דיקטטורה תקשורתית

מה רצית, שהתקשורת לא תדווח? שואלים לא אחת. זאת היתממות, משום שיש דיווח ויש שטיפת מוח. לא היה אפשר להימלט מפרטי הדוח שצוטטו ברצינות תהומית בכל מקום. הפכנו בקיאים באורחה ורבעה של משפחת נתניהו. התחושה בקרב רבים הייתה מחנק. עשרות תותחים מכוונים לא אל אוזנינו אלא אל מוחנו, מאיימים להכרית באבו כל בדל מחשבה עצמאית. המשימה: עליכם לקבל ללא תנאי את האקסיומה "נתניהו מושחת". בלטה לעין העובדה שרבים ממבקרי נתניהו מושחתים בעצמם. שחיתות אינה רק קבלת שוחד אלא גם שימוש אלים במיקרופון ציבורי לטובת עמדה פוליטית חד-צדדית.

במצב כזה, חובה על אדם חופשי ברוחו לא לשתף פעולה עם שוטפי המוח. כבר לא משנה מה כתוב בדוח, מה שחשוב הוא לשמור על עצמאות הרוח והמחשבה. ברגעים כאלה אני נזכר בפסוק: "וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ" (מלכים א' י"ט, י"ח). לא לכרוע לבעל התקשורת, לא להיכנע לכיבוש התודעה.

אין הכוונה שלא ראוי להתייחס לליקויים שהדוח מצביע עליהם, אלא להשהות את ההתייחסות. הרי לא מדובר במעטפות טלנסקי ולא בהולילנד, וגם לא באי היווני. מה היה שם - חשמלאי, הוצאות על אוכל, ניקיון. שטויות. מה שצריך לתקן יתוקן. זה בהחלט יכול לחכות אחרי הבחירות. אבל מבקר המדינה נכנע ללחץ התקשורתי (לא לחץ ציבורי אלא לחץ של קואליציית מוזס בתקשורת), ובחר לפרסם באופן שערורייתי חודש לפני הבחירות דוח ראשוני מסוגו, שלוקה במרכיב החשוב ביותר: השוואה. במה שונות ההוצאות הללו מאלו של ראשי הממשלה הקודמים? לא ידוע. זאת ועוד: מתי הוזמנו המאכלים, לכבוד מי, באילו נסיבות? עובדים שילמו מכספם ולא קיבלו החזר. בוודאי שזה לא תקין, אבל האם זה תפקידו של רה"מ? הוא יודע מי מזמין? יש מנהל למעון רה"מ שצריך להתעסק בזוטות הללו.

פרסום דוח לקוי חודש לפני הבחירות הוא שגיאה של המבקר (שלא לומר התערבות במערכה) וסיפוק חומר לתקשורת לטמטם את מוחנו. הזמזום המתמיד של פרטי הדוח לא נועד לתקן עולם; לא שוכנעתי שכספי הציבור עומדים בראש מעייני עיתונאינו החרוצים. חלק מהעיתונאים הללו הגן על אהוד אולמרט וקרא לו אך לפני שנתיים לשוב למערכת הפוליטית. הצביעות מלאה עד להתפוצץ.

כפי שאמר לי יצחק הרצוג פעם באירוע תקשורתי אחר: הם לא התעניינו בזה, אלא חיפשו את הראש של רה"מ. ידע על מה הוא מדבר.

העיסוק הבזוי בנתניהו האיש ולא ברעיונותיו מייצג את עריצות המחשבה ארוכת השנים של השמאל כלפי יריביו האידיאולוגיים. לא נתניהו זקוק להגנה אלא חופש המחשבה ועצמאות הדעת שלנו, הזכות להחליט בעצמנו ולא להיכנע לתכתיביה של תקשורת חד-צדדית שרבות מאבחנותיה נכשלו במבחן הזמן.

הביטו וראו, 95 אחוזים מעיתונאי ישראל מדברים באותו סגנון. הגיוני? אגב, חלק מדבר איתי מאחורי הקלעים וחושף דעות אחרות. אני מכנה אנשים כאלה "אנוסים חברתיים" - הם נמצאים לא רק בתקשורת, אלא בתרבות, בספרות ובאקדמיה. אנשים בעלי השקפת עולם לאומית, ימנית, שמרנית - שכלפי חוץ מזדהים עם הדעה ה"נכונה" מחשש פן יבולע להם.