השאלה מה יעשה צה"ל ומה תפקידו בהינתקות מהדהדת בצה"ל ובציבור מאז ההחלטה של הממשלה והכנסת. הגרסה הרשמית אומרת שצה"ל כמעט ולא ישתתף בפינוי בפועל - שיעשה על-ידי המשטרה ומשמר הגבול - ותפקידו העיקרי לתת מטרייה ביטחונית לפינוי, שיעבור בשקט ולא תחת אש ואם תהיה פעילות של ארגוני המחבלים - לשתק אותם.
אכן, על הנייר, נראית לי כאפשרות שיכולה להצליח ואולי להגשים את עצמה אבל בניתוח לוגי קר, לאור המציאות הסבוכה והמשתנה ובהתחשב בעובדה שמספר השוטרים שיוקצו למשימה לא מספיק ומקורות נוספים אין - לא תהיה בסופו של דבר, כל אפשרות להימנע מלשתף גם יחידות צה"ל.
למה צה"ל, כי הוא הגוף הגדול ביותר, המאורגן, הממושמע, המצויד, המגובש והיעיל - ושהוא גם הזרוע המבצעת של הממשלה.
אם דעתי היתה נשמעת בחלונות הגבוהים ואצל קובעי המדיניות, הייתי מודיע מראש, כי צה"ל כעקרון ישתדל להמעיט את חלקו במבצע ההינתקות אבל יושיט יד במידת הצורך לביצוע והשלמת המהלך בנוסף לתפקידו העיקרי הביטחוני.
צה"ל - בא מהעם וחוזר אליו בשעת הצורך, לאמור: ייעודו של צה"ל, הקמתו, היה להקים צבא עממי, המבוסס על גיוס חובה, בה אזרחים צעירים בהגיעם לגיל 18 תורמים את חלקם בשירות צבאי סדיר למען המדינה וביטחונה, המעוניינים לפתח קרירה צבאית ממשיכים בשירות קבע, כך הגברים והנשים ובדרך זו תורמים חלקם לביטחון המדינה.
צה"ל מאז הקמתו, כמוהו כצבאות זרים נוספים ברחבי העולם, במדינות דמוקרטיות, מיועד בראש וראשונה לספק ביטחון למדינה, אזרחיה ולשמור על גבולותיה - אבל תמיד עמד צה"ל לרשות העם בעת משברים ואסונות לאומיים - כמו רעידות אדמה, הצפות ושיטפונות, הן בתקופת "המעברות" של העליות הרבות והן בהצפות בערים הגדולות ובשכונות המצוקה.
צה"ל - שלח "חיילות-מורות", למעברות וישובי ספר, צה"ל הקים את גדודי הגדנ"ע והנח"ל שהיו מעין שליחים שלטוניים לנוער ולמתגייסים מקיבוצים ומושבים ומיזוגם בצבא העממי.
כלומר: ליד המטרה העיקרית - הביטחון, המלחמה על קיום המדינה בגבולותיה ומחוצה להם, היתה גם הקשבה לבעיות חברה ומיזוג גלויות והושטת יד בעת הצורך.
עיקרון זה חל גם, כאמור בצבאות זרים, כך לדוגמא: בארה"ב כשיש משבר לאומי, אסון אקולוגי או התפרעות גזענית, מהומות ושביתות סטודנטים - בהיקף שהמשטרה לא מסוגלת לטפל - מוזעק אוטומטית המשמר הלאומי - שהוא יחידות המילואים של הצבא הסדיר - להשיב הסדר לכנו.
אי לכך, לדעתי, אין כל פסול, במידת הצורך להפעיל ולשתף את צה"ל בתהליך הפינוי במידה והתנאים יחייבו זאת.
כמובן, שאסור להתעלם מהעובדה שיש חיילים רבים, שלגביהם קיימת בעיה מצפונית, מוסרית וחברתית לקחת חלק פעיל במהלך, כמו השתייכות לתנועה הדתית לאומית, מגורים ביש"ע או גוש קטיף או הזדהות לאומית עם דרכם של המתנחלים והמתיישבים.
לגבי המתלבטים בשורות הצבא, ואלו המבקשים לא להשתתף - יש לגלות גמישות ורגישות במידת האפשר והניתן - כדי לא להגיע למחזות של סירובי פקודה בשטח - לעיני מצלמות התקשרות המקומית והעולמית.
כעיקרון, נושא "הסרבנות" - שהוא פסול, חריג, מסוכן מבחינה צבאית חברתית ופוגע קשות ברקמה החברתית העדינה - צריך להיות מחוץ למשחק בצה"ל. יש קונצנזוס כמעט מלא בציבור לגבי ההתנערות "מהסרבנות" ללא הבדל ימין או שמאל - מה עוד שיש גיבוי מלא לפסילת הסרבנות מצד בית המשפט העליון. במספר פסקי דין מנחים, בהם נקבע במפורש שפרט למקרים חריגים של סרבנות מצפון ממשית מוכחת כמו "פציפיזם" ע"י וועדה מטעם משרד הביטחון, כל יתר סוגי הסרבנות והווריאציות בנושא כמו, סרבנות סלקטיבית, סרבנות פוליטית, או סרבנות במסווה מצפוני - לא תקפים ולא מאושרים, לא משפטית ולא חברתית ביטחונית.
לכן על צה"ל ובעיקר מפקדיו, לעמוד על המשמר של קיום פקודות חוקיות וביצוען, מבלי לערב נטיות או תפישות עולם ואמונות אישיות - למען ביטחוננו אחדותנו ושמירה על שלמות העם.
אם יהיה צורך והתנאים יחייבו זאת, על צה"ל להשתתף במהלך ההינתקות, בכל תפקיד ובכל גזרה שהדבר יידרש.
צה"ל הוא כמו סכר על מים גועשים, כמו חומת ביטחון למדינה, כל סדק באלו עלול להיות מסוכן - ולכן אני מקווה, שבסופו של דבר ההיגיון האחדות והשמירה על הקיים והשלם - ידם תהיה על העליונה.
