|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
נוף היסטורי [צילום: משה פרידמן/לע"מ]
|
|
|
70 שנה להקמת "שדרות"
|
|
סקירת קובץ מחקרים על עיירת הפיתוח שדרות שהוקמה במקום מעברת גבים-דורות ● היבטים ביטחוניים, התיישבותיים, חקלאיים וחברתיים ● בעקבות קובץ מאמרים על העיר "שדרות" בעריכת פרופ' אבי ששון
|
|
פתיח
לאחרונה, עלתה העיר שדרות לכותרות לאחר הטבח באוקטובר יחד עם יישובי העוטף. המחבלים שהשתלטו על המשטרה ניהלו קרב בן יומיים עד שכוחותינו הרסו את המבנה. במהלך היומיים נהרגו/נרצחו בשדרות 80 שוטרים ואזרחים. לכבודם ולזכרם ביקשנו לסקור את קובץ המאמרים על העיר בעריכת פרופ' אבי ששון שיצא לאור בשנת 2010.
המאמרים מקיפים את התחומים הגאוגרפיים-היסטוריים כולל גאולוגיה, ארכיאולוגיה ועוד בתחומי הנגב המערבי-צפוני ובעיקר את ההתיישבות לאורך גבול הרצועה. לא נוכל לסקור כמובן את כל הקובץ לכן נתרכז בעיקר בהיבטים היישוביים-חברתיים-ביטחוניים בעשורים הראשונים למדינה.
הקובץ אינו שיר הלל לעיר אלא מחקרים בתחומי ההיסטוריה והגאוגרפיה המעלים כמה שאלות ואולי הבולטת ביניהן - האם רעיון יישוב הנגב ובכלל זה הנגב הצפוני-המערבי על-פי שיטת הכלכלן הגרמני ולטר קריסטאלר והקמת עיירות הפיתוח (שדרות נתיבות ואופקים) אכן מימש את מטרותיה של המדינה בעשורים הראשונים שהיו בעיקר: פיזור האוכלוסייה, שמירה על הגבולות, מניעת השתלטות של הבדואים על הקרקעות, מניעת הצטופפות העולים החדשים בגוש-דן, ופיתוח האזור בדרך של מדרג יישובי? יתר על כן בעקבות שאלה זו גם נשאל על הסבל והנזק שעברו החלוצים (עולי צפון אפריקה) בהיותם אלא שאמורים היו לממש מטרות אלו.
מבנה הקובץ
קובץ המאמרים מכיל כ-300 עמ' וכולל חמישה שערים: המסד הפיזי; הנוף ההיסטורי, העיר; החברה ועלי דרך. ששון ערך אותו בעת שהיה מרצה בכיר בחוג ללימודי ארץ-ישראל במכללה האקדמית באשקלון. כ-20 חוקרים תרמו ממאמריהם לקובץ הכולל מפות, תמונות, מקורות ביבליוגרפיים הצמודים למאמרים ומסלולי טיול מרהיבים. בהקדמה כלל העורך את דבר ראש העיר בזמנו, דוד בוסקילה, את שירו של יצחק חופי "קשוב לשעונים" ופתח דבר מעטו הוא.
על שעריו ותחומיו של הקובץ
לשער המסד הפיזי תרמו החוקרים יואל דן, מאיר כהן גד פולק ורינה יעקב. הוא עוסק בנוף ובקרקעות, באקלים ובצומח. בשער השני, שנקרא הנוף ההיסטורי והוא העיקרי בקובץ, תרמו חוקרים רבים כמו שמואל גבעון, יעקב הוסטר ועופר שיאון, דוד גרוסמן, יגאל שילוני, יהודה זיו וזאב זיוון, גדעון ביגר, עמירם אורן ורפי רגב וישראל רוזנסון.
הנושאים העיקריים שנכללו בשער זה הם: האזור בתקופות הקודמות ועד למלחמת העצמאות וכן על התקופות בעשור הראשון והשני למדינת ישראל. משלימים שער זה מאמרים על ההתפתחות וההתיישבות באזור עד לעשור הראשון של שנות האלפיים. בשער המכונה העיר תרמו יואב גולסט, אבי ששון ויואב לפידות מאמרים על הקמת העיר, החלוצים שהתיישבו בה, ההתפתחות האורבנית ועוד. בשער החברה שמציג תרבות יצירה מוסיקאלית מקומית ובוחן חברה פריפריאלית תחת אש תרמו גלית סעדה, אורית גוטמן-שורץ ורחל דקל. על מסלולי הטיול בסביבת העיר כתב העורך פרופ' אבי ששון.
ארכיאולוגיה והיסטוריה עד מלחמת העצמאות
לפרק זה, שלא נסקור בפרוטרוט, תרמו החוקרים לפי הסדר: מאיר כהן, תולדות היישוב; החצרים - שמואל גבעון, התקופה הרומית-ביזנטית - מאיר כהן; קברי מקמר - יעקב הוסטר ועופר שיאון; היישוב הערבי - דוד גרוסמן - בחרבות שלופות - יגאל שפי; מסילת הברזל-ששון והוסטר. למותר לציין שהחוקרים התייחסו לאזור המקיף את שדרות, לנגב הצפוני-מערבי ולאירועים השונים במהלך השנים שהותירו אחריהם שרידים הניתנים להבחנה ואבחנה בימנו.
|
|
ממלחמת העצמאות ופריצת הדרך לנגב
|
|
|
|
|
באר טוביה [צילום: זולטן קלוגר/לע"מ]
|
|
|
המושג "דרך בורמה" מוכר וידוע אך לא כולם יודעים כי באזור שדרות של היום (דרום פלשת) עברו חמש מתוך עוד 11 דרכים כאלו
|
| ▪ ▪ ▪ |
יהודה זיו, שעמד בזמנו בראש המדור לידיעת הארץ בצה"ל כותב על האירועים הקשורים לפריצת הדרך לנגב. המושג "דרך בורמה" מוכר וידוע אך לא כולם יודעים כי באזור שדרות של היום (דרום פלשת) עברו חמש מתוך עוד 11 דרכים כאלו. הן כוללות את "דרך בורמה לנגב"; שלוש דרכי בורמה מצריות בשדות פלשת; דרך בורמה של סעד; דרך בורמה מצרית ליד ביר עסלוג'.
עד "המרד הערבי" ב 1936 הייתה באר-טוביה היישוב הדרומי ביותר שברל קצנלסון כינה "שער הנגב". לאחר פרסום "תוכנית פיל" ב-1937 הוקמו מספר יישובים חדשים כמו נגבה ועוד. שער הנגב של היום הכולל את שדרות יושב על "קו הצחיחות" כלומר באזור של עד 200 מ"מ גשם בשנה. ליד "דרך בורמה לנגב" הוקם יישוב חדש "ברור חייל" (על אדמות הלאום) שנועד למנוע התקפות מהכפר הערבי ברייר על התנועה העברית במבצע "אברהם".
לסיום מאמרו הוסיף זיו זיכרונות פיקנטיים - האחד על שעונו המעורר של בנצ'י שצלצל בדיוק בעת המעבר הלילי בין משלט 113 לבין נגבה והעיר חייל מצרי שכמעט ופתח באש והשני - על כך שהעיר "שדרות" קרויה על שם שדרות האקליפטוסים לאורך הכבישים באזור סעד, שניטעו אז על-ידי עולים שישבו במעברת גבים-דורות, כדי להצל על הכבישים ולהסתיר תנועה צבאית בהם ממטוסי אויב.
|
|
יישובי ספר בצפון רצועת עזה
|
|
|
צה"ל המשיך בשנות החמישים להתבסס על אסטרטגית "ההגנה המרחבית" כפי שנוסחו בידי ישראל בר בשנת 1954
|
| ▪ ▪ ▪ |
ד"ר זאב זיוון בוחן את השינויים שחלו משני צידי גבול רצועת עזה בין מלחמת העצמאות למבצע סיני (קדש), העשור השקט, בתחום ההתיישבות והביטחון השוטף. האזור עליו כותב זיוון חולק לחמישה גלי התיישבות: משנות הארבעים ועד 1957. הקיבוצים הוותיקים עמדו מול הפלישה המצרית והחדשים לאורך הגבול המצרי ברצועת עזה. צה"ל המשיך בשנות החמישים להתבסס על אסטרטגית "ההגנה המרחבית" כפי שנוסחו בידי ישראל בר בשנת 1954.
צעדים אלו לא מנעו חבלות, חדירות, הסתננויות ורצח מצד העזתים וגם לא את מלחמות הגבול (פעולות התגמול). זיוון מביא מפי א' מילשטיין כי ייתכן שאם הייתה ננקטת שיטת "ההמנעה" של סיירת שקד אפשר היה לאתר את מקורות האש שפרצה בכל עוזה בקווי הגבולות. מצד ישראל נפלו קורבנות רבים והבולט היה רועי רוטנברג, שהיה מא"ז קיבוץ נחל עוז.
|
|
|
|
|
פיגוע בנחל עוז [צילום: לע"מ]
|
|
|
תפילתם של יושבי הספר לא לחזור להיות גבול, לא נענתה
|
| ▪ ▪ ▪ |
הקיבוצים על הגבול נחשבו לקו ראשון ועיירות העולים (שדרות ועוד) לקו שני. הקיבוצים קיימו שיתוף פעולה עם צה"ל בכל הקשור למניעת הסתננויות, גניבות, חבלה, מיקוש ועוד. גל ההסתננות גבר מהרצועה מ-600 מקרים בשנת 1952 ועד 1779 מקרים בשנת 1956. עוד הוא כותב על הביצורים, החימוש ונטל השמירה.
בטבלה של מצאי הנשק בשלושה ממשקי הגבול (מפלסים, יד-מרדכי וסעד) שהביא זיוון מתברר כי לא היה להם כל סיכוי לעמוד מול התקפה של צבא מקצועי (מצרי) באשר בשני קיבוצים היו כ-50 רובים ובאחד 85 בלבד.
האירועים הסלימו ובאפריל 1956 ספגה נחל עוז 100 פגזי מרגמות של 120 מ"מ. מסכם זיוון ומסביר:.. "הניצחון המהיר במערכת סיני פתר את היישובים מדאגת השמירה... בעיני המתיישבים הייתה זו אוטופיה. התעוררו תקוות לאחר מבצע סיני... תפילתם של יושבי הספר לא לחזור להיות גבול, לא נענתה".
הם קיוו כי כיבוש עזה בידי צה"ל מידי המצרים יביא את השקט לאזור אך ממשלת ישראל נסוגה מהרצועה במרס 1957 והחזרת השלטון המצרי כולל חיץ של חיילי האו"ם, הגניבות וההסתננות ומקרי הרצח לא פסקו.
|
|
בהסכם ההינתקות ניתנה רצועת קרקע נוספת לרצועת עזה הוא "ציר פילדלפי" האקטואלי מאוד היום
|
| ▪ ▪ ▪ |
פרופ' גדעון ביגר קובע במאמרו כי רצועת עזה נוצרה בתשעה שלבים: א. קו הפרדה מנהלי משנת 1906; ב. אישור קו זה כגבול מצריים-המנדט 1919; ג. תוכניות החלוקה של האו"ם והבריטים 1937 - 1947; ד. קו הסכמי הפסקת האש 1948; ה. הסכמי שביתת הנשק 1949; ו. הסכמי המפקדים 1950; ז. מלחמת 6 הימים, 1967; ח. הסכם השלום המצרי, 1979-1982; ט. הסכם עם הרשות הפלשתינית, מאי 1944; י. ההינתקות, קיץ 2005; י"א. קו רפיח טאבה כגבול בין הרצועה למצרים.
בהסכם ההינתקות ניתנה רצועת קרקע נוספת לרצועת עזה הוא "ציר פילדלפי" האקטואלי מאוד היום. בהמשך מאמרו מקדיש ביגר לכל 11 הסעיפים, הסברים בהירים ומנומקים כיצד השתלב בהיווצרותה של הרצועה וגורלה המדיני והיישובי.
מסכם ביגר וטוען כי "רצועת עזה נוצרה בצורה אקראית, לא מתוכננת ועברה גלגולים שונים לגבי הריבונות המדינית עליה". ביגר אף התנבא ואמר כי גבולות הרצועה בעת כתיבת המאמר, בשנת 2010, אינם קבועים ולכאורה צפה את השתלטות וטבח החמס שם, ואת המבצעים הצבאיים הגדולים עד למלחמת אוקטובר 2023.
|
שימושי קרקע ביטחוניים (אורן ורגב)
|
|
|
|
|
|
| ההגנה המרחבית והיישובים שהוקמו ממש על הגבול הפכו "לצבא" שתפקידו למנוע פעילות התקפית, מצד עזה כולל חוליות טרור, הסתננות וגניבות, איסוף מודיעין ועוד. | |
|
|
|
|
עמידתם של "יישובי העוטף" זוכה לגיבוי דעת הקהל הישראלית על שני צידי המפה בעיקר בגין היותה התיישבות לגיטימית בתחומי הקו הירוק
|
| ▪ ▪ ▪ |
מטרתם של כותבי המאמר ד"ר עמירם אורן והגיאוגרף רפי רגב היא להציג את מערך שימושי הקרקע הביטחוניים באזור ספר זה ומה השתנה בו בשתי התקופות בהם דן המאמר: 1. מראשית שנות החמישים ועד מלחמת ששת הימים; 2. תחילת שנות האלפיים (האינתיפאדה השנייה) דרך ההינתקות ועד 2010.
השניים כותבים על ספר הנגב המערבי בשני העשורים הראשונים ושימושי הקרקע בהם לצרכי ביטחון. לאחר מכן הם ממשיכים בניתוח ספר הנגב המערבי מאז ההינתקות כולל שימושי קרקע ביטחוניים להערכות החדשה בנגב המערבי - מה שנקרא יותר מאוחר "עוטף עזה". זה כלל הקמת בסיסים, הקמת חומה טכנולוגית ומכשולים, פריסת כבישי ביטחון לכל ישוב ומסביבו.
בסיכום עומדים השניים על הסעיפים החשובים: ההגנה המרחבית והיישובים שהוקמו ממש על הגבול הפכו "לצבא" שתפקידו למנוע פעילות התקפית, מצד עזה כולל חוליות טרור, הסתננות וגניבות, איסוף מודיעין ועוד. בתקופה השנייה עברו ארגוני הטרור לירי תלול מסלול ובעיקר "הקסמים" כנשק סטטיסטי שהפך ממטרד לסכנה אסטרטגית.
בתקופה זו (השנייה - לאחר ההינתקות) האזור מפותח ומתקיימת בו פעילות יצרנית, תחבורתית, תרבותית, חינוכית שנפגעו לא פעם מירי זה. עמידתם של "יישובי העוטף" זוכה לגיבוי דעת הקהל הישראלית על שני צידי המפה בעיקר בגין היותה התיישבות לגיטימית בתחומי הקו הירוק. נרשה לעצמנו לפסוח על המאמר החשוב של ישראל רוזנסון על ייעור הנגב וסמליותו ונעבור למאמר הבא המתרכז בשדרות.
|
|
|
|
|
שדרות [צילום: משה פרידמן/לע"מ]
|
|
|
|
|
|
| האזור כונה "שפלת פלשת" ותכנון הקמת המושבים החדשים נעשה בהתאם למיקום ערי הפיתוח. | |
|
|
|
|
בעשור הראשון קלטו עיירות הפיתוח בנגב כ-4% מן האוכלוסייה העירונית ואוכלוסייתן הגיעה עד ל-67 אלף נפש
|
| ▪ ▪ ▪ |
פרופ' אלישע אפרת שם לו למטרה לתאר ולנתח את מעמדה של העיר שדרות על-רקע אזורה ואת תכנונה ובינויה בתנאים של התיישבות-ספר בנגב הצפוני. שדרות הייתה לחלק מתוכנית המדינה לתת פתרון לגלי העלייה שהגיעו לאחר 1948 ואת רצון המדינה בפיזור האוכלוסייה וחיזוק הריבונות בנגב שזה עתה נכבש.
בעשור הראשון קלטו עיירות הפיתוח בנגב כ-4% מן האוכלוסייה העירונית ואוכלוסייתן הגיעה עד ל-67 אלף נפש. הממשלה מבחינתה הקצתה שירותים, תעשיה ומבתי מגורים בהנחה שכל עיר כזו תתפתח לעיר בינונית ותהווה מרכז לעורף החקלאי הסובב אותה.
מפות החלוקה לאזורים טבעיים הכתיבו את מיקומן של אשקלון, שדרות, נתיבות ואופקים. האזור כונה "שפלת פלשת" ותכנון הקמת המושבים החדשים נעשה בהתאם למיקום ערי הפיתוח. וכך מתוך 30 עיירות פיתוח שהוקמו בעשור הראשון - שמונה מהן הוקמו בנגב.
ההרכב האתני בעיירות הנגב היה דומה ברובו - עולים מצפון אפריקה, משפחות מרובות ילדים, אוכלוסייה צעירה וגורמים נוספים שהמדינה לא ידעה להתנהל כנגדם וכנגד ציפיותיהם בהמשך. מיקומן אף הושפע מרעיונותיו של קריסטאלר בדבר הכפר, עיר המחוז, עיר הנפה והעיר הגדולה - באר-שבע.
בין 1962 ל-1985 סבלו שדרות, אופקים ונתיבות מאי יציבות דמוגרפית. לאחר שנת 1985 השתפר המאזן הדמוגרפי בשדרות עם בואם של עולי בריה"מ ואתיופיה לעיר. במרס 1996 קיבלה שדרות מעמד של עיר ובשנת 2005 מנתה כ-23 אלף נפש.
אפרת אף הביא לוח המראה על גידול האוכלוסייה בשלוש הערים הנידונות ואף מתייחס אל הפריפריה של שדרות. אפרת מסיים בפסקה המתארת את עתידה של שדרות השואפת להגיע ל-50 אלף שנפש (במציאות הגיעה אוכלוסיית העיר בשנת 2024 ליותר מ-35 אלף נפש) ולהיות עיר של תעשיה קלה, שירותי חקלאות, מרכז מוסיקאלי למסורות העולים החדשים ואף התחברות למכללת ספיר.
|
|
|
|
|
התחלה [צילום: משה פרידמן/לע"מ]
|
|
|
"מדיניות "פיזור האוכלוסין" שנועדה לענות על צרכים ביטחוניים, ערכיים ופוליטיים לא התממשה"
|
| ▪ ▪ ▪ |
מאמרו רב הכמות של ד"ר אהרון כהן הוא שילוב של מחקר אקדמאי, זיכרונות ונוסטלגיה. הוא כולל תמונות מהארכיון, מפות, טבלאות וצילום של מספר מסמכים חשובים המלווים את התפתחות העיר לאורך העשורים הראשונים לאחר קום המדינה.
נתרכז בקטע זה במסמכים אלה שצולמו מארכיוני המשקים, ארכיון העיר וכן מגנזכי המדינה. מסמך משנת 1951 שנלקח מארכיון רוחמה בו נידון ערעורו של בן-ציון גלר בפני אספת החברים על כך שהקיבוץ דורש ממנו לצאת כשליח לעבודה במעברה החדשה; הודעת הצבא על הקמת מעברת גבים-דורות מאפריל 1951 הכוללת כ-100 משפחות; מסמך משנת 1955 המודיע על שמה החדש של המעברה - שדרות שהובא מארכיון מפלסים;
מארכיון מפלגת העבודה הביא כהן מסמך שכתבו ותיקי המעברה אל מרכז מפא"י בבקשה לשלבם בוועד המקומי; הזמנה לטקס כינון המועצה המקומית שדרות משנת 1958; שער העלון המקומי הראשון משנת 1960; בסיכומו קובע אהרון כהן כי "מדיניות "פיזור האוכלוסין" שנועדה לענות על צרכים ביטחוניים, ערכיים ופוליטיים לא התממשה".
|
|
פרץ סיפק לעיר "גאוות יחידה" וקידם את מערכת החינוך והתרבות בקהילה
|
| ▪ ▪ ▪ |
יואב גולסט, הנדסאי אדריכלות מסכם את העשור השלישי בשדרות במילים אלו: "ניכרת בשדרות צמיחה אורבנית גדולה". זה הושג בעקבות הקמת ועדת בינוי ערים מיוחדת לשדרות בשנת 1967. לעומת זאת ניכרה נסיגה בהתנהלות המועצה המקומית וביחסים בין חבריה שהגיעו לכדי דיון ברשויות גבוהות יותר ופגעו בתדמיתה של העיר לאור הסיקור הטלוויזיוני.
פרופ' אבי ששון מסכם את העשור הרביעי ומדגיש את חלקו של עמיר פרץ כמנהיג שנות ה-2000. פרץ סיפק לעיר "גאוות יחידה" וקידם את מערכת החינוך והתרבות בקהילה, בפיתוח העירוני, בשיפור איכות החיים ובחזותה של העיר, בהקמת מפעלים חדשים וביצירת מקורות תעסוקה חדשים.
בחלקו האחרון של הספר ניתן למצוא מאמרים על העשור החמישי בעיר, על המגמות האורבניות, על המוזיקה הפופולרית וחיי הנעורים בשדרות, פריפריה תחת אש, ומסלולי סיור באזור שדרות.
|
|
|
|
|
צלקת עמוקה [צילום: משה מילנר/לע"מ]
|
|
|
בעת מימוש הרעיון, נשכחו ערכים חברתיים ואנושיים שהיו כה חסרים בעשורים הראשונים
|
| ▪ ▪ ▪ |
לאחר קריאת קובץ המאמרים המגוון, המקיף את כל תחומי החיים, הפיתוח, הביטחון, ההיסטוריה, החקלאות והנוף באזור שדרות - התחושה היא שלמדנו פרק חשוב בעניין. יתר על כן, מלבד לחקור את השטח בהיבט היסטורי-גאוגרפי רבים מהחוקרים אף מתייחסים לשורשי הקונפליקט הקיים עדיין בחברה בישראל - האם קליטת עולי צפון אפריקה והמזרחיים והדרישה מהם לעבור "בכור ההיתוך" אכן סייעו לממש את מטרותיה של המדינה הצעירה או שהותירו צלקת עמוקה של סבל וקיפוח המכאיבה עד היום.
דומה שהחוקרים הצדיקו את רצונם של המוסדות ליישב את האזור על-פי "תאורית קריסטאלר" (יישוב מדורג) אך בפועל, בעת מימוש רעיון זה, נשכחו ערכים חברתיים ואנושיים שהיו כה חסרים בעשורים הראשונים.
העורך הקנה לקובץ חזות אלבומית מהודרת כולל הפקה ברמה גבוהה של טבלאות, תמונות ומפות ומומלץ בעיקר לתושבי שדרות והאזור היכולים להפיק ממנו גם ידע, גם הבנה בתחומי השיקולים המדיניים וגם לגלות מסלולי נוף וטיול חדשים באזור. עשו לעצמכם הפסקה קלה בהכנות לפסח והציצו בו.
|
|
|
לעיון נוסף
כל חוקר הביא בשולי מחקרו רשימה ביבליוגרפית מפורטת משום כך אביא רק כמה מהמחקרים הבולטים ששימשו חוקרים רבים בקובץ.
שדרות, נופ-אדם במרחב, העורך אבי ששון, ירושלים 2010.
זיו י', תרמיל צד, 1988.
זיוון ז', לתולדות ההתיישבות החקלאית בנגב, אריאל 150 - 151, 2001.
גולן א', התיישבות בעשור הראשון, 1997 .
ביגר ג', ארץ רבת גבולות, 2001.
אורן ע', שימושי קרקע ביטחוניים, 2005.
אפרת א', עיירות הפיתוח בישראל, 1980.
שרון א', תכנון פיסי בישראל, 1952.
קרקובר ש, התפתחותן של עיירות הפיתוח, תשל"ט.
תודה לד"ר זאב זיוון שהפנה אותי לקובץ.
|
|
| תאריך:
|
07/04/2024
|
|
|
עודכן:
|
07/04/2024
|
|
חנינא פורת
|
|
|
הניו-יורק טיימס מדווח מפי גורמים אירניים שצבא אירן כולו נמצא בכוננות מלאה, וכי במשטר האירני התקבלה החלטה שהחיסול שביצעה ישראל של בכירי כוח "אל קודס" בדמשק מחייב תגובה אירנית ישירה, כדי לא לפגוע בהרתעה האירנית.
|
|
|
|
|
חברי הכנסת מהאופוזיציה העומדים מאחורי קמפיין ה"בחירות עכשיו" הם אותם אלה שבנשימה אחת קוראים לביטול פגרת הכנסת. בין שני הקמפיינים, מה לעשות, קיימת סתירה. הליכה לבחירות עכשיו משמעותה אחת: במקום פקרה קצרה של חמישה שבועות, שבמהלכה מתקיימים דיוני ועדות, נקבל פגרה ארוכה שתימשך לפחות חצי שנה, כמעט ללא דיוני ועדות.
|
|
|
|
|
המינוי של תא"ל איתי ברון לרח"ט מחקר הזמני מלמד שהרמטכ"ל ושר הביטחון לא למדו דבר מהשבעה באוקטובר ולא שכחו דבר מהאשליות המסוכנות שהחזיקו בהן לפני מתקפת החמאס.
|
|
|
|
|
לפני שש שנים לערך עלה בידי אנשיו של בנימין נתניהו לפטר את מרדכי (מוטי) גילת ואותי מישראל היום מפני שמתחנו בהתמדה ביקורת על מדיניותו ומוסרו הציבורי הירוד. בועז ביסמוט ביצע את ההדחה הבזויה. אך לפני כ-90 שבועות הציע לי העורך הראשי החדש עמר לחמנוביץ' לחזור לעיתון ולפרסם מאמר פובליציסטי אחת לשבועיים. הבוקר פרסמתי את מאמרי ה-46.
|
|
|
|
|
להבנתי, אם בכפר מחמאס, הממוקם בדרום-מזרח לעיר רמאללה בשומרון בוצעו על-ידי תושביו הערביים מעשים שיש בהם עבירות קשות על החוק, הכתובת אליה יש לפנות היא אך ורק משטרת ישראל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
צבי גיל
במערכה ההיברידית בין ישראל לבין אירן זאת כבר הצליחה בהיבט הפסיכולוגי והכניסה את הציבור הישראלי, שנמצא חצי שנה במתחים, ללחץ נפשי ללא תקדים  הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
|
|
|
|
|
רון בריימן
התקשורת הישראלית, ואפילו זו הרואה את עצמה כ"ממלכתית", חוטאת ב"עכשיוויזם" מסוכן ובעידוד הפיכת עסקת החטופים לכניעה ללא תנאי
|
|
|
|
|
בצלאל סמוטריץ'
הסכמה לעסקה המצרית היא כניעה משפילה, והיא הענקת ניצחון לנאצים על גבם של מאות לוחמי צה"ל הגיבורים שנפלו בקרב, היא גוזרת גזר דין מוות על החטופים שלא נכללים בעסקה, ומעל לכל - מהווה סכ...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
