הנסיך של הפוליטיקה הישראלית

זה היה מקיוואלי אשר כתב מדריך למנהיג או כפי שהוא קורא לו ה"נסיך", מדריך איך לפעול בכדי שקודם כל, לעלות לשלטון ושנית, להחזיק בו לאורך זמן. למעשה, מקיוואלי כותב סוג של מדריך "עשה ועל תעשה" למנהיג הרצוי.

המנהיג בראייתו של מקיוואלי

בקצרה, ניתן לומר כי הנסיך הטוב זה שידע להחזיק בשלטון לאורך זמן הינו נסיך שיראה את המטרה כמקודשת ובכדי להשיגה יהיה מוכן להשתמש בכלל האמצעים וזאת כולל מניפולציות רגשיות על המונהגים, הבטחות סרק וכו'. מקיוואלי רואה את הנסיך כחיי בעולם א-מוסרי, משמע הנסיך פועל מחוץ למוסכמות המוסר בחברה.

ניתן למנות דוגמה לנסיך בדרך הבאה:

אדם נחוש שאין לו רסן עצמי, אדם תחמן שמוכן להבטיח הבטחות על ימין ועל שמאל, שמוכן להיות קשוח כשצריך, שמוכן להסית נגד אנשים/ עמים/אומות אחרות כשצריך. אך מצד שני, גם מוכן להיות חנפן לא קטן כשצריך, מוכן "ללקק" לאנשים מסוימים ובזמנים מסוימים.

במילים אחרות: כל האמצעים קשרים בכדי להשיג את מטרת העל, בין אם זה ביסוס השלטון ובין אם זה שימורו.

ליברמן ואי כניסתו לממשלה

ליברמן שועל פוליטי ותיק החליט "בהפתעה" שאינו נכנס לממשלתו של נתניהו, שאינו מוכן להיות חלק מהקואליציה ושהפעם, מקומו באופוזיציה.

על פניו - החלטתו של ליברמן נראתה כלא-רציונלית, כהחלטה שהוא שלף מהמותן ברגע של תסכול על ראש הממשלה, החלטה שלא מתאימה לו כשועל פוליטי.

ובכן, כנראה שההפך הוא הנכון. ליברמן לא שלף מהמותן, לא פעל מהלב או מתסכול אלא למעשה, פעל כחלק מתוכנית סדורה - תוכנית לבניית בסיסו הפוליטי מחדש לקראת הבחירות הבאות, תוכנית שבסופו של יום הוא רואה אותה כחלק מהמקפצה שלו אל עבר כיסא ראש הממשלה או לפחות כמשהו שיביא לו את השרידות הפוליטית.

בסיסו הפוליטי של ליברמן

זה לא סוד שהבסיס הפוליטי של ליברמן הולך ונעלם, הבסיס הפוליטי של ליברמן ברובו אף פעם לא היה אידאולוגי במובנים של ימין או שמאל. בסיסו הפוליטי מאז ומתמיד היה, בסיס של קליטת עלייה, בסיס של עולי חבר-העמים מהעלייה של שנות ה-90, אלו אשר התקשו בשפה ובהתאקלמות בארץ, עולים שהיו צריכים פטרון פוליטי שידאג לצרכיהם.

מזלו של ליברמן במהלך השנים היה שהוא ידע לטפח את אותם העולים ולמכור להם שהם בראש סדר יומו, בראש מעייניו – הוא ידע למכור את עצמו כפטרונם וכך למעשה בנה סביבו בסיס יציב ונאמן שבגדול-לא משנה מה יקרה ימשיך ויצביע עבורו.

לצערו של ליברמן, חלפו השנים והדור שמהווה את בסיסו הפוליטי הולך ונעלם, הדור מתבגר ומזדקן ובמקומו קם דור צעיר של אותה עלייה, דור שלא "הולך כעיוור" אחר ליברמן, דור שבעיות הקליטה כבר פחות רלוונטיות כלפיו, דור שמבסס את עצמו על-פי אידאולוגיה מקומית- ימין/שמאל, כלכלה וביטחון, החזרת שטחים או פינוים וכו'.

בניית בסיס פוליטי חדש

ליברמן אינו טיפש וכפי שכבר נאמר שועל פוליטי לא קטן, וככזה הוא יודע לקרוא את המפה, הוא יודע שאין לו כבר בסיס כפי שהיה לו בעבר ולכן- בדיוק כמו אותו הנסיך של מקיוואלי הוא מוכן להמציא את עצמו מחדש והפעם בתוך מחנה שהלכה למעשה הוא נטש אותו מזמן(וזאת על-ידי הסכמה לחלוקת הארץ), הוא מוכן להמציא את עצמו כאיש בעל עקרונות וחזון, אחד שלא מוכן להתפשר, כאחד שהוא האלטרנטיבה של מחנה שלם.

למעשה ליברמן מנסה להמציא את עצמו כמנהיג הימין-"הליברלי" הלא מתפשר, זה שבעד עונש מוות למחבלים, בעד חוק הלאום, בעד גיוס חובה לכולם ובעד תחבורה ציבורית וחנויות פתוחות בשבת, זה שאצלו מילה זאת מילה ואינו מוכן לשבת בממשלה שלא שמה את העקרונות האלו בראש מעיינה.

ועכשיו, עכשיו מבחינתו נשאר רק לחכות באופוזיציה שפתאום לא כזאת נוראה, לחכות ולקוות שאכן המהלכים הללו ישאו פרי וסביבם יבנה הבסיס הפוליטי החדש, בסיס שמורכב מאנשים שרואים את עצמם מצד אחד כימיניים לא מתפשרים ומצד שני, כליברלים שרוצים להפריד את הדת מהמדינה, בסיס שבסופו של יום ימשוך אליו מחנה שלם.