אני מסופק אם לרבים נהיר מה מקור שם העצם "קוטֶרים", שאף הפך לפועל - לקָטֵר. זה לא בא מן המילה קיטור, או קטורת. המקור הוא יידישאי גרמני טהור. "קוטֶר" הוא בעצם חתול אבל בעגה היידישיאית הוא הפך לחתולה. אני משער מהי הסיבה להגדרה זאת.
בעולם המאצ'ואיסטי בשורשי הדת היהודית, אשר בה מברכים מדי בוקר על "שלא עשני אישה". הקוטר, בתפיסה היהודית, מייללת יותר מאשר החתול הזכר. שכן באתוס הגברי היהודי, האישה היהודייה היא ברברנית יותר מאשר הגבר. וכמי שנותר לה מעט זמן - לאחר שהביאה לבעל צאצאים רבים, מטפלת בהם, מנקה ומבשלת, ולעתים היא גם המפרנסת כאשר הגבר עסוק בעולמה של תורה - אז היא מפטפטת עם השכנה שגם גורלה לא שפר מזאת שלה. מכאן שהאישה מקרקרת כמו תרנגולת ואילו התרנגול, השכווי, הולך לו זקוף ומשמיע את קולו עם שחר שהתרנגולות יתעוררו ויעשו את שלהם - יטילו ביצים.
עם זאת, השם קוטרים הודבק לכול מי שכול הזמן יש לו טענות וטרוניות, נרגן ושום דבר לא משביע את רצונו. באנגלית זה נקרא grumpy. אם ככה בפזורה, בישראל לעם יש לו מלוא הזכות לשאת את הכינוי הזה. הדוגמה האחרונה הם הסימנים הראשונים שבשורת הרכבת הקלה, אשר בעולם שייכת להיסטוריה, הגיע בראשית המאה ה-21 לעיר ללא הפסקה. הרכבת הראשונה שהופעלה מתחת לפני האדמה הייתה קטע באורך 830 מטרים שנחנך ב-1844 בברוקלין, ניו-יורק. והנה העיר העברית הראשונה גילתה את אמריקה בשנת 2015 והעם התל אביב כמרקחה. יהרוס עסקים,יגרום לפקקים, למהומות. רוצים רכבת תחתית כבר יובל שנים, אבל תעשו זאת בצורה כזאת שזה לא יפריע. תכינו את זה באמריקה, תמורת הסכמה על מדיניות הגרעין האירנית, ותביאו את זה מוכן, אינסטנט, ככה שלא נצטרך לסבול יותר מחודש. תעשו זאת כמו... כמו מלחמת ששת הימים. קוויקי- וגמרנו.
רכבת "הקללה" בירושלים הייתי עדיין ירושלמי כשהחלו ההכנות להנחת המסילה לרכבת הקלה בירושלים שהתושבים קראו לה "רכבת הקללה". "מה יקרה לרחוב יפו" - צעקו בעלי החנויות, כאילו מדובר היה בשדרות אליזה בפריז בואכה לשער הניצחון ולא בסמטה ארוכה עלובה, לאורכו של מרכז העיר, מוזנחת ועלובה, שראויה לגמלים וחמורים ומגוון חנויות מכוערות. הולכים להרוס את פאר היצירה העותומאני, את העסקים, את החיים עצמם. ההיסטריה שלוותה את הקמת הרכבת הקלה בירושלים, דיה כדי להפחיד כול מי שמנסה לעשות משהו גדול לטובת עתיד, הקרוב ורחוק. עם ישראל אוהב לעשות דברים מהר. גם השררה רוצה לעשות דברים שייראו כול עוד הם בשלטון. רכבת קלה לא שייכת לקטגוריה זאת.
כאן אני רואה לנכון לשלב מקרה ששייך לנושא. ביום שישי הקודם בביקור אצל בתי ראומי בקדימה, שוחחנו על ברצלונה ועל השדרה האהובה עלי ה"רמבלאס" שהיא חג לעין בתוכה וחג לעין בהתבוננות במבנים המרהיבים בצדדים. תוך שתי דקות חתני קובי מראה לי תמונה ב"טבלֶט" ושואל אותי אם אני מזהה את המקום. אמרתי לו שזה קרוב לוודאי באיזה קטע של הרמבלאס. כשאיש לא זיהה, הוא גילה לנו שזה רחוב יפו לאחר הקמת הרכבת הקלה. עד כדי כך.
מלבד התכונה ישראלית לעשות הכול מהר, המדינה משופעת בכול סוגי עמותות, ארגונים, וחוגים אשר מנסים לשמר את הישן מפני החדש. ככה למשל סלילת כביש, או הקמת מתחם מגורים עלול להתארך בשל הקביעה של אתרא קדישא, שבמקום גילו עצמות. וראו זה פלא. בשעה שכאשר מדובר בחיים הלא יהודים מופלים לרעה, כאשר מדובר במתים, הם דווקא מופלים לטובה. כל הטענות של ארכיאולוגים וממחים לדבר שאלה לא עצמות של יהודים לא מזיזים את קנאי אתרא קדישא, והפרויקט ייסחב שנים, עד שהוצאה כול עצם, כולל אלה של כלבים וחמורים ואלה הובאו לקבורה כדת משה וישראל. לעומת זאת, כשר למהדרין להקים "מכון בינלאומי לסובלנות" בירושלים על אדמת בית עלמין מוסלמי. לכך נוסיף ארגונים שונים לשמירה על הסביבה ועל הטבע, שחשיבות רבה להם, אך הקיצוניות שלהם, אינה עולה בקנה אחד עם צרכי אוכלוסייה ואורבניזציה מהירה.
אני זוכר כיצד העיתונאי ולימים הסופר עמוס אילון לחם בעֵטו השנון לחם נגד סלילת דרך רופין בטענה שהורסים את גבעת רם. זאת הגבעה שבה מצויים מוסדות המדינה כולל הרשות המחוקקת- הכנסת, הרשות המבצעת- קריית המשלה והרשות השופטת- בית המשפט העליון. וגם בנק ישראל, כיום חלק ממכלול גדול ומרשים בשם קריית הלאום. דרך רופין היא נתיב שמתפתל בגבעת רם וחושף לעיני הנוסעים בו את משכן הכנסת היפה, את בנק ישראל שאומרים שהוא אחד היצירות האדריכליות בסדר גודל בינלאומי, את גן הוורדים, את מתחם בית המשפט העליון המרשים, את קריית המוזאונים, את הקמפוס של האוניברסיטה העברית - הכול טבול בירק. חג לעין. כביש רופין מלבד היותו נתיב תעבורה חשוב, חושף לעין את היופי סביב לו.
כביש חוצה ישראל - כביש 6 כמשל ומי מאתנו אינו זוכר את מלחמת החורמה נגד
כביש חוצה ישראל כביש שש. כביש חוצה ישראל, שקשה לתאר כיום מה היה קורה בתחבורה הבינעירונית בלעדיו. כבר כאשר החלו העבודות ב-2002 לקטע הראשון בפרויקט, קמה מהומת אלוהים. היה מבול של התנגדויות כולל עתירות לבג"ץ, הפגנות והפרעות לעבודה, מיצגי רחוב, עצומות ואף הרס של דחפורים על-ידי הכנסת חומרים למכלי הדלק, עקירת סימונים, הפרעות של ישיבות. דירקטוריון, פגיעה בפעילות עסקית בסניפי
בנק הפועלים (שמימן את סלילת הכביש) והפרעות לפעילות החברות השותפות ביזמות.
הקמפיין התנהל לרוחב ולאורך החברה הישראלית כולל אנשי אקדמיה, ארגוני ופעילי סביבה, אנשי תנועות "חברתיות" ומטות מאבק . התקשורת כדרכה מלאה את חלקה בהיסטריה האנטי כביש שש, וזאת זכתה לפרסום ישיר ומודעות פרסומת ענקיות. השילוב של פרויקט כביש חוצה ישראל האתגר התעבורתי הגדול בשעתו, והעובדה שהוא בוצע על-ידי גורמים פרטיים( תודה לאל) הקים כנגדו קואליציה של התנגדות סביבתית וחברתית.
אני רואה עצמי אדם סביבתי, אבל כמו כול דבר אי-אפשר לעסוק בסביבה כנושא בפני עצמו, אלא מתוך מכלול של צרכים של חברה מתפתחת, גידול אוכלוסייה ואתו גידול כמות הרכב הממונע. כול אידיאולוגיה, סביבתית, חברתית או פוליטית, אם היא אינה מדתית היא עלולה להיות הרסנית. וזה מה שקורה עכשיו באזור גוש-דן עם תחילת העבודות לרכבת קלה שרק היא תמנע חנק מוחלט, כלכלי, עסקי, סביבתי אם היא לא תקום מהר. וזאת הבעיה, שכן כביש מספר שש, נגמר בכול קטע לפני מועד היעד, בשעה שפרויקט ממסדי, כמו הרכבת הקלה בירושלים או בתל אביב, עלולה להימשך זמן רב. אבל להתחיל בו צריך, אף שבאיחור שערורייתי של יובל.
הבשורה הטובה.
לפני שנים רבות התפרסם מאמר במגזין "טיים" על מה שמחברו ראה כפנומן פיזי. לנוכח העובדה כי בחוף המערבי של ארה"ב לכול בוגר יש רכב משלו והכבישים הראשיים אינם כבישי אגרה ולכן הם קרויים free ways - על-פי ההתפתחות האבולוציונית, הציבור יאבד את כושר ההליכה. אולם הוא הוסיף שהדבר לא יקרה. זאת מחוסר מקומות חניה, וכשהחניונים הם במרחק הליכה של יותר מקילומטר וחצי עד ליעד הנוסעים צריכים ללכת את המרחק הזה. אז הנה מה שחל על החוף המערבי שטוף שמש כמונו חל גם עלינו, והרכבים לא יחנו כשאפם חוסם את המדרכות. ועוד ערך מוסף פוטנציאלי עיריית תל אביב תצטרך להוסיף ספסלים לאורך המסלולים כדי לאפשר להולכי הרגל לנוח קצת. בהזדמנות זאת הספסלים חשוב שהיו מקורים, דבר שהתבקש מזמן. אז עוד בשורה טובה.
