לזכרו של גיבור ישראל

אני אוהבת ללכת לקונצרטים ולא תאמינו, אני אוהבת דווקא לשבת בשורה הראשונה! חברתי, לאה אינגבר, טוענת כנגדי, שאני מחמיצה המון כשאני יושבת כה קרוב, כי איני רואה את כל התזמורת בשלמותה. ואני, מתעקשת לשבת שם, כי אני יכולה להושיט רגליי לכל אורכן, לראות את הסולנים מנגנים כאילו עבורי, להביט בהם מקרוב ולראות את כל העוויות שהם עושים כשהם מגיעים לקטע קשה. אני גם רואה את המבטים בינם לבין המנצח, המאותת במבט עין קצר מתי להשתלב בנגינתם עם חברי התזמורת. בקיצור, תענוג אמיתי!

הפעם הלכנו לקונצרט מ א ד מיוחד, שהתקיים לזכרו של גיבור ישראל ענר אליקים שפירא הי"ד, שהציל שמונה חוגגים בחגיגה ב"רעים" ב-7.10.2023, תוך שהוא משליך חזרה רימונים שהושלכו לתוך המיגונית שהוא וחיילים נוספים תפסו בה מחסה, עד שהרימון האחרון הכריע אותו. שמו של הגיבור הצעיר והאמיץ הזה בן ה-22 היה ידוע לכל ותמונתו פורסמה בכל כלי התקשורת, החל מהעיתונים, הרדיו וכלה בטלוויזיה. סיפרו שהיה בדרגת סמ"ר ולוחם בסיירת עורב נח"ל.

המאסטרו עמוס טלמון, שניצח אותו ערב על התזמורת הסימפונית ירושלים, סיפר לנו עליו: "ענר שפירא היה מוזיקאי ומלחין ואנו גאים לבצע יצירה שכתב והגה. היצירה מוקדשת לירושלים תחת הכותרת 'ג'רוז'. יהיו נוכחים איתנו בביצוע היצירה גם הוריו של ענר". ואכן, נרגשים עלו הוריו על הבמה, חיבקו בחום את המנצח. אמו של ענר הי"ד הגישה לו עציץ עם סחלב לבן יפהפה ואביו הגיש לו ציור עם דמותו של המנצח וציפור פרושת כנפיים. על התמונה היה כתוב: "למאסטרו עמוס טלמון בהוקרה ואהבה ממשפחת שפירא." למראה המחווה, עמד הקהל על רגליו נפעם ומחא כפיים בהתלהבות להוריו של ענר ולמנצח.

שמענו בקונצרט מיוחד זה, את יצירותיו של וולפגנג אמדאוס מוצרט (1791-1756): סימפוניה מספר 41 בדו מז'ור, ק' 551, יופיטר; אלגרו ויווצ'ה; אנדנטה קנטבילה; מנואט: אלגרטו: מולטו אלגרו.

לאחר מכן, שמענו יצירות של שארל גונו (1893-1818): קטעים מתוך הבלט פאוסט; מחול העבדים הנוביים; קלאופטרה והגביע המוזהב; מחול עתיק; המחול של קלאופטרה ועבדיה; מחול העלמות הטרויאניות; מחול המראה; מחול הפרינה; וסיימנו עם שמיעת יצירותיו של קאמי סן-סנס (1921-1835): בכחנליה, וכפי שכינה אותה המנצח: "היצירה הסוחפת מתוך שמשון ודלילה", אופ' 47.

המאסטרו, מנצח!

אבל, זו לא הסיבה היחידה שאני מספרת לכם על הערב המיוחד ומחמם הלב הזה, וזאת משום המנצח! עמוס טלמון הוא איש מיוחד במינו, בעל נפש חמה ולא רק כלפי חברי התזמורת והוריו של ענר היקר, אלא גם כלפי הקהל שאהב אותו ממבט ראשון! היה מקפץ לקול המנגינה תוך כדי ניצוח ונתגלה כאישיות משובבת לב.

המנצח עמוס טלמון הוא המנהל המוזיקלי של הסדרה הסימפונית הגדולה, הרצליה, שהשנה חוגגת את שנתה העשרים! ומארחת תזמורות סימפוניות הידועות כטובות בישראל דוגמת: התזמורת הסימפונית שלנו, בירושלים; התזמורת הסימפונית של ראשון לציון, שכידוע היא גם התזמורת המלווה את האופרה הישראלית, וגם מארחת את התזמורת הסימפונית חיפה.

יריעת הופעותיו של המאסטרו טלמון רחבה כים. מלבד הופעותיו הרבות בישראל הוא נודד ומופיע באולמות הכי יוקרתיים בעולם, כמו בקרנגי הול בניו-יורק, בבית האופרה הרודולפינום בפראג, בעיר האסורה בייג'ין, ברדוטה בברטיסלבה, באולם ג'וזפה ורדי במילאנו, באודיטוריום קונצ'ילציונה ברומא ובעוד מקומות על פני הגלובוס. אמרתי לכם, תקצר היריעה מלתאר את כל המגוון הרחב של התזמורות ברחבי העולם עליהן ניצח, החל מתזמורת הרדיו הצ'כית וכלה בתזמורת אמדאוס בוושינגטון די.סי.

הרפרטואר של המאסטרו כולל יצירות מתקופות שונות וקומפוזיטורים שונים כמו: סימפוניות של היידן, יצירות תזמורתיות ואופרות מאת מוצרט, פואמות מאת סקריאבין, סימפוניות של ברוקנר, אופרות של ורדי ואף יצירות ליטורגיות. המאסטרו טלמון מקרב קהלים חדשים, צעירים יותר לאולמות הקונצרטים וכולל רפרטואר שונה, דוגמת פסקולים מסרטים ותוכניות טלוויזיה שונות ואף כולל את שיריו של אלביס פרסלי, הנותנים tuch רענן ועכשווי לקונצרטים.

בריטון במלוא הטון

מיכאל דיאקוב (1967), היה הזמיר של הערב. גבר נאה בעל קול בריטון עשיר. כתבו עליו שהוא הגיע ממוסקבה, למד אצל פרופ' גריגורייב באקדמיה הרוסית הממלכתית על שם לונצרסקי, ומלמד במוסד זה משנת 2020.

למרות גילו הצעיר יחסית, גם לו יש שובל הופעות בדמות גיבורי אופרה שונים. הוא כבר הופיע כסולן בנובאיה אופרה, האופרה החדשה במוסקבה, וביצע חמישה עשר תפקידים וביניהם: התפקיד הראשי ביבגני אוניגין של צ'ייקובסקי. את תפקיד האח מליטונה בכוחו של גורל (Laforza del destino), אופרה בארבע מערכות מאת ג'וזפה ורדי, ואלפיו באבירות כפרית של מסקאני, ואפילו הופיע כגרמון בלה טרוויאטה ב-2023, והפעם באופרה שלנו בחיפה, בניצוחו של יואל לוי.

כמו-כן, הופיע הבריטון מיכאל דיאקוב כאורח בהפקות אופראיות של תיאטרון הבולשוי, הידוע כאחד מהטובים בעולם, שם ביצע את תפקיד המנדרין בטורנדוט של המלחין ג'אקומו פוצ'יני, את תפקיד מרסל בלה בוהם, גם כן של פוצ'יני, ובעוד אופרות כולל בגרמניה ובמזרח הרחוק, שם הופיע בתפקידים מגוונים. מיכאל משמש כחבר סגל של התיאטרון מאז 2014.

פגישה לא מקרית

בתום הערב, רציתי מאוד לראיין את הוריו של גיבור ישראל סמ"ר ענר אליקים שפירא הי"ד. הייתה זו משימה לא קלה, כי לאחר מחיאות הכפיים הממושכות והמתלהבות למאסטרו המצטיין, לזמר הבריטון הנפלא ולתזמורת הסימפונית הירושלמית המקצועית והמהנה, יצאו האנשים מן האולם למבואה ולא הלכו לביתם, אלא הקיפו בכמה מעגלים את הורי ענר, חיבקו ונישקו אותם באהבה ואמרו: "כמה יפה ומרגש היה הערב". הדמעות שלא יבשו המשיכו לזלוג על לחיי. כ ל כ ך התרגשתי מהסיפור של ענר, מבני המשפחה היקרים ומהקונצרט... הייתי מוצפת ברגשות!

"סבלנות", זו מילה חשובה ביותר, ותודה לאל שלעיתים נתברכתי בה כמו בפעם זו. היה כדאי לחכות בסבלנות שזוג ההורים, שירה ומשה, יתפנה מעט ויספר לי על ענר בנם, הבכור מבין שבעת ילדיהם, גיבור ישראל!

ישבתי עם שירה, אמו של ענר בפתח האולם, אישה דקת גזרה ונאה, וכך סיפרה לי: "מוזיקה הייתה אהבת חייו של בננו ומרכז חייו באקדמיה. הוא למד לנגן בפסנתר מכיתה א' עד יב'. אחר כך עשה רסיטל, היפו וראפ ואף בנה אולפן בבית, שם אחיו והוא הקליטו שירים. השבוע יצא לאור האלבום הראשון ובקרוב ציפה שיוציאו אלבום כפול. ענר היה משתף פעולה כאמור עם אחיו והיה כותב את הטקסטים ומלחינם. את הקול השני הייתה שרה תמר, בת המצווה".

פניתי לאביו של ענר ושאלתי אותו: "תספר לי בבקשה, משהו על ענר שלא קראנו בעיתונים ולא שמענו בכלי התקשורת." הוא חייך ואמר: "ענר אהב לצייר, לכתוב עשרות שירים והיה אלוף בטיפוס על קירות".

"מה? מה זאת אומרת 'אלוף בטיפוס על קירות?'" שאלתי. כי אני מכירה את המשפט הזה. כשרוצים לומר על אדם שאין לו מה לעשות, אומרים שהוא מטפס על הקירות. "לא, מה פתאום, ענר באמת היה מטפס על קירות בזריזות ובקלות ואף הרים משקולות והיה בעל גוף שרירי", השיב לי האב בחיוך נוגה והרכין את ראשו.

הבטתי בזוג המקסים הזה וחשבתי בלבי, אכן, בן שהיה גאוות הוריו. חבל דאבדין ולא משתכחין. יהי זכרו של ענר מבורך מעתה ועד עולם!