העיר. מספרת רחל: הייתי הולכת לראות שם סרטים עם החבר'ה במוצ'ש. עומדים בקור בחוץ לקופה (חלון קטן בצד). האולם היה מרשים ביותר!

גבריאלה מספרת: כסטודנטית בירושלים עוד ראינו באדיסון סרטים... עדיין בתקופה שהיו מעשנים באולם... ואז בסוף הסרט היינו הולכים למאפייה הקרובה - לא זוכרת את שמה - בשכונה החרדית, וקונים לחמניות צמה קטנות חמות...

ב-2004 רכשה חברת "קריית יואל" (ע"ש הרב יואל טייטלבאום האדמו"ר מסאטמר) את מבנה ומתחם בית הקולנוע המיתולוגי על-פי הדיווח בסכום של קרוב ל-5 מיליון דולר. ב-2006 נהרס המבנה ועל חורבותיו נבנה בניין מגורים בן 8-7 קומות עבור קהל חרדי ובנוסף קומת קרקע מסחרית.

בשל ערכו ההיסטורי והאדריכלי ביקשו אנשי המועצה לשימור אתרי מורשת לשמר המבנה ההיסטורי . אולם לבסוף שומר קיר חזית בית הקולנוע בלבד "ועליו לוח אבן בו נכתב "התיאטרון נבנה על-ידי מ’ י’ מזרחי ובניו תרצ"ב - כך חולפת תהילת עולם.