ההצבעה שהתקיימה לא מכבר במרכז הליכוד על מתן כוח ומשמעות לחברי המרכז, הייתה למעשה סביב השאלה - האם המרכז יבלום את שלטון היחיד של נתניהו שהושג כבר ב-2006, כששכנע את המרכז לוותר על סמכותו לקבוע את נציגיו לכנסת, דבר שאיפשר לנתניהו לאחר מכן לשתק כליל את מוסדות התנועה ואת סניפיה ולקבל החלטות מכריעות כראות עיניו.
ניצחונו של יו"ר הליכוד בהצבעה זו הושג בעיקר עקב חבירתם של מתיישבי יהודה ושומרון להצעת נתניהו מתוך אמונה תמימה שמתן כוח למתפקדים עדיף על כוח למרכז. חסידי הכוח למרכז התריעו שלנתניהו תוכניות לוויתורים ביהודה ושומרון, אבל נציגי המתיישבים לא השתכנעו. הם כולם תמכו בהצעתו של נתניהו, למרות ההתראות שהמשך שלטון בלעדי שלו עלול להוביל להקמת המדינה הערבית ה-23 ממערב לירדן.
עתה יצא המרצע מן השק. עדויות של ראשי הקואליציה ודיפלומטים זרים מעלות שנתניהו סיפר כי הוא מתכנן לצרף ל
ממשלה את
מפלגת העבודה כבר בפגרת הקייץ של הכנסת. זה יקרה עוד לפני אישור התקציב ולפני עצרת האו"ם בספטמבר בה תידון בהרחבה שאלת הסדר מדיני בין ישראל לערבים. התכנון הוא שישראל תהיה מיוצגת שם על-ידי ממשלה של הסכמה לאומית רחבה מקיר לקיר.
נתניהו הצהיר בפירוש בעניין זה שכדי לפתות את העבודה הוא יפתח את קווי היסוד, יחד עם התחייבות מפורשת ל"פתרון שתי מדינות לשני עמים". נתניהו מאמים שהרצוג יסתפק בזה, כי הוא מת להיכנס, ואולי גם לפיד ו
שלי יחימוביץ' יצטרפו, כשהוא מציין - "יש לי עם כולם יחסים מצויינים".
נתניהו מאמין שגם במקרה כזה בנט לא יפרוש, כי לא ירוויח לדתו דבר מפרישה ושיוכל לחיות עם קווי היסוד החדשים. ואם לא יוכל, תינתן לו חופש הצבעה, מכולל בענייני התיישבות. נתניהו מוכן לתת להרצוג את תיק החוץ ואפילו את תיק הביטחון, והוא בטוח שיוכל להסתדר עם שרי הליכוד, כי איש לא יעז לקום נגדו.
ונתניהו מסכם: "אחרי הבחירות וההצבעה במרכז - הליכוד זה אני!".
זהו משפט התואם לזה של המלך הצרפתי לואי ה-14, שאמר את המשפט האלמותי "המדינה - זה אני" ("L'État, c'est moi"), אשר מבטא היטב את מהות שלטון היחיד האבסולוטי שייצג, שהתאפיין בעריצות ובאי סובלנות, ואשר עורר זעם עממי שהוליד את המהפכה הצרפתית.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
