משבשב ברוח (1)

נו טוב, כולם דיברו על הרכבת הקלה ובעיקר דיברו על הפקקים ועל מיליוני העכברושים שייצאו לכבוש את הרחובות. ואני, איך לומר את זה, מכיר קצת עכברושים, וגם אזרח שקורא עיתונים. אז לקחתי את עצמי לרחמים. ורחמים, למי שלא מכיר, הוא האיש שעומד מאחורי הדלפק בטמבוריה הקרובה, ותמיד יש לו עצות טובות.

אז סיפרתי לרחמים על העניין, ואחרי שהוא אמר לי "חמור" (הוא אומר את זה לכולם, גם לבחורות, אבל זה מה שהופך אותו לעממי, ובגלל זה אני אוהב אותו), יצאתי משם עם שלל עצות טובות, פחות אלף שקל, לבוש חליפת אב"כ משומשת, כובע פלדה (נגד עטלפים), מטף (שיהיה), כמה מלכודות נגד עכברושים, מלכודת אחת גדולה עם שיניים גדולות נגד דובים, סכין ציידים ארוכה, גרזן קטן ליתר ביטחון ולהגנה עצמית ושלוש חבילות של כדורי נפטלין של פעם, וגם זה אחרי שהתחננתי (רק כמה חבילות, כי לא הייתי הראשון, ואיך אמר רחמים, "אם אתה הגעת, בטח יגיעו עוד חמורים אחריך. אם לא היום אז מחר").

אז כיוון שאמרו שגם יהיו פקקים, החלטתי שאני הולך ברגל לעבודה, זה יחסוך לי לפחות שעתיים של עמידה בפקקים (לפי שהפקקים אמורים להתחיל כבר מראשון לציון) ויצאתי ברגל לרחוב אלנבי מחולון, והשארתי אחרי שביל של כדורי נפטלין בדרך לעבודה, וראיתי שכמה אנשים החליטו בדיוק כמוני להכין את עצמם שזה דבר טוב בעצם, כי לכולם היו גרזינים וסכינים, ואחד גם הסתובב עם מסור חשמלי (ליתר ביטחון) על הגב, וכמה הלכו עם נבוטות כאלו ושרשראות של אופניים. אבל אני הייתי מרוצה, למרות שלא ראיתי בכלל מכוניות בפקק. אולי דחו את הפקק ליותר מאוחר, מה אני מבין? אבל הבנתי שכמו שאמר אתמול מיכאל מהעבודה, שעכשיו יש הרבה דתיים וימניים ברחובות, חשוב שיהיה לנו משהו להגנה עצמית, כי מי יודע, נכון שאנחנו לא אלימים, אבל הרי יש כבר מלחמת אחים, לא?

ועכשיו אני יושב בעבודה ומחכה לעכברושים. נכון שחליפת האב"כ קצת מגרדת וקצת חמה, אבל יש מזגן, ונכון שהם עדיין לא הגיעו, ונכון שתמי, זאת מהקומה הראשונה שעונה לטלפונים והיא גם האחראית על הביטחון, הודיעה לי שאני משוגע, אבל מה היא כבר יודעת? כשיגיעו העכברושים, או הדתיים או הימיניים, היא כבר תשנה את דעתה ותרוץ למקלט כמו בובהל'ה. אז אני מחכה (עוד לא גמרתי).

טוב, כמה כבר אפשר לחכות? שעה? שעתיים? מקסימום שלוש? וגם לא עזר למורל שלי שמיכאל, שממנו ציפיתי ליותר, ישב מולי והסביר לי שככה זה במדינה: אם אתה מתכונן למשהו - הוא בטוח לא יגיע, ואם יגיע, הוא יגיע בהפתעה. אז בהתחלה הורדתי את חליפת האב"כ (השארתי את הסכין והגרזן, כי אני לא פראייר), אחר כך את הכובע. ורק עשיתי סביבי מעגל (סמלי) של כדורי נפטלין והרגשתי שיצאתי ידי חובתי האזרחית.

אחרי העבודה החלטתי שאני הולך לגן מאיר להזדהות. שלא תחשדו בי שאני הומו או משהו כזה, ואפילו שאני מזדהה איתם, בגלל ששמעון מהמכולת אומר לי תמיד שגם הם בני אדם וכולי, הבנתי שכל העניין הזה עם הגרזן והסכין והנפטלין (נשארה לי עוד חבילה אחת) אולי יהיה מאוד שימושי בדרך חזרה הביתה בדרום העיר, איפה שיש מלא מלא צרות שרק מחכות שתדרוך עליהן. אבל בגן מאיר יכולים לחשוב שאני ימני ולא להבין שזה בעצם נגד ימניים ודתיים וגם נגד עכברושים. אבל היות שלא הייתי מוכן לוותר עליהם (כבר ויתרתי על החליפה), קיבלתי ממיכאל כפפות יד שנייה עם צבע אדום שנשארו לו מההפגנה של אתמול, ככה כולם ידעו לאיזה מגזר אני שייך (רק עוד קצת).

אפרופו מגזר, ויתרתי גם על הכובע פלדה, שלא יחשבו שאני חייל קרבי בחופשה, טפו טפו טפו, רק הכנסתי את המלכודת דובים לתוך המכנסיים כדי שהחבר'ה לא מהמגזר שלי, אלא מהמגזר שאני מזדהה איתם, יקנאו קצת, ואלה מהמגזר של הדתיים ידעו שצריך להיזהר ממני יותר מכרגיל. לצערי, עד שהגעתי, לא היה שם אף אחד, אז חשבתי שהכל נגמר. אבל אז אמר לי מישהו שם שעד שלא יבואו מהטלוויזיה, איש לא יגיע. מה, הם פראיירים לעמוד ולצעוק בחום הזה אם זה לא יהיה בחדשות? אז הלכתי לשבת בקפה ממול הגן, שם יושבים כל החברים מהמגזר שלי, ובאמת היו שם כמה חברים שבינתיים רק שלושה מהם נחתכו מהסכינים, ואצבע אחת (הקטנה) ירדה למישהו מהגרזן, אבל זה בקטנה. אז החלפתי עם מישהו כפפות, כי חשוב שיהיה בבית כפפות, ומי יודע מתי אני אהיה צריך כפפות ולא יהיה לי, ולרחמים יש רק כפפות כאלו של רתכים וכל מיני אנשים מהמגזר שעובד. בסוף שילמתי את החשבון לבני זונות (כוס מיץ, קפה וחצי סנדוויץ' 88 שקל עם טיפ) ולקחתי אוטובוס הביתה.