הגועליציה של הליכוד

אפתח במעין משל שייראה כסטייה מנושא הרשימה - בעוד כחודשיים יתקיימו בחירות ללשכת עורכי הדין. לא אתייחס לבחירות, המציבות כמועמדים לרשות הלשכה שני עסקנים, המזוהים עם הליכוד, אשר רצו פעם יחד והיום הם אוחזים זה בגרונו של זה. כוונתי לעו"ד ברזילי ועו"ד אפי נוה. שני המועמדים (שניהם מאוד לא ראויים, בלשון המעטה) כרתו בעבר בריתות עם מחנה השמאל בלשכה וכיום המועמד המוביל - אפי נוה רץ בקואליציה תמוהה עם סיעת השמאל ונתמך לא רשמית על-ידי שופטי בית המשפט העליון . יו"ר הלשכה המכהן, על-מנת לזכות בתמיכת עורכי הדין העובדים בפרקליטות, מתייצב נחרצות נגד מוסד הביקורת על הפרקליטות ועל העומדת בראשו השופטת גרסטל. ספק אם גם עמדה זו תזכה לאהדה בליכוד.

הדברים אינם חידוש בלשכת עורכי הדין. הסמן הימני בליכוד ח"כ עו"ד יריב לוין, מי שנלחם באקטיביזם השיפוטי ובמעמדו של בית המשפט העליון, החל גם הוא את דרכו כעסקן לשכה ולא נמנע מלכרות ברית הדוקה ונאמנה עם עו"ד שלמה כהן מנהיג סיעת השמאל בלשכה דאז תומכו המובהק של בית המשפט העליון האקטיביסטי מבית מדרשו של נשיאו דאז, אהרן ברק. המחויבות האידיאולוגית של עסקני הליכוד היא קלושה למדי ועומדת ביחס הפוך לעצמת הצעקות ושבועות האמונים.

לא הייתי מטריח את הקורא בבחירות הלא חשובות ללשכת עורכי הדין אלא כהדגמה שמטרתה להצביע על תופעה מעניינת שעליה עמדו רבים בעבר. הליכוד אינו באמת מפלגה אידיאולוגית והמחויבות האידיאולוגית של רוב עסקניו קלושה ביותר. כאשר נעשה ניסיון לכפות על הליכוד עמדות אידיאולוגיות מקוריות (משה פייגלין) ניסיון זה נתפס כהשתלטות עוינת. יתר על כן כאשר בכל זאת כמה חברי ליכוד מנסים לצבוע את מפלגתם בצבעים מחייבים מוקמת מפלגה(כחלון) הטוענת שהליכוד הפך לקיצוני והיא הליכוד האמיתי.

לפני הבחירות האחרונות נשבע הליכוד אמונים מטעמים טקטיים לימין וראש הממשלה קבע נחרצות שאין כל סיכוי להקמת קואליציה עם המחנה הציוני כי "תהום פעורה בינינו". בדרך זו עלה בידי הליכוד "לגנוב" מנדטים מהבית היהודי ומישראל ביתנו. לאחר שנודעו תוצאות הבחירות שטפה אופוריה את עסקני הליכוד שדגלו בממשלת ימין והכריזו "רק לא המחנה הציוני". מה שנדרש הכריז השר כץ מיד לאחר הבחירות היא ממשלת ימין בעלת כושר הכרעה.כץ התכוון בעיקר לשדרוג נכסף בתפקידו שהיה נמנע ממנו בממשלה רחבה יותר ובינתיים התברר שאף בממשלה צרה אין לו סיכוי לשדרוג.

לא התרשמתי מההצהרות הנרגשות הללו וסמוך לאחר הבחירות כתבתי בזכות הקמת "ממשלת אחדות" וציינתי "אם נתניהו יחליט לפנות למפלגת העבודה להקים ממשלת אחדות לאומית, לנוכח המפולת, הוא אינו עושה טובה לאיש מלבד לעצמו ולמפלגתו. האלטרנטיבה שלו היא הקמת ממשלה לאומית הנתונה יום יום לחסדי נפתלי בנט - פשוטו כמשמעו. אם הבית היהודי יחליט לפרוש מהממשלה אין לנתניהו רוב בכנסת ואם ליברמן יפרוש הממשלה תישען על חודו של קול וזה לא מצב נוח יותר."

התגובות לרשימה היו צוננות, כמצופה, והנה למרבה ההפתעה התברר שאכן התחזית התממשה עוד לפני הקמת הממשלה. ליברמן פרש ונתניהו נתון ל"סחטנות" בנט ש"גזל" מהליכוד תיק נחשק. בכל עיתון תקראו הצהרה של עסקן ליכוד נזעם ועלום שם שימיו של בנט ושל הבית היהודי בממשלה ספורים ובעצם כבר מתקיימים מגעים עם בוז'י הרצוג שאיש לא מאמין להכחשותיו, אולי מפני שזוכרים כיצד התנגד ב-2009 לכניסת העבודה לממשלת נתניהו עד שהוצע לו תפקיד שר.

לא הייתי מתרשם מזעקות הקוזק הנגזל של עסקני הליכוד. בוחר הליכוד ישכח בוודאי מחר את סחטנות בנט כאשר ייווכח לדעת שסחטנות אפשרית גם מבית. ח"כ איוב קרא כבר איים באי תמיכה בממשלה אם לא ימונה לשר. מתוך זיכרון העבר אני משער שהסחטנות החמורה ביותר עמה יהיה על נתניהו להתמודד היא הסחטנות מבית-נראה את נתניהו שהדיח את דני דנון מכהונת סגן שר מעז שלא למנותו לשר.

מפליא כיצד בשל הזעם על אובדן תיק ועל התנהלותו של בנט כבר נשכחה מעסקני הליכוד הקרבה הרעיוניות והאידיאולוגית ל"בית היהודי" ולציבור הדתי-ציוני והם מוכנים להפר מחר את הברית שלה נשבעו אמונים -כל כך צפוי-כל כך לא מכובד.

לא הייתי ממליץ לנתניהו להמר על בחירות חדשות מאחר שלמרות האופוריה הוכח שגוש הימין לרבות ישראל ביתנו נותר באותו גודל ויתכן מאוד שאם תהיה זליגת קולות היא תהיה מהליכוד למפלגות הלווין ולא בכיוון ההפוך. הייתי חוזר וממליץ לנתניהו גם היום לפנות בגלוי למפלגת העבודה ולהציע הקמת ממשלת אחדות על בסיס שוויון ורוטציה. הפעם ייתכן שאפילו עסקני הליכוד יבינו שמהלך כזה משרת גם אותם, שלא לדבר על העובדה הלא חשובה שהוא משרת את מדינת ישראל. יש לשים דגש על פניה גלויה ומכובדת למפלגת העבודה (טוב גם לציפי) ולציבור התומך בה ואין כוונתי לפניה באמצעות מתווכים שאפשר להתכחש לשליחותם.