מי צריך מבקר מדינה

בסוף חודש מאי, תבחר הכנסת את מבקר המדינה הבא, שיחליף את שופט בית המשפט העליון אליעזר גולדברג עם סיום הקדנציה שלו.
המועמד היחיד, בשלב זה, הוא נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, מיכה לינדנשטראוס - הנתמך על-ידי קבוצה של 20 ח"כים בראשותו של יו"ר הכנסת רובי ריבלין.

השאלה כיצד קרה, שלתפקיד כה מרכזי ודי נחשק, במסגרת של מוסדות הממשלה, לא נמצאו מועמדים שיתחרו על התפקיד, מקרב השופטים בדימוס או המכהנים, מקרב ציבור עורכי הדין, אנשי משק וכלכלה או משרדי ממשלה אחרים, בהם יש מבקרים פנימיים ראויים לתפקיד - היא שאלה טובה ובמקומה.

יש הטוענים שהתפקיד איבד מיוקרתו ומעמדו בשל הפיחות שחל בסמכויותיו ובהתייחסות של שרי הממשלה וחברי הכנסת לתפקיד אך בעיקר לממצאים שלו. בשיחות גלויות לציטוט, כולם יגידו ויסבירו על חשיבות התפקיד של המבקר, שהוא "המצפון המוסרי והמוסדי" להתנהלות שלטונית תקינה וחשוב ורצוי שיהיה גורם מוסמך, בעל יוקרה שיפקח על ההתנהלות של מוסדות הממשלה, השרים, ח"כים והמפלגות במיוחד בתקופת הפריימריס והבחירות.
אבל שלא לציטוט, ובמעשים בפועל - כל הגורמים המבוקרים מנסים להמעיט בערכו וחשיבותו של מוסד המבקר - ובעיקר ללמוד איך להשתמט ולעקוף את החלטותיו - קביעותיו ודרישותיו לתיקונים ושינויים.

המונח מבקר המדינה - אינו מדויק ואינו מבטא נכונה את תפקידו של המוסד. המבקר - אינו מבקר את המדינה ואזרחיה אלא את מוסדות הממשלה ופקידיה - לכן ניתן לצמצם את שמו לממ"מ (מבקר מוסדות ממשלה).

בהזדמנות זו, יש המנצלים את העיתוי החם, להציע את ביטול מוסד המבקר, כמו שהציעו בזמנו את ביטול מוסד הנשיאות ויש אחרים שטוענים - שיש לתקן את "חוק מבקר המדינה" כדי לתת לו יותר "שיניים" לביצוע ותיקון הליקויים שמופיעים בדוח השנתי. כדי לציין - שחוק מבקר המדינה תוקן לפני מספר שנים ובו נקבע כי הקדנציה של המבקר תהיה ל-7 שנים בלבד במקום ל-5 כפי שהיה קודם, עם אפשרות לקדנציה נוספת. התיקון בא כדי למנוע תלות והתחנפות לפוליטיקאים. ברוח זו גם תקנו את חוק נשיא המדינה - לקדנציה אחת של 7 שנים במקום 5.

להערכתי יש להכניס לרוב מוסדות הממשלה את חוק 7 השנים כמו לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, נשיא בית משפט מחוזי, פרקליט מדינה, פרקליט מחוז, יועץ משפטי לממשלה ותפקידים נבחרים נוספים של מוסדות הממשלה.

זה נכון, שהדוח עושה "רעש, תקשורתי למשך שבועיים ואחר כך נשכח ולפעמים מעלה אבק עד השנה הבאה - גם בשל רצף האירועים הרודפים אחד את השני, מבחינה ביטחונית, מדינית וחברתית וגם בשל העובדה שהדוח מצביע על ליקויים - שהעיתונות לא עוקבת אחריהם ועל התפתחותם או מילויים או התעלמות מהם מאותן הסיבות שציינתי לעיל לגבי הדוח.

ובכל זאת, תפקיד המבקר רצוי, חשוב וממלא פונקציות חיוניות וחיוביות בכל הנוגע לפיקוח והתנהלות ממשל תקין, לרבות הקפדה ושמירה על שלטון החוק. עצם העובדה, שמוסד המבקר קיים ומתפקד, חשוב לפעילות השלטונית שהרי גם אם לא כל הליקויים הנחשפים בדו"ח מתוקנים על-ידי המוסדות והמפלגות, חלק מהליקויים מתוקן תוך כדי הביקורת וחלק אחר לאחר הגשת הדו"ח - ומכאן חשיבות המוסד קיומו והתנהלותו.

ובאשר למועמד המוביל (או היחיד) הנשיא מיכה לינדנשטראוס - מדובר אמנם באיש מפלגה פעיל, בנעוריו בירושלים, שבא מבית פעיל פוליטית בחיפה בזכות אביו ז"ל, אבל מדובר בפעיל פוליטי, בנוסח הקלאסי של פעם, אדם שפועל למען הכלל והציבור, מבלי לנצל את המעמד והכוח לצבירת הון פוליטי אישי או כספי.

לאחר שלא מצא את מקומו בתככים הפוליטיים, פנה לינדנשטראוס למסלול המשפטי, היה התובע הצבאי הכללי בשכם ותול כרם, ג'נין והסביבה ומשם למערכת המשפט האזרחי - בה החל מלמטה מבית משפט לתעבורה, שלום, מחוזי עד לתפקיד הנכבד והנחשק של נשיא בית משפט מהגדולים במדינה - שם הוכיח את כושרו, יושרו ואמינותו המקצועית.

בתור מומחה למשפט פלילי בעיקר, כתב שני ספרים בנושא: על "חזקת החפות", ועל "הספק הסביר" שעוסקים במעמדו וזכויותיו הבסיסיות של האזרח לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
אדם מסוג כזה יכול להוביל את התפקיד להישגים נוספים, מבלי להיכנע או לפחד מפוליטיקאים, בהיותו גם האומבודסמן של הציבור - לאיש כזה זקוקה המדינה לתפקיד מבקר המדינה ומוסדותיה.