משילות

בחירות ישירות

נחזור להצביע בשני פתקים. הסיבה: לא בטוח שהעם כל כך השתוקק שבנו של יחיאל חזן יהיה בכנסת. כך אזרחים יוכלו להצביע למפלגה המתאימה למצפונם, ללא הכפיה לבחור במפלגה שהם אינם רוצים בה רק כדי להבטיח את ראש הממשלה. המנהיג הנבחר צריך כמובן לקבל פיצוי על הקולות שמפלגתו תפסיד עקב השיטה הישירה.

תחליף לזכות וטו

ראש הממשלה הנבחר יקבל זכות הצבעה של 41 קולות (1 שלו פלוס 40 בונוס), הוא יוכל לפיכך להסתפק בקואליציה בת 41 חברי כנסת כולל אותו וכך ליהנות מ: 81 קולות נגד 79. אם ישיג עוד 4 מנדטים הוא יוכל להקים קואליציה יציבה בת 45 ח"כים מול 75, שערכם יהיה 85 קולות נגד 75.

קואליציית מיעוט אומנם נשמעת מזעזעת לכאורה מבחינה דמוקרטית, ואולם ברור שגם הרוב הקואליציוני הרגיל איננו אידאולוגי אלא כיסאולוגי. כלומר הגדלת הקואליציה היא בעיקר עניין של כניעה לסחיטה, לא הרבה מעבר לזה.

בכל מקרה, העם הביע את רצונו ואת אמונו באיש, הענקת אפשרות הנהגה לראש הממשלה הנבחר היא הרעיון הראשון בדמוקרטיה. שיתוקו לא יועיל לאיש. כל הרעיון של אופוזיציה לוחמת התופסת בשיניה את המדינה, תוקעת אותה בביצה לנצח ולא נותנת לה להתקדם, מטופש לחלוטין.

גם זכות הווטו היא לכאורה יותר דיקטטורית מאשר דמוקרטית, כך שמותר לצאת מהקופסה ולזכור ששיטת הממשל היא לא קודש קודשים אלא סה"כ כלי. לא חייבים להשתעבד אל הכלי אלא להתאימו כדי שיספק תמורה מיטבית.

כדי לדאוג לאיזון אפשר לשקול הצבעות חשאיות. הצבעות גלויות עם משמעת קואליציונית תהיינה נדירות, בעיקר בהצבעות אי-אמון. כך גם חברי כנסת מן הקואליציה יוכלו לרסן אותו במקרה שירצה לעשות דברים בלתי סבירים.

הערות

המספר 41 כמובן אינו קדוש, אולי 31, אולי 21, אולי משתנה כפונקציה של הפער בינו ובין מתחריו. הנוסחה המדויקת צריכה להקבע על-ידי מומחים כך שתבטיח לראש הממשלה הנבחר משילות. העם רוצה את המנהיג, אז המנהיג יקבל את הכלים כדי לנהל את המדינה על-פי שיקול דעתו!

אם הוא נבצר מחליפו יוכל להוביל ממשלת מעבר כמקובל עד הבחירות, אך לא יהנה מאותה זכות הצבעה ייחודית. התרגלנו לביבי אבל צריך לדמיין שראש הממשלה הוא בגין, ברק, שרון, אולמרט, בוז'י, ליברמן. המנהיג עלול לעשות תפנית של 180 מעלות: להחזיר את סיני, לעשות הינתקות, התכנסות.

האיזון בין משילות לדיקטטורה מחד ושיתוק מאידך אינו פשוט, צריך עדיין לחשוב לעומק ולמצוא נוסחה אופטימלית שתעניק למנהיג יכולת להוביל שינויים גדולים, יחד עם איזון שימנע כוח מוחלט.

משאל עם

בהזדמנות חגיגית זו האזרח יוכל גם לענות על סקרים. למשל: 1. העדפה מדינית: ימין קיצוני, ימין, מרכז, שמאל, שמאל קיצוני. 2. עדיפות חברתית: עליונה, גבוהה, רגילה, נמוכה. 3. עדיפות למאבק בשחיתות: יעד לאומי עליון, גבוהה, רגילה, נמוכה. כמו-כן אפשר לנצל את ההזדמנות לברר סוגיות נוספות כמו עונש מוות למחבלים, אפילו מס עשירים או ריסון בית המשפט. הבחירה לא תחייב, אך תפורסם ותהווה קו מנחה הזוהר ברקע. כמובן שזה יהיה קל יותר כשהבחירות תהיינה ממוחשבות.

יתרונות השיטה

אזרחים לא יצטרכו להתלבט לפי איזה קריטריון לבחור: מדיני או חברתי? כיום אזרח שרוצה מפלגה חברתית אך נחרד מטרנספר למתנחלים אנוס לוותר על ההיבט החברתי. על-פי השיטה המוצעת הוא יבחר למשל ביבי לראשות הממשלה, כחלון כמפלגה חברתית, יביע תמיכה במדיניות ימנית, במדיניות חברתית עליונה, מאבק בשחיתות כיעד לאומי וגם בעד עונש מוות למחבלים. כמעט דמוקרטיה מילולית. כחלון יוכל להיות שמאלני, ליברמן יוכל לבגוד בבוחריו, שום דבר לא יפגע ברצון הבוחר.

חסימה ועודפים

אחוז החסימה יבוטל! גם מנדט אחד יכנס לכנסת, כבר לא תהיה בעיית משילות וסחיטה ולכן אין לכך מניעה. הדבר רק יוסיף הטרוגניות ויאפשר העלאת סוגיות מגוונות לסדר היום. עלינו להבין שבארה"ב הדמוקרטיה מאוד מוגבלת! משום שהאזרח בוחר בין עסקנים מצד א' לעסקנים מצד ב'. בדמוקרטיה אמיתית גם אני ואתה יכולים להעמיד עצמנו לבחירה ולקבל הזדמנות ריאלית להשפיע.

מפלגות קטנות יקבלו תוכניות משמעותיות באמצעי התקשורת השונים, במיוחד לקראת הבחירות (אך לא רק), כדי שהציבור יחשף לתכנים שלהן לא רק על-פי "הערך הקדוש": כסף לפרסום.

צריך להפסיק לזרוק קולות לפח, כל מפלגה תחתום על הסכם עודפים שיפורסם, וכל בוחר ידע לאן ילך קולו (אם מפלגתו לא תכנס), או עודפי הקולות (אם כן תכנס). העדפת מפלגות גדולות אינה דמוקרטית.

מנעמי שלטון

יש להגדיל אחריות ולצמצם סמכות. להגדיל בקרה, אכיפה וענישה. לדרוש מהירות, איכות ואף מצויינות. לחתוך בחצי לפחות את שכר ותנאי משרתי הציבור, לייעל את המערכת, לצמצם משרות, לבטל "ג'ובים", לקצץ תקנים. להפוך את השירות הציבורי לפחות קורץ ויותר תובעני. בקיצור, להפריט את משימת ייעול השלטון ולהטילה על חברה פרטית שרווחיה יהיו פונקציה של הצלחתה.
לבטל משרת שר בלי תיק ולהוסיף שר לאיכות השלטון. להוסיף גם שר לבעיות קטנות, שתפקידו יהיה לסגור פרצות וגם להתייחס לבעיות שוליות לכאורה אשר לעולם אינן זוכות למענה (כמו הפרעה לתנועה שהפכה להיות מגיפה, התרת צבעי מאכל רעילים לילדים, ביורוקרטיה, אטימות, ובעצם כל דבר שהתקשורת נאלצת לטפל משום שלמערכת יותר נוח להתעלם). משהו בסגנון טרכטנברג קבוע.

תודות

אין זו שיטת ממשל מוגמרת, אלא סה"כ טיוטה רעיונית. יתרונה ביציאה אל מחוץ לחומות הקונספציות הקיימות. יש לי גם מנגנון בקרה חשוב נוסף בשם "ניהול תרבות", שאציג בהמשך. אולי לגוף הזה תהיה סמכות להמליץ לבג"ץ לצמצם או להרחיב את מספר הקולות של רה"מ תוך כדי כהונה בהתאם לפעילותו למען האינטרם הציבורי. אין צורך להודות, השיטה נתרמת בחינם לתועלת הציבור והאנושות.